כשעומדים למרגלות תל לכיש אפשר כמעט לשמוע את הדהודי הצעקות, את רעש הקטפולטות ואת שריקות החיצים. רב הנסתר על הגלוי וכדי להמחיש את מה שקרה בלכיש, רשות הטבע והגנים עשו פלאים והקימו אותו לתחייה.

לכיש הייתה עיר עתיקת יומין ואחת מחמש ערי האמוראים (כנענים). בתנ"ך מסופר שאותה כבש יהושע לאחר הכניסה לכנען. ובכן, לא מצאו ממצאים מתקופה יהושע בן נון אבל לא הורסים סיפור טוב עם עובדות. יש סברה שהעיר חרבה במאה ה-12 לפנה"ס, כנראה על ידי גויי הים, אבל גם לכך אין ממצאים. כנראה שלעולם לא נדע. העיר שוקמה ובוצרה על ידי המלך רחבעם והייתה העיר השנייה בגודלה בממלכת יהודה.

כשחושבים על לכיש, עולה תמונה של כרמים רחבי ידיים ובהם ענבים עסיסיים הנתלים על שריגים. גם בתקופה הקדומה גידלו ענבים וייצרו יין. בכניסה לאתר תוכלו לראות משטח דריכה ובור איגום לאיסוף הנוזלים. אפשר ממש לדמיין את אנשי לכיש דורכים על הענבים ברגליהם היחפות ונהנים מהנוף והשקט האזורי.

גם בתקופה הקדומה גידלו ענבים וייצרו יין. בכניסה לאתר תוכלו לראות משטח דריכה ובור איגום לאיסוף הנוזלים. אפשר ממש לדמיין את אנשי לכיש דורכים על הענבים ברגליהם היחפות ונהנים מהנוף והשקט האזורי

השקט והשלווה של העיר הופרו וכמו ערים רבות בממלכת יהודה, גם לכיש המבוצרת נאלצה להתמודד עם הדהודי הפרשים האשוריים והמרכבות שהגיעו אליה. בשנת 701 לפנה"ס (לפני 2,700 שנה לערך), הגיע לארץ מלך אשורי בשם סנחריב. האשורים, שהיו ממלכה מצפון, החריבו כבר את ממלכת ישראל והגלו את עשרת השבטים כבר 20 שנה קודם לכן. הם לא הסתפקו בממלכת ישראל וירדו דרומה אל ממלכת יהודה שמרדה אך נשארה איתנה.

במהלך המסע לחורבן ירושלים, סנחריב וצבאו כבשו 46 ערים יהודאיות. אחת מהן הייתה לכיש. לכיש הייתה מאוד חשובה והקרב היה כל כך אכזרי עד שסנחריב עיטר את חדר השינה שלו בארמונו בנינווה שבאשור, בתבליט המפאר את ניצחונו על לכיש ואת כיבושה. כשתעמדו למרגלות התל מדרום, תבחינו בסוללת המצור האשורית האדירה המגולפת גם בתבליט לכיש. בתבליט אפשר להבחין גם בכלי לחימה, איילי ניגוח, קשתים, שבויים מובלים לגלות ואנשים המשתחווים לסנחריב היושב על כס המלכות. מעליו כיתוב: "סנחריב מלך העולם, מלך אשור, יושב על כס משפט ושלל לכיש עובר לפניו". קשה לפספס את שריגי הענבים שבתבליט ליד גופות מוטלות. עדות לחיים משגשגים לצד הכיבוש האכזרי.

היום לא תצטרכו להגיע לאשור (צפון עיראק) כדי לראות את התבליט, כרטיס טיסה ללונדון וכרטיס מטרו יביאו אתכם היישר למוזיאון הבריטי בו נמצא התבליט בחדר המוקדש כולו ללכיש.

