דעה // הכרוניקה החולה של חוק ההסדרים

יום שלישי, ימי חוק ההסדרים, ועדת הכנסת, דיון על הפיצולים.

אתה יודע, אופיר.
כל שועלי המשכן, כל בעליי עניין כולם יודעים: אלה הימים שבהם עוד יש סיכוי, אולי, לעצור רפורמות אוצריות. עקרונית, רפורמות הן לא מילה גסה, יעילות היא ערך. אבל תמיד, תמיד, השאלה היא הדרך.

ועדת הכנסת מתכנסת כדי להכריע: באיזו ועדה תידון כל רפורמה.
יועצים משפטיים מציגים עמדות. משרדי ממשלה מסבירים למה הם “נוגעים בדבר”. אבל בסופו של יום, אתה יודע היטב, מי שמכריע באמת הם חברי ועדת הכנסת.

כיו״ר הוועדה, בחרת להחליף שלושה חברי כנסת עד שהגעת לח״כ שירים את היד הנכונה. זה שיאפשר להעביר אותה לוועדה חדשה, מומצאת, למיזמים ציבוריים

ובדיוק בגלל זה אתה, כיו״ר הוועדה, בחרת להחליף שלושה חברי כנסת (!) עד שהגעת לח״כ שירים את היד הנכונה. לא זה שהתעקש שהרפורמה בחלב תידון בוועדת הכלכלה, אלא זה שיאפשר להעביר אותה לוועדה חדשה, מומצאת, למיזמים ציבוריים, בראשות ח״כ אוהד טל. בוגר מחזור ב׳ של קורס לובי וממשל של פורום קהלת. חבר סיעת הציונות הדתית. סיעתו של שר האוצר. ותומך גלוי ברפורמת החלב.

ביום שלישי האחרון, בשעה 10:00 בבוקר, נכנסת לחדר ועדת הכנסת.
החדר היה הומה: רפתנים שהגיעו מכל קצוות הארץ, נציגי ציבור, יועצים, ח״כים מהקואליציה ומהאופוזיציה. לכל אחד טבלת סעיפים, וכולם מנסים לנחש: מאיפה יתחיל הדיון?

היועצת המשפטית הציגה עמדה מנומקת, הסתמכה על מקרי עבר, ציטטה שופטים והמליצה. כולם היו דרוכים. כולם — חוץ ממך.

ואתה יכול להרשות לעצמך. כי אתה אופיר כץ, יו״ר הקואליציה של הכנסת ה-25, אותה הכנסת שהייתה כאן גם ב- 7 באוקטובר… מי שדואג למילואימניקים, מי שיודע לתת זכות דיבור לאח שכול בפתח הדיון, פוליטיקאי משופשף.

אזרחים ונציגי ציבור יושבים מותשים, מרוטים, מתוחים,
כשעל השולחן מונחות החלטות הרות גורל לפרנסה שלהם, לעתיד שלהם

ובדיוק בגלל כל זה, אתה פשוט יכול להחליט. אתה יכול להביא את כולם בשעה 10:00 בבוקר, לא לעדכן מתי יידון כל סעיף, לגרור דיונים שעות על גבי שעות, בלי הכרעות, בלי הצבעות, כשח״כים נכנסים ויוצאים, מדברים בפאתוס בעד ונגד —
ובעיקר מחכים.

ורק בשעה 22:30 — עשר וחצי בלילה — אתה מתחיל את הדיון ברפורמה בחלב. אחרי יותר מ־12 שעות. הכול מצולם. הכול משודר. גם מרחוק רואים את הזלזול: אזרחים ונציגי ציבור יושבים מותשים, מרוטים, מתוחים,
כשעל השולחן מונחות החלטות הרות גורל לפרנסה שלהם, לעתיד שלהם.

למה התרגלנו לחוק ההסדרים ההרסני הזה? למה התרגלנו להילחם בו כל שנה ולא לעצור אותו? למה התרגלנו לפרוצדורות חולות?

אי אפשר שלא לתהות, מוסד הכנסת המכובד לא יכול לעדכן מראש באילו שעות יידון כל סעיף? לא יכולה להתקיים חלוקה לבוקר, צוהריים, ערב? מישהו באמת חושב שאנשים חדים, אחראיים וצלולים אחרי 10 ו-12 שעות דיון? זה חייב להיות ככה? זה ראוי? למה להצביע בעניין כל כך מהותי סמוך לחצות, בדיון שהתחיל בבוקר?

למה התרגלנו לזה? למה התרגלנו לחוק ההסדרים ההרסני הזה? למה התרגלנו להילחם בו כל שנה ולא לעצור אותו? למה התרגלנו לפרוצדורות חולות.

למה התרגלנו לזה.

אילת סלע יונגרמן מנהלת קשרי ממשל בתנועה הקיבוצית