שורד השבי דוד קוניו בעצרת האחרונה של ניר עוז: "גם במעמקי החושך ידענו שאתם שם"

עצרת אחרונה של קהילת קיבוץ ניר עוז בכרמי גת התקיימה אמש (מוצאי שבת) לאחר שהושב החלל החטוף האחרון רן גואילי.

ביום ההודעה על הירצחו בשבי של חבר הקיבוץ אלעד קציר, בינואר 2024, החלה קהילת ניר עוז לקיים עצרות קרוב לבית מגוריהם הזמני בכרמי גת. מאז, בכל שבת, במשך 120 שבועות, השתתפו בעצרת חברי הקהילה יחד עם בני משפחות החטופים ושורדי שבי. עם השבתו של החטוף האחרון, רס"ל רן גואילי, התקיימה בכרמי גת העצרת האחרונה.

קיבוץ ניר עוז ספג את המכה הקשה ביותר במתקפת הטרור האכזרית ב-7 באוקטובר. אחד מתוך ארבעה מחברי הקיבוץ נרצח או נחטף. רק שמונה בתים בקיבוץ לא נפגעו.

בעצרת האחרונה התייצבו רבים מבני המשפחות והשבים, ביניהם שורדי השבי שגיא דקל חן, אופיליה רויטמן ומרגלית מוזס, נירה שרעבי ומכבית מאייר, דודתם של גלי וזיוי ברמן. גם האלוף במיל' ניצן אלון, ראש מפקדת השו"ן לשעבר, השתתף בעצרת.

שורד השבי אריאל קוניו: רגע שלא דמיינתי שאזכה לו

בין הנואמים היו האחים דוד ואריאל קוניו (מניר עוז), ששוחררו לאחר 738 ימים בשבי החמאס בעזה, מלווים בבנות זוגם שרון וארבל (בהתאמה) אשר נחטפו גם הן ושוחררו מהשבי.

"לפני שלושה וחצי חודשים הייתי במקום אחר לגמרי. בחושך, בבדידות מוחלטת, נתון לחסדי המחבלים. בלי אף אחד שירים אותי ברגעי משבר, יצחק או יבכה איתי, פשוט לבד" אמר אריאל. "לעמוד כאן הערב, בכרמי גת, בעצרת של קהילת ניר עוז, זה רגע שלא דמיינתי שאזכה לו".

"אני עומד כאן היום אחרי ימים ארוכים של ייאוש. בהם היו רגעים של חוסר תקווה, של פחד מהמוות, ושל מחשבה שאולי לא אזכה לחזור הביתה. היו לילות רבים שבהם לא ידעתי אם אזכה שוב לראות אור יום, אם אחבק שוב את הילדות שלי, אם אזכה לראות אותן צוחקות, אם אי פעם אשוב הביתה. והינה אני כאן" אמר דוד אחיו.

"נדמה לי שכולנו כעם עומדים עכשיו בתחילתו של תהליך שיקום, וכמו שאנחנו נצטרך לבנות מחדש את הבית שלנו, גם מדינת ישראל צריכה להיבנות מחדש. התיקון הזה לא יקרה ביום אחד. הוא יקרה בצעדים קטנים, בהקשבה, באחריות, בדאגה זה לזה. אני מבטיח לעשות את החלק שלי, להמשיך לבחור בחיים, לבחור בתקווה ולהסתכל אל העתיד. הלוואי שנדע להיות ראויים לאלה שלא חזרו ושנדע להפוך את הכאב הזה לכוח שמקרב ולא מרחיק, לדבק שיאחה את הלבבות השבורים".

אני עומד כאן היום אחרי ימים ארוכים של ייאוש. בהם היו רגעים של חוסר תקווה, של פחד מהמוות, ושל מחשבה שאולי לא אזכה לחזור הביתה

השניים הודו לקהילת ניר עוז, "קהילה שלא ויתרה, שלא הפסיקה לחבק גם מרחוק, שעמדה כאן כל שבת, בגשם או בשרב, ולא הפסיקה להאמין.
אתם הבית שלנו גם כשאין יותר בית פיזי. כי האמת היא שהבית האהוב שלנו בניר עוז איננו".

דוד הוסיף "אני רוצה להודות מעומק הלב לכל מי שצעק את הצעקה שלנו במשך 738 הימים האלה. גם במעמקי החושך ידענו שאתם שם. הידיעה הזו נתנה לנו כוח להחזיק עוד יום ועוד לילה. תודה ענקית מעומק הלב לחיילי צה"ל, לכוחות הביטחון ולכל מי שחירף את נפשו ולעתים הקריב את היקר לו מכל כדי שנוכל לעמוד כאן הערב. אני רוצה לומר תודה גם לעם ישראל המופלא ולכל מי שנלחם להשבתנו בעולם כולו. לא ויתרתם עלינו. לא שכחתם אותנו לרגע".