לאחר העלייה בכבש, תראו את הכניסה לעיר. זהו בית שער מפואר (הגדול ביותר בסוף בית ראשון) עם מגדלים, חדרים לשומרים ושער פנימי וחיצוני. לזלי סטרקי, שעמד בראש המשלחת הבריטית שחפרה בלכיש בשנות ה-30 מצא את "מכתבי לכיש". ממצא מרגש במיוחד, שכן על אחד האוסטרקונים היה כתוב בכתב עברי קדום: "ויידע כי אל משואות לכיש נחנו שומרים ככל אשר נתן אדני, כי לא נראה את עזקה".

פירסט וויי טייק עזקה

בעברית של ימינו, כותב המכתב התכוון להגיד: אנחנו שומרים על משואות לכיש, מסתכלים על משואות לכיש ואנחנו לא רואים יותר את עזקה. כמו ב"שר הטבעות" – המשואות סימלו את הקשר בין הערים. ברגע שלא נראו משואות עזקה, ששכנה 20 ק"מ מלכיש, הבינו השומרים כי עזקה נפלה. השנה: 586 לפנה"ס, ערב חורבן בית המקדש הראשון על ידי הבבלים ובראשם נבוכדנצר. אחרי חורבן עזקה, לכיש היא הבאה בתור. מתוך המילים על המכתב, עולה כמו עשן ממדורה, הפחד המכונן בליבם של השומרים. "מלכיש לא נראתה עזקה". הזעקה מגיעה, החורבן והמוות כבר כאן.

נמשיך לעלות בשביל שמוביל לארמון. לפני העלייה במדרגות, תראו שורת כסאות בגבהים שונים. זוהי שורת מלכי יהודה. ככל שהכיסא יותר גבוה, כך שלט המלך יותר זמן. מעניין לראות כי דווקא המלכים "שעשו פחות טוב בעיני יהוה" מלכו יותר זמן. זה מקום נהדר לתמונה משפחתית.

כמו ב"שר הטבעות" – המשואות סימלו את הקשר בין הערים. כשלא נראו משואות עזקה, ששכנה 20 ק"מ מלכיש, הבינו השומרים כי עזקה נפלה. השנה: 586 לפנה"ס, ערב חורבן בית ראשון. אחרי חורבן עזקה, לכיש היא הבאה בתור

מחצר הארמון נעלה לארמון עצמו. בארמון ישב מושל העיר בתקופת מלכי יהודה. שטח הארמון הוא הגדול ביותר הידוע בארץ מתקופת סוף בית ראשון. למעשה, נבנו כאן שלושה ארמונות אחד על גבי השני. ניתן לראות שני בסיסי עמודים השייכים לתקופה הפרסית (200 שנה אחרי נפילת לכיש ב-586 לפנה"ס).

מכאן תוכלו לחזות בנוף המדהים הנשקף מכל עבר. במזרח – דרום הר חברון, במערב – מישור החוף, דרום וצפון – שפלת יהודה הירוקה וממש מתחת לתל נבחין בכרמים רחבי ידיים של מושב לכיש.

מכאן ניתן לרדת ולחזור חזרה אל הצד הדרומי של התל, שם נמצאת סוללת ההגנה של לכיש – במקום נבחין במיצגי ברזל המתארים את המלחמה באשורים.

דרך נוספת היא לרדת לכיוון דרום, אפשר לעבור דרך המקדש ואז לרדת לכיוון עץ השיזף והבאר.

עץ השיזף הוא עץ עתיק והיחיד הצומח על התל. התפתחה אגדה שגר עליו שד ששומר על מי הבאר. האגדה סופרה בכפר קוביבה ששכן ממזרח לתל עד 1948, כדי שהילדים יחזרו מהר מהבאר. אולי גם המבוגרים פחדו מהשד ולכן לא כרתו את העץ

