"אחת הילדות שנולדה בבית השיטה ב-1975, אמרה שרק אחרי הצבא התברר לה שיום כיפור הוא לא רק מלחמה"

"אסון בית השיטה" ב-1973, כפי שכונתה נפילת 11 אנשי הקיבוץ במלחמת יום כיפור – היחס הגבוה ביותר דאז בין מספר הנופלים בקרב לבין גודל האוכלוסייה, הוא מהאירועים המכוננים שבדיעבד גרמו לתמר אשכנזי, בת הקיבוץ, לעסוק רבות בשכול גם בהווה. עבודתה כמנהלת המרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות וכמנחת קבוצות תמיכה למשפחות השכולות של התורמים, היא סוג של אחיזה בשני קצות המקל ונגיעה בשני הקטבים: חיים ומוות. "אחת הילדות שראיינתי לכתבה שכתבתי ל-Ynet נולדה בבית השיטה ב-1975 והיא אמרה לי שרק אחרי הצבא התברר לה שיום הכיפור הוא לא רק מלחמה, שזה גם מועד דתי. בבית השיטה, עד היום, כל כיתה נכנסת ביום הזיכרון לחדר הזיכרון ולארכיון ושומעת עדויות, דואגים שזה יהיה חלק מהמורשת. בסוף הטקס, כשהולכים לבית הקברות, הקבר שעליו ילד יניח זר יהיה הקבר שאליו הוא תמיד יביא פרחים. אני חותמת לך שה'פלירטוט' שלי (במירכאות במקור) עם התחומים האלו קשור לזה. אבל בית השיטה הוא גם קיבוץ שמח שאוהב לשיר".

"היה לי מאוד קשה לכתוב את הדברים הלא טובים על הלינה המשותפת כי לי היא היתה מצוינת והיה לי נהדר, ואני נורא מגוננת ושאף אחד לא יעז להגיד משהו רע על הקיבוץ. אבל אם הכול 'לאבי דאבי' אתה לא כותב ספר"

אשכנזי, שהוציאה עתה את ספרה השלישי "סודות מעבר לדלת" (הוצאת "ידיעות ספרים") חיה ברמת גן ולא בבית השיטה כבר שנים רבות, אבל היא מעידה ש"אני בליבי מאוד 'בית השיטה'". למשל, הטלפון שלה פתוח לכל חברי בית השיטה שזקוקים להתייעצות רפואית והבן שלה, 24, שמעולם לא חי בקיבוץ קודם לכן, החליט שהוא עובר לגור בבית השיטה, עשה רישיון על טרקטור ומחפש ("בין שירות מילואים אחד לשני") עבודה בחקלאות. בנה, שפרטיותו תישמר לבקשתה ולא נעסוק בו עוד בכתבה, מחבר אותנו לספרה החדש, שלישי במספר, שמופיעים בו מספר נושאים שאותם היא חיה, אם כי שניים מהם חברו זה לזה במקרה. לאשכנזי שני ילדים מאומצים, הבת הגדולה בת 27, ובנה אומץ במהלך מבצע "צוק איתן" והבירוקרטיות הרבות והרלוונטיות הושפעו מכך. הספר אינו עליהם, אבל "סודות מעבר לדלת" עוסק רבות באימוץ ובדרך שבה התקבל ונוהל בקיבוץ בשנות ה-70, אם כי הגיבורה הראשית, רותי ברוך, אישה אמיתית לחלוטין מבית השיטה, אומצה גם היא בשנים מוקדמות יותר ("היא הייתה האורים והתומים בתחום האימוץ והאומנה בקיבוצים".

חוק האימוץ בישראל הוסדר רק ב-1981, כך שהיחס הגולמי מאוד בחברה הקיבוצית, המתואר כלפיו בספר, אולי לא באמת אמור להפתיע. רותי היא עובדת סוציאלית המטפלת בילדים מאומצים. בעלה אברהם הוא פוסט טראומתי בתקופה בה הנושא לא דובר כלל ואשכנזי מעידה ממקור ראשון שבאמת מספיק היה רעש של מחק על נייר כדי להקפיץ אותו. אשכנזי הקשיבה לסיפורים המקצועיים של רותי, ונטלה לעצמה חופש אומנותי בעיצוב החיים המבוגרים יותר של הילדים עליהם כתבה. כאן עולה שוב נושא השכול בבית השיטה, כי כשבמהלך העבודה על הספר אשכנזי שאלה את רותי איך כל השנים היא הסתירה את ה-PTSD של בעלה ("אני כבת בית השיטה לא ראיתי עליו דבר, הוא עבד בהנהלת חשבונות"), היא ענתה שבקיבוץ גם ככה היו כל כך הרבה משפחות שכולות, כאב ואובדן, שהיא הרגישה שמי היא שתלין ותוסיף גם את הסיפור שלה. רותי ברוך אכן נזקקה להשתלת כליה, ואשכנזי, בעלת ניסיון רב גם בתחום הזה, הכניסה את הנושא לספר.

