בין התנועה הקיבוצית לדמוקרטים: הרגיעו את האש

לאחרונה התפרסמו באתר "זמן קיבוץ" מספר דעות בכותרות הראשיות הנוגעות לנבחרים החדשים בדירקטוריון קק"ל, שייצגו את המגזר הכפרי, והציפו את חילוקי הדעות בין התנועה הקיבוצית למפלגת הדמוקרטים בנוגע למינויי הנציגים.
הפרסומים התמקדו בבסיס המחלוקת – הדרך בה מפלגת הדמוקרטים החליטה לא להמשיך את כהונתו של מר יעקב בכר בקק"ל (ולא קיימה הליך מוסדר של שימוע, או אפשרה לו להשמיע את דעתו ולשמוע מדוע התקבלה ההחלטה).

כיצד הפכה אי המשך כהונתו של יעקב בכר (שאין עוררין על היכולות הייחודיות שלו לשתף פעולה עם נציגי המפלגות השונות בקק"ל), מסוגיה אישית לסוגיה ציבורית-פוליטית-ארגונית, על תפיסות העולם והעקרונות השונים מהותית בין התנועה הקיבוצית לבין מפלגת הדמוקרטים?

גורם מפלג ומסכסך

מבין שלל המפלגות הקיימות, מייצגת מפלגת הדמוקרטים (העבודה ומרצ בעבר) גם כיום את ערכי התנועה הקיבוצית – ציונות, בטחון, שוויון, חקלאות, חתירה לשלום, מדינת רווחה ועוד.

הישגי נציגנו בקק"ל ו"שיתוף הפעולה" עם נציגי קק"ל מסיעות ממשלת המחדל, ההפקרה, השחיתות, ההפיכה המשפטית, דוחפי חוק ההשתמטות, למילוי הצרכים של המגזר הכפרי לאורך תקופת המלחמה (והיו ויש כאלה למכביר), התאפשר בעיקר בגלל הצורך של נציגי הממשלה להעלים את הסיבות למחדל, להפקרה, לתחילת השיקום, ואת הרצון לנרמל את המשך שלטונה ולעקר את ההתנגדות החד-משמעית, אותה הייתה צריכה להוביל התנועה הקיבוצית, להמשך שלטונה של ממשלה כושלת זו.

אחדים מחברינו בוחרים להפוך את הבחירות לתפקידים במוסדות הלאומיים לגורם מפלג ומסכסך בין התנועה הקיבוצית למפלגת הדמוקרטים, תוך כדי כמעט זלזול והמעטה ביכולות האנשים שנבחרו לייצג את המרחב הכפרי ושבפניהם עומדות משימות לאומיות נוספות.

אני קורא מפה להנהלת התנועה הקיבוצית להרגיע את רוחות האש, לצאת בקריאה של איחולי הצלחה לנבחרים החדשים, לחפש ולייצר את קשרי העבודה והאמון מול מפלגת הדמוקרטים במאבק על עתיד המדינה.

המחבר הוא חבר מזכירות התנועה הקיבוצית וציר במפלגת הדמוקרטים