עץ השיזף הוא עץ עתיק והיחיד הצומח על התל. כיוון שהעץ נמצא ליד הבאר, התפתחה אגדה שעל העץ גר שד והוא שומר על מי הבאר. את האגדה סיפרו הורים לילדים בכפר הערבי קוביבה ששכן ממזרח לתל עד 1948 וזאת כדי שהילדים יחזרו מהר מהבאר. אולי גם המבוגרים פחדו מהשד ולכן לא כרתו את העץ בשל קדושתו. ניתן לחזור מפה לחנייה בכניסה הדרומית או לרדת במדרגות תלולות אל הבאר הצרה והעמוקה (44 מטר). הבאר הייתה מקור המים העיקרי של העיר גם בעת מצור. אפשר להמשיך לרדת למטה אל הבוסתן בו נטועים זיתים, שיחי צבר, עצי שקד וברוש. במידה ויורדים בדרך זו, כדאי להשאיר רכב אחד ולהחזיר את המטיילים אל החנייה הראשית.

בכניסה לאתר, יש סרט המתאר את ההיסטוריה של לכיש, כמו כן, יש חנות קטנה של רט"ג וקיר המתאר את התקופות השונות של לכיש עם הממצאים.

סכר אדוריים: אגם עונתי יפהפה

אחרי נסיעה קצרה בין גבעות השפלה, מתגלה אגם עונתי יפהפה שנוצר בעקבות סכר על נחל אדוריים.

נחל אדוריים זורם מדרום הר חברון ומתחבר בסוף לנחל שיקמה, ליד שמורת פורה. מקור המים הוא מי הגשמים היורדים באזור דרום הר חברון.

מטרת הקמת הסכר הייתה לאגור מי שיטפונות וליצור מאגר מים שיעשיר את מי התהום באזור. הסכר נבנה ב-1963 על ידי קק"ל. בחורפים גשומים, האגם מתמלא ואילו המים הגולשים מעל הסכר, זורמים בנחל אדוריים.

הסכר נמצא באזור מועצה אזורית לכיש, 4 ק"מ דרום מערבית למושב אמציה. נסיעה קצרה אחרי הפנייה מכביש 358 לכביש פנימי, יוביל אתכם לשמורת טבע גבעות גד ולבסוף לסכר אדוריים.

כעת, לכל אורך הדרך תוכלו לראות, בצדי הכביש, בין הצבע הירוק השולט בנוף הגבעות, את הצבע האדום הבוהק, כמו שפתון של אישה היוצאת לנשף אצילי. אלו הן כמובן הכלניות הפורחות בשיא תפארתן, הגשם הוציא אותן זקופות רעננות ויפות.

אפשר גם למצוא רקפות, חרדלים צהובים ולבנים, חרציות צהובות, ערטנית השדות, עיריות, חיננית רב שנתית בצבעים שונים, בנוסף על החורש הים תיכוני הכולל חרובים, סירה קוצנית, אלות ארץ ישראליות, אשחר ועוד.

שימו לב כי:

• המאגר אינו מיועד לרחצה, וקיימת סכנת טביעה או שקיעה בבוץ.
• האתר נמצא בתוך שטחי אש. הכניסה באמצע השבוע מצריכה תיאום.

עגלות קפה באזור שגם פתוחות בשבת!

"אלה קפה בעמק" בכניסה לקיבוץ בית גוברין נמצאת בתוך מטע זיתים. פרט לקפה ומאפים, יש תפריט נפרד לצליאקים.

שעות פתיחה: רביעי-חמישי 10:00-14:00, שישי: 8:00-14:00,

שבת: 8:00-16:00.

קורטאדו במושב ניר בנים, במיקום מהמם ופסטורלי באמת ולא רק באינסטגרם, מציעה כריכים, מאפים בעבודת יד של קונדיטורית, וקפה משובח ("אצלנו הקפה תמיד מוקפד", מציין דביר הוכמן, הבעלים).

שישי – 8:00-15:00, שבת 9:00-16:00

ליאת בוסיבא – מורת דרך מוסמכת המתגוררת בקיבוץ דביר. בקיאה בהיסטוריה, דתות ועוד. מעבירה סיורים והרצאות בתחומים שונים פייסבוק: Liat Bussiba