כרטיס אדי

היא אחות במקצועה. "ביום חמישי סיימתי את הצבא ובראשון הציעו לי להיות אחות ראשית במחלקה הפנימית בביה"ח 'השרון' – איפה שבנות הקיבוצים למדו בביה"ס לאחיות בתקופה ההיא. הייתי האחות הראשית הכי צעירה בזמנו. במהלך השירות הצבאי הייתה בת הזוג של אדי בן דרור, שעל שמו נקרא "כרטיס אדי". במסגרת איחוד בין החוג לסיעוד של אוניברסיטת תל אביב עם החוג לפסיכולוגיה של אוניברסיטת חיפה, היא עשתה דוקטורט בהסתגלות לאובדן. "הספר הראשון, מ-2014, הוא סוג של מדריך רגשי שעשיתי אחרי הדוקטורט שלי שהוא בהסתגלות לאובדן. הוא מבוסס על הרבה ציטוטים של בני משפחות שכולות בקבוצות תמיכה. אני מנחה קבוצות של משפחות שכולות כבר 26 שנים ואני מציינת את זה כי כל אחד יכול למצוא בספר שלי את מקומו, כולל מה עושים באירועים וימי הולדת". ספרה השני נקרא "לטובת הילדה" ומספרות אותו שלוש דמויות, אימא, רופאה בבית יתומים והילדה. "הוא יצא ב-2021 ותורגם לאנגלית, הוא נמצא מ-2022 באמזון, המכירות שלו מאוד יפות. עשיתי המון תחקירים. אני יודעת יותר לעומק גם מהצד של ההורה ודי קל לי כאימא מאמצת להתנסח, למרות שאני לא מרגישה בעלות על הנושא", היא אומרת. "הספר הראשון שלי יצא בהוצאת כתר והשני בידיעות ספרים. היום ההוצאות רוצות ספרים מסחריים ורומנים רומנטיים וכשלספר יש כובד מסוים או הוא מכיל עצב זה יותר קשה". היא אף התייעצה עם הסופרת רזיה בן גוריון, גם היא ילידת בית השיטה, שהיתה עורכת כעשור ב'הוצאת פועלים', והמליצה לה לכתוב את הפרק הראשון ב"סודות מעבר לדלת", על נסיבות הולדתה של רותי בשנות ה-40.

האהבה לקיבוץ מתבטאת גם בקושי לבקר אותו. "היה לי מאוד קשה לכתוב את הדברים הלא טובים על הלינה המשותפת כי לי היא הייתה מצוינת והיה לי נהדר, ואני נורא מגוננת ושאף אחד לא יעז להגיד משהו רע על הקיבוץ (צוחקת). אבל אם הכול 'לאבי דאבי' אתה לא כותב ספר".

ממבצע "צוק איתן" קיבוץ בית השיטה אימץ את כפר עזה, כשבסופו של דבר זה התמקד באירוע שנתי של שירה בציבור בערב יום שישי שאליו נהגה אשכנזי ללכת, אף שכבר גרה ברמת גן. "הכרתי את הנרצחים והייתי מאוד מחוברת". היא גם זאת שהקימה את קבוצת התמיכה למשפחות השכולות שהיא מנחה. "באתי לעבודה והפריע לי שכולם שמחים – הרופאים שביצעו את הניתוחים ושמחים שיש עכשיו יותר השתלות והמשפחות של החולים שמקבלים כליה, אבל מה קורה עם המשפחות השכולות, אלו שחוזרות לבד הביתה? בגלל הילדות בבית השיטה נצרבה בי הרבה רגישות לנושא. עבודת הגמר שלי בבית הספר לאחיות, למשל, הייתה על חשוכי מרפא, זה היה יוצא דופן. רוב הנושאים היו יותר 'קלים', על מחלות שיש להן ריפוי".

תיאום השתלות זה נושא מאוד פופולרי בעולם. אנחנו מהמדינות המובילות בעולם של תורמי כליה. אני יושבת בוועדות ומרגישה קטנה ומוקטנת מכמה שאנשים תורמים לחברה

בנוסף, היא מתנדבת כבר שנתיים עם סבים וסבתות לחללי מלחמת "חרבות ברזל" מטעם עמותת "אור למשפחות". "המודל היה שבעה מפגשים לחודשיים, אני רציתי שזה ימשיך לשנתיים-שלוש. יש גם קבוצה לעובדי משרד הבריאות שנפתחה לפני שנתיים וחצי לכל מי שחווה אובדן. לי חשוב שבקבוצות שלי לא יהיו מגבלות זמן. החברה הישראלית רוויה אובדן ושכול וזה היה גם לפני 'חרבות ברזל', וכשעובר הזמן כבר יש פחות ופחות מי שיהיה מוכן לשמוע אותם".

למרות שהיא מתארת את עצמה כמי שאוצרת ידע רב על אבל, הקול שלה מאוד חיוני ונמרץ. אולי זה בגלל החיבור ליכולת להעניק חיים חדשים. "אני הקמתי את מערך מתאמות ההשתלה בארץ, עד אז לא היה לכל בית חולים איש מפתח שטיפל בנושא. בחרנו בכל בית חולים אחות מתאמת השתלות. זה נושא מאוד פופולרי בעולם. אנחנו מהמדינות המובילות בעולם של תורמי כליה. גם בחו"ל יש, אבל לא באותה רמה ובטח לא במספר האלטרואיסטים", היא מסבירה. "אני יושבת בוועדות ומרגישה קטנה ומוקטנת מכמה שאנשים תורמים לחברה. היום רוב התורמים הם מהציונות הדתית לדעתי".