"על האחראים לשאת באחריות ולאפשר לכולנו להמשיך הלאה"

בעצרת דיברה רננה גומא, אימם של שיר, ששרדה את הטבח בניר עוז, ושל אור ויגיל, שנחטפו ב-7 באוקטובר מביתם שבקיבוץ ושבו לאחר 52 ימים בשבי, אביהם יאיר (יאיא) נרצח ב-7 באוקטובר וגופתו הוחזקה בשבי עד חילוצה ביוני 2025. "השלמת משימה תלויה בהגדרה מה ייחשב כנקודת סיום שלה. אז כן. את המשימה להשבת החטופים השלמנו, אך בכל כך הרבה כאב, ריב ומדון. בכל כך הרבה זלזול, חוסר כבוד וחוסר סובלנות. אז האם השלמנו? כנראה שלא. כי לצד השבת החטופים הייתה המשימה להשבת האמון ההדדי והערבות ההדדית לעם שלנו.

את המשימה להשבת החטופים השלמנו, אך בכל כך הרבה כאב, ריב ומדון. בכל כך הרבה זלזול, חוסר כבוד וחוסר סובלנות

"העצרות האלה שהגענו אליהן מדי מוצאי שבת היו המחשה לזרע הערכי של הערבות ההדדית שטמון בנו. כי אחים אנחנו, לא כקלישאה. לכן, לא תם ולא נשלם, כי עדיין המשימה האמיתית לחנך את ילדינו לאחאות (מלשון אחים ואחיות) טובה יותר ולגדל כאן דור שערב זה לזה ומגויס לכך, תרתי משמע, היא המשימה. וכדי לעשות כן, על האחראים לשאת באחריות ולאפשר לכולנו להמשיך הלאה. לפרק הבא של מדינת ישראל. לעתיד של תום והשלמה. רק אז נוכל להגיד – תם ונשלם".

השבת הזו, 120 שבתות אחרי השבת השחורה, סוף סוף אפשר לעמוד כאן ולומר בהקלה – אין לנו עוד חטופים בעזה. לא מניר עוז ולא בכלל

בין הדוברים הייתה גם נעם פרי, בתו של ותיק הקיבוץ חיים פרי שנרצח בשבי חמאס. חיים היה אחד מ-46 החללים שנחטפו בחיים ונרצחו בשבי ואותם היה ניתן להציל. נעם ציינה בדבריה בעצרת, כי "השבת הזו, 120 שבתות אחרי השבת השחורה, סוף סוף אפשר לעמוד כאן ולומר בהקלה – אין לנו עוד חטופים בעזה. לא מניר עוז ולא בכלל. הניצחון הזה, ניצחון הסולידריות והערבות ההדדית שייך לכל אחד שעומד כאן. זו לא סיסמה, זאת המציאות. רק העם החזיר את החטופים.

קהילת ניר עוז, שהגיעה לכאן, לכרמי גת, לפני שנתיים בינואר 2024. קהילה קטנה ומדממת, שאחד מכל ארבעה מחבריה איננו – נחטף או נרצח. קהילה שכל אנשיה הם שורדי טבח מחריד, עמדה על רגליה ואפילו מבלי ללקק את הפצעים נעמדה בראש המאבק על אנשיה

"תודה לחיילי וקציני צה"ל והמשטרה, בסדיר ובמילואים, שקפצו הרבה פעמים גם מבלי שנקראו להציל חיי אדם ולהגן על המדינה שלנו.

"תודה לקהילת ניר עוז, שהגיעה לכאן, לכרמי גת, לפני שנתיים בינואר 2024. קהילה קטנה ומדממת, שאחד מכל ארבעה מחבריה איננו – נחטף או נרצח. קהילה שכל אנשיה הם שורדי טבח מחריד, עמדה על רגליה ואפילו מבלי ללקק את הפצעים נעמדה בראש המאבק על אנשיה. אנחנו צריכים להקים ועדה חקירה ממלכתית למחדל 7 באוקטובר. אנחנו צריכים לבנות את ניר עוז וגם לשקם את השורדים באשר הם יבחרו להיות. הכשלים מרובים, העבודה רבה, אבל אנחנו מוכנים להפשיל את השרוולים ולתקן. אנחנו, כמאמר סיסמת ניר עוז – 'לא עייפי דרך, כי אם מפלסי נתיב'".