תלמידי תיכון "מגידו" שבקיבוץ עין השופט, יובילו את פרויקט "צלילי זיכרון" ביום השואה הבינלאומי

שיחה עם נעמה אגוזי היא עבורי לא ראיון עיתונאי אלא שיחה עם עמיתה, מכרה, קולגה.

שנינו חולקים את אותה "מחלה" – עיסוק בשואה. כל אחד בדרכו.

לכן, כששמעתי על האירוע שהיא מארגנת ביום השואה הבינלאומי (יום שלישי, 27 בינואר) במגידו, והאמת שעוד קודם, ידעתי שהגיע הזמן לכתוב עליה כי נעמה אומנם עובדת ב"יד ושם" אבל היא קודם כל חברת קיבוץ מזרע ("פה כבר 40 שנה, במקור ממושב רם און").

האמת היא שבעבר נפגשנו מספר פעמים במזרע במסגרת השתלמויות שהיא מארגנת למחנכות ומחנכים בצפון אליהן הוזמנתי כמרצה, כך שהפריים של שילוב קיבוץ ושואה – שהם פסקול חייה, לא זרים לי.

בשנה הראשונה, ממש אחרי פרוץ המלחמה, לא דמיינתי שנוער יוכל להתעסק בנושא ולתדהמתי הם היו מדהימים ולהוטים לעסוק בזה. הבנו ביחד כמה נצחית היא שירה שנכתבת בימי כאב וכמה היא יכולה לחזק

יום שלישי, 27 בינואר, הוא יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ומבין עשרות אירועים, את עיניי צדה הזמנה לאירוע מאוד מיוחד. פרויקט "צלילי זיכרון" ש"יד ושם" מוביל שנים רבות, עבר בשנים האחרונות להובלתה של נעמה. הפרויקט חושף בני נוער, בתהליך חינוכי ארוך, ליצירות מתקופת השואה ולשירים מהימים הנוראים ההם. והנוער מלחין ומבצע שירים. השנה התלמידים והתלמידות בתיכון "מגידו" הם שעברו תהליך שכלל ביקור ב"יד ושם" ובחרו שירים לביצוע בקונצרט. שניים מהשירים הם של משורר גטו ורשה ולדיסלב שלנגל, שקרוב לליבי במיוחד, לפני כעשור הוצאתי עם חבריי, בפרויקט "אל המשורר", את שיריו בלחנים מקוריים. שלנגל היה ככל הנראה המשורר המוכר ביותר בגטו ורשה והשיר הכי מוכר שלו מבין המולחנים הוא "התחנה הקטנה טרבלינקה" מהאלבום "אפר ואבק" של יהודה פוליקר ויעקב גלעד. את השיר תרגמה הלינה בירנבאום, אימא של יעקב גלעד. היא הוציאה בשנת 1987 את ספרו "אשר קראתי למתים" שתורגם על ידה.

תרגומים לשימוש משפחתי

ובכן, מסתבר שהייתה עוד אישה שהכירה את שלנגל ושיריו מהגטו. חברת קיבוץ מגידו, שולמית צדר ז"ל, שכילדה נחשפה לשיריו בגטו על ידי אביה שהיה כירורג מוערך ולכן גם היה בעל אישורי עבודה. הוא נכנס עם שיריו של שלנגל הביתה, הם היו ברשותם רק ללילה אחד ולאחר מכן הועברו הלאה.

היא שרדה את השואה ומפעל חייה היה לתרגם את שיריו וכך עשתה. נעמה הכירה אותה מעבודתה ב"יד ושם", ראיינה אותה ושם גם נחשפה לשירים. לדבריה, שולמית לא אישרה להשתמש בתרגומים כי היא ביצעה אותם רק לשימוש משפחתי, כדי שילדיה ונכדיה יכירו אותם. במהלך העבודה על הפרויקט, נעמה, שמובילה פרויקטים חינוכיים רבים בעבודתה, נזכרה בתרגומים וביקשה מבתה של שולמית אישור להשתמש בשניים מהם.

כמחנכת יצאתי למסע לפולין וזאת היתה עבורי חוויה משנת חיים. החלטתי שעם כל הכבוד להיסטוריה, שואה זה הדבר שאני רוצה לעסוק בו ויצאתי לקורס מדריכי מסעות לפולין ב'יד ושם' בשנת 2000, ומאז אני עמוק בתוך הנושא

השירים הללו, לצד שירים של כותבים אחרים מתקופת השואה, יהיו באירוע המיוחד.

"איך החיים במזרע?" אני שואל את נעמה (אחרי הכול, אני מקבל רק דיווחים מעת לעת על תפריטים או זוטות), "הקיבוץ במצב מעולה. מקבל רק בנות ובנים לקליטה. יש רשימת המתנה גדולה וביקוש עצום לבנות פה ואין מספיק מקום ויכולת. החיים טובים. כמו כולם בצפון היינו בימים לא קלים במלחמה. בגלל המיקום של הקיבוץ היו פה אירועים לא קלים, אבל עכשיו הכול בסדר".

איך הגעת לנושא השואה? לא באמת סיפרת לי אף פעם.

"למדתי היסטוריה, תולדות ישראל וכו' והתחלתי ללמד במוסד החינוכי במזרע. כמחנכת יצאתי למסע לפולין וזאת הייתה עבורי חוויה משנת חיים. החלטתי שעם כל הכבוד למקצוע ההיסטוריה, שואה זה הדבר שאני רוצה לעסוק בו ויצאתי לקורס מדריכי מסעות לפולין ב'יד ושם' בשנת 2000, ומאז אני עמוק בתוך הנושא".

איך הייתה החוויה לרכז פרויקט כזה בשלוש השנים האחרונות, אחרי 7 באוקטובר?

"בשנה הראשונה, ממש אחרי פרוץ המלחמה, לא דמיינתי שנוער יוכל להתעסק בנושא ולתדהמתי הם היו נחושים ולהוטים לעסוק בזה. הבנו ביחד כמה נצחית היא שירה שנכתבת בימי כאב וכמה היא יכולה לחזק. החוויה החינוכית מדהימה, אני מזמינה את כל מי שבאזור לבוא לאירוע הזה ולחוות בעצמו".

אני אהיה באירועי שואה אחרים, אבל אני ממליץ בחום.

קונצרט הגאלה "צלילי זיכרון – נוער נוגע בשירי שואה" בשיתוף הרכבי מגמת המוזיקה של תיכון האזורי "מגידו" ומרכז המוזיקה של המועצה האזורית מגידו יתקיים ב-27 בינואר בשעה 20:00 במגדה – מרכז תרבות מגידו. הכניסה חופשית