בשורה לקיבוץ העוגן: בוטל פסק דין שדחה תביעת יורשים

תביעה שהגישו יורשיו של חבר קיבוץ העוגן לבית משפט השלום בנתניה, שהסתיימה לפני כשנה, העלתה לדיון נושאים הכרוכים ביחסי הקיבוץ וחבריו בנוגע ליישום מהלך השיוך.

בין הנושאים הנדונים: היחס בין החלטה מאוחרת של הקיבוץ להסכם שיוך שנחתם קודם לכן, וכן אי העמדת שטח מבונה לחבר או ליורש בגודל שעליו התחייב הקיבוץ בהסכם ובכך נמנע ממנו לקבל דמי שכירות בעדו.

בית המשפט הסביר מדוע אינו יכול לקבוע לקיבוץ לוח זמנים מחייב להגשת "תיקי השיוך" לרמ"י, בהיעדר מועד שכזה בהסכמי השיוך ולנוכח מורכבות הדברים

התביעה נדחתה לפני כשנה (ראו משפט חברים, 2.1.25, "לא ניתן לבצע שיוך פרטי, רק קבוצתי"), והיורשים חויבו בהוצאות ניכרות בסך 87,750 שקלים.

היורשים ערערו לבית המשפט המחוזי מרכז, באמצעות עורכי הדין אמנון דותן וארז בורג. הקיבוץ השיב לערעור באמצעות עורכת הדין ספיר יעקב-חזן (נשיץ, ברנדס, אמיר).

פיצוי ודמי שכירות

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בפני הרכב השופטים של הערעור: עירית כהן, גיא שני, שי מזרחי, הצביעו השופטים על קביעות בפסק הדין שיש לגביהן "סימני שאלה".

בנוסף אמרו שבית המשפט השלום לא התייחס לטענת היורשים לפיה לא ניתן באמצעות החלטה שקיבל הקיבוץ בשנת 2019, לשנות הסכם שהם חתמו עליו בשנת 2012.

במהלך הדיון בערעור השופטים הציעו לצדדים (היורשים והקיבוץ), להסכים על שורה של נושאים שיעוגנו בפסק דין שיינתן בערעור, שהמרכזי בהם הוא ביטול פסק הדין של בית משפט השלום ועוד שני עניינים שהיו במחלוקת.

נקבע כי על הצדדים לנסות להסדיר ביניהם כאמור את עניין השטח שנגרע מהיורשים

הראשון, נוגע לתביעתם המקורית של היורשים, לקבל מהקיבוץ פיצוי ודמי שכירות כתוצאה מכך שנגרע מהם שטח מבונה של 33 מ"ר לו היו זכאים במסגרת "הסכם שיוך הדירה" שהוקצתה להם.

הרכב שופטי הערעור הציע לצדדים להסכים שהקיבוץ והיורשים ינסו להסדיר ביניהם את נושא דמי השימוש (השכירות) או את החלוקה הפיזית של הנכס וכי "ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה, יוכלו המערערים (היורשים) להגיש תביעה חדשה בעניין דמי השכירות וחלוקת הנכס".

התחייבות של הקיבוץ

העניין השני, נוגע לתביעת היורשים לקידום הליך השיוך שאינו מתקדם, לטענתם, מאז שנחתמו הסכמי השיוך בשנת 2012. השופט גיא שני התייחס, במהלך הדיון, לחובת הקיבוץ להגיש למנהל את "תיק השיוך", ואמר ש"הקיבוץ צריך לעשות את חובת ההשתדלות שלו ולקדם את הדברים לטובת כל החברים בקיבוץ". עם זאת, בית המשפט הסביר מדוע אינו יכול לקבוע לקיבוץ לוח זמנים מחייב להגשת "תיקי השיוך" לרמ"י, בהיעדר מועד שכזה בהסכמי השיוך ולנוכח מורכבות הדברים.

עם זאת, וכאן החידוש: בית המשפט הציע כי פסק הדין יכלול התחייבות של הקיבוץ להגיש את "תיק השיוך" לרמ"י עד לסוף חודש ינואר 2026, ולקבוע כי "הקיבוץ יפעל בהתאם ללוח הזמנים שייקבע על ידי רמ"י".

היורשים הסכימו להצעה זו עוד במהלך הדיון, אך הקיבוץ הסביר שיש לכך "השלכות רוחב משמעותיות" וביקש שהות למתן תשובתו. לאחר שמסר הקיבוץ את תשובתו החיובית להצעת בית המשפט, נתן בית המשפט תוקף של פסק דין ל"הסכמות הצדדים". פסק הדין שניתן ביטל אפוא את פסק הדין עליו ערערו היורשים, וכפועל יוצא מכך חויב הקיבוץ להשיב ליורשים את ההוצאות שנפסקו כנגדם בבית משפט השלום. עוד נקבע כי על הצדדים לנסות להסדיר ביניהם כאמור את עניין השטח שנגרע מהיורשים.

בנוסף, נרשמה בפסק הדין התחייבות הקיבוץ להגיש את תיק השיוך במועד כאמור (סוף ינואר 2026), ונקבע כי "הקיבוץ ידווח לחברים כל חצי שנה על התקדמות ההליכים ברמ"י". נדמה, אגב, שלראשונה נקבע בפסק דין מועד שמחייב את הקיבוץ להגשת תיק שיוך, ועוד בתביעת יורשים.