טרנד עגלות הקפה צץ במרכז עמק יזרעאל הירוק והפורח לפני יותר מעשור, כשהתחיל ב"תחנת קפה" בכפר יהושע, סמוך לתחנת רכבת העמק החיז'אזית. הרעיון הפך ללהיט מקומי שהתפשט. עם תחילת 2026 כבר חונות 24 עגלות עמוסות בטוּב טעים ומַרווה בעמק יזרעאל, ועוד היד נטויה. תשע מהן רשומות בקיבוצי המועצה האזורית עמק יזרעאל: עין דור ("גולי"), דברת ("הישראליות"), מזרע ("דורה"), גבת ("Wide Garden"), רמת דוד ("קרון האוכל של אייל גימשי"), הסוללים ("קפה 79"), הרדוף ("עספור") ואלונים ("MOOD").

פריחת עגלות הקפה בישראל החלה כשפרצה מגפת הקורונה, עם הצורך לצאת מהבית ולהתאוורר בחיק הטבע, באוויר הפתוח. "זהו סיפור הצלחה יזרעאלי שהפך למנוע צמיחה כלכלי, המנווט את סדר היום בעמק כמנוע צמיחה תיירותי ייחודי הנע סביב העוגן שמייצגות העגלות," מדווחת ל"זמן קיבוץ" מאיה אדר-קדוש, מנהלת מחלקת התיירות מטעם החברה הכלכלית לפיתוח עמק יזרעאל. "כל העגלות מוּכּרות רשמית כעסקים רשומים הזוכים לתמיכה ולעידוד, ואפילו קיים פורום בעלי ובעלות עגלות, המגדיל את מעגל התמיכה ביניהם ומחזק את עצמו בזכות המקומיוּת וטריות המזון".

מאיה אדר-קדוש, מנהלת מחלקת התיירות מטעם החברה הכלכלית לפיתוח עמק יזרעאל: "מבחינה תיירותית עגלות הקפה מושכות מבקרים ומבקרות בכל ימות השבוע. הציבור כבר לא מחפש לשבת רק במסעדה"

היא מאמינה ש"שפע מייצר שפע". דוגמה לקידום הפעילות העסקית-תיירותית שזוכים לה ה"עגלונים החדשים" היא החשיפה שזוכות לה העגלות על תפריטיהן המיוחדים. "במלחמת 'חרבות ברזל' נתנו הטבות והנחות בקניית קפה ומטעמים. אנשי חינוך זכו לתלוש שימשוך אותם למפגש המחייה בין המרחב הפתוח לבין האנשים והאוכל המיוחד, בלי רשמיות מיותרת. כה פשוט", היא מוסיפה.

נמצאות בפינות קסומות

בעיתון "מבט לעמק" שהתפרסם החודש זוכה הפרויקט לכותרת "מעצמת עגלות הקפה", לפיו עמק יזרעאל קיבל בשנים האחרונות מעמד של "אימפריית קפה" תיירותית. שם מוסיפים מחמאות בנוסח "מדורת שבט מקומית אך גם מוקד משיכה של מבקרים, מבקרות, מטיילים ומטיילות מכל הארץ," ומפרטים: "העגלות נמצאות בפינות קסומות בתוך היישובים, בסמוך לשטחים חקלאיים ובצמוד לעסקים – חוויה קולינרית ייחודית וגם חיבור בין אנשים".

כותב שורות אלה מעיד על חוויה זוגית ב"קרון האוכל של אייל גימשי", הניצב ברמת דוד. שולחנות ניצבים מתחת לעצי הדר. ברקע מציץ בין הענפים מגדל הסילו הישן ולצד הקרון מבנה שהוסב לאירוח במקרה של גשם, כשבסמוך לקרון חדר שירותים ממוזג. התפריט מציע מכל טוב: 13 סוגי כריכים, במחירים שבין 25 שקלים ל-57 שקלים. ויש גם לילדים. יש מבחר סלטים ושבעה סוגי קפה, משקאות קלים סחוטים בַמקום וגם מתוקים.

מאיה מסבירה כי התנופה שמחלקת התיירות כה גאה בה, הפכה את העמק להיות מזוהה כאזור מוביל בתחום, המתפתח גם באזורים אחרים בארץ. זאת משום ריבוי העגלות בתחום העמק, ובעיקר בשל העידוד של המועצה האזורית, שהכירה בחשיבות עגלות הקפה כמנוע צמיחה כלכלי ותיירותי, שמושך קהל מכל הארץ ומכאן המדיניות המתייחסת לריבוי העגלות כאל מספר שמעיד על "משהו גדול בהרבה מעוד תופעה". היא סבורה ש"מבחינה תיירותית עגלות הקפה מושכות מבקרים ומבקרות בכל ימות השבוע ולא רק בסופי שבוע. הציבור כבר לא מחפש לשבת רק במסעדה. הוא רוצה גם לשבת בחיק הטבע ובחיקן של עגלות וקרונות ולחוות את המקום על כל גווניו – ולעמק יזרעאל כל התנאים שנותנים מענה לחיפושי המטיילים – נופים, חקלאות, תוצרת מקומית טרייה וקולינריה המיוחדת לעגלות הקפה, כגון ממרחים ייחודיים, פירות, תבלינים, קפה משובח, כריכים שאין בכל מקום. סביב עסקי העגלות צמחו ספקי שירותים שגם הם תורמים לצמיחה הכלכלית של העמק. רובן גם פתוחות בשבת".

מאיה אדר-קדוש: "קיימת בין בעלי העגלות ערבות הדדית עסקית. החזון שלנו מתבסס על כך שעסקים מצליחים מייצרים עוד עסקים שמייצרים עוד עסקים שמייצרים עוד מקומות עבודה ומחזקים את הכלכלה המקומית"

שמונת הקיבוצים יחד עם אנשי המושבים השותפים זוכים לביקוריה של מאיה וצוותה לפחות שלוש פעמים בשנה. "אנחנו מגיעות כדי לשאול מה נשמע, לברר מה הצרכים שעולים מהשטח ואנו עוזרות בכל מה שניתן. במהלך השנה אנו מקיימים מפגשי למידה בהם היזמים והיזמיות מקבלים ידע משלים בנושאים כלכליים ועסקיים והם מצידם משתפים את עמיתיהם בידע שצברו. קיימת בין בעלי העגלות ערבות הדדית עסקית המתבטאת בחיזוק ובתמיכה. החזון שלנו מתבסס על כך שעסקים מצליחים מייצרים עוד עסקים שמייצרים עוד עסקים שמייצרים עוד מקומות עבודה ומחזקים את הכלכלה המקומית. זה מעגל שבו המועצה האזורית כגוף על היא חלק משמעותי בתהליך".

את התרומה הלא מובנת מאליה הזו, מציין גם אביחי רונן הבעלים של "עספורה" שבקיבוץ הרדוף, חיפאי במקור וחבר הקיבוץ ("הילדים שלי נולדו כאן"). "סחתיין על עמק יזרעאל, המועצה זורמת איתנו יפה וזה תורם גם לה מבחינת התיירות". שותפתו לעגלה היא יפעת שפילמן, גם היא מהרדוף. להערכתו, משום ש"בהרדוף יש בית ספר אזורי וגנים ומקומות עבודה, מגיעים כל יום בסביבות אלף איש לקיבוץ כולל התלמידים, אז בטח שמגיעים אלינו מבחוץ". העגלה קיימת כבר שלוש שנים ונמצאת במקום בו הייתה פעלו זמן קצר קודם לכן הרפת ומכון החליבה של הקיבוץ, שנסגרו רק חצי שנה מוקדם יותר. ומריח של רפת, קיבוצניקים יודעים, לא קל להיפטר. "ניקינו ממש את המקום, זה היה ניקיון קשה, ושיפצנו אותו. גם היום לפעמים אומרים שיש ריח, אבל זה ריח של קומפוסט. הפכנו את המרחב הזה לנורא נעים. הקיבוץ מאוד עודד את פתיחת הקפה, הוא מאוד רצה שזה יקרה, אחרת זה סתם היה 'פיל לבן'".

אביחי רונן, "עספורה": "ניקינו ממש את המקום, זה היה ניקיון קשה. גם היום לפעמים אומרים שיש ריח, אבל זה ריח של קומפוסט. הפכנו את המרחב לנורא נעים. הקיבוץ מאוד עודד"

"עספורה" פתוחה גם בשבת (ובהתאמה סגורה בראשון, כמו מוזיאונים), לא מובן מאליו ולא קורה בכל העגלות, אפילו שמדובר בקיבוצים. "יש פה הרבה תיירות, בשבת מאוד עמוס – משם בא הכסף. זה לא כיף מבחינה משפחתית, אבל תיירות – בסופו של דבר – עובדת בשישי-שבת. שישי זה בין לבין, כלומר מקומיים ואנשים מבחוץ".

התפריט שלהם מקפיד על בריאות ואיכות, ואת זה, לדבריו, הלקוחות אוהבים מאוד. הם מכינים הכול בעצמם, כולל הלחם. ושאלת מיליון הדולר, האם עגלה כזאת יכולה לפרנס משפחה? את שלו כן. "אם אתה לא צריך המון כסף אז כן. אנחנו עירוניים אז לפנסיה ההורים ידאגו לנו, ואנחנו לא צריכים הרבה. אנחנו לא חזירים. ואני שמח שזאת הפרנסה שלי".

מאיה וייד, Wide Garden: "יצרנו את העגלה מתוך אהבה לאירוח, אסתטיקה ואוכל. אנחנו מארחים המון מקומיים, משפחות ואפשר לעבוד אצלנו. באים אלינו גם מתל אביב"

בעלות העגלה Wide Garden, שנמצאת בתוך משתלת "יזרעאלה – הבית לגינה" בכניסה לגבת, הן מאיה ווייד וג'ניפר בופ זלץ. מאיה מאלון הגליל ("הרבה שנים בעמק") וג'ניפר תושבת טבעון ואדריכלית במקצועה. "שתינו יצרנו את העגלה מתוך אהבה לאירוח, אסתטיקה ואוכל", מספרת מאיה. "אנחנו מארחים המון מקומיים, משפחות, יש לנו עמדות של מחשבים ואפשר לעבוד אצלנו. היתרון הוא שהמקום מקורה ואפשר לשבת בחוץ בין הצמחים והעציצים, או בפנים. יש תנועה מאוד יפה כל השבוע, באים אלינו גם מתל אביב ומהמרכז". מה שייחודי אצלן הוא מענה "מאוד יפה" שניתן לאוכלים ללא גלוטן ולקטוגנים – למשל לחם וגרנולה קטוגני. "יש לנו מאפים מפנקים, כריכים עסיסיים. מנת הבית שלנו היא צלחת לשרינג שיש בה ארוחת בוקר עשירה וקראסט בושה – קרואסון שיש בו גבינת בושה נימוחה עם עלי רוקט וקולי פירות יער (מעין ריבת פירות יער חמצמצה על הגבינה)".

האם עגלות הקפה הן בחזקן טרנד חולף? להערכת מאיה אדר-קדוש המגמה תמשיך להיות עוגן תיירותי וכלכלי, שבו למגזר ההתיישבותי מקום של כבוד. "אולי זה ישנה את פניו בשנים הבאות, אבל אני לא רואה את זה חולף לגמרי".