מפעיל ברכות הדגים הניח מגנט על מד המים בכוונה לזייף מדידה

מפעיל בריכות הדגים בקיבוצו הואשם והורשע לפי הודאתו, בעבירה של "פגיעה בזדון במד מים ועשיית מעשה העלול לגרום לזיוף מדידה", שתי עבירות על "חוק מדידת מים".

כתב האישום מתאר את המעשים כך: הצבת מגנט על הרגיסטר של מד המים באופן שפוגע בצימוד המגנטי של מד המים ועלול לשבש את מדידת המים, על ידי האטה או עצירה מוחלטת של תמסורת המדידה ברגיסטר של מד המים.

הנאשם הניח מגנט על מד המים בכוונה לזייף את רישום הזרימה במד המים, באופן שכמות המים שתירשם תפחת מהכמות בפועל ומכאן יפחת התשלום בגין המים

במדי מים מכניים פשוטים יש צימוד מגנטי ישיר בין האימפלר – החלק "הרטוב" שמסתובב לפי זרימת המים, לבין הרגיסטר – החלק "היבש" שנמצא מחוץ למעבר המים, ומציג את צריכת המים. שני החלקים אינם מחוברים פיזית, אלא מתואמים באמצעות מגנטים: המגנט באימפלר מסובב מגנט מקביל ברגיסטר, וכך מועברת תנועת המדידה.

מגנט חיצוני חזק יכול לשבש את השדה המגנטי של מד המים, ולגרום שהמגנט ברגיסטר לא יסתובב כראוי, כשהתוצאה היא האטה או עצירה של הספירה. כלומר, מד המים לא רושם את כל צריכת המים בפועל. (הדגמים המודרניים מתוכננים להיות חסינים מפני מניפולציות מגנטיות).

עבירה מזיקה, שמטרתה להשיג טובות הנאה כלכליות עבור מבצעיה

כתב האישום שהגישה המדינה, באמצעות עורכי הדין, איל נון ואיה שורק, תאר כי הנאשם הניח מגנט על מד המים, "בכוונה לזייף את רישום הזרימה במד המים, באופן שכמות המים מהקידוח שתירשם במד המים תפחת מהכמות בפועל ומכאן יפחת התשלום בגין המים".

מפקח של רשות המים הבחין במגנט זה והסיר אותו, אך הנאשם הניח מגנט אחר על מד המים, שאף הוא הוסר בהמשך, במהלך ביקורת של המפקח. במהלך הדיון התברר כי מדובר במים מליחים, וכי הממונה על הנאשם העיר לו על כך שהוא "חורג בכמויות שאיבת המים".

הנאשם הביע חרטה, ואמר שלא ידע שמדובר בעבירה פלילית וכי לא פגע באף אחד

במהלך הדיון הסכימה המדינה עם סניגורו של הנאשם, עו"ד אביתר קנולר, כי הנאשם יודה והמדינה תטען לקנס מופחת. הנאשם הסביר ש"המניע שלו היה רק לשמור על הסביבה של בני האדם. יתושים מגיעים באלפים בגלל שאין מים" (כנראה התכוון למצב בו המדגה מתייבש והיתושים מגיעים לשלוליות שנוצרות). הוא "הביע חרטה, ואמר שלא ידע שמדובר בעבירה פלילית וכי לא פגע באף אחד".

המדינה טענה ש"אין זה אישום נפוץ", אך זו "עבירה מזיקה, שמטרתה להשיג טובות הנאה כלכליות עבור מבצעיה. לטענתה, אומדן טובת ההנאה שהופקה כתוצאה מהחבלה המתמשכת במד המים הוא בסך 75,793 שקלים, לפי חישוב הצריכה בשנים קודמות. לשיטת המדינה, ניתן להטיל קנס עד פי ארבעה משווי טובת ההנאה שהופקה. הסניגור טען כי "הנאשם לא הבין את חומרת המעשה שעשה אלא חשב שפעל לטובת הכלל וכי לא צמחה לו כל טובת הנאה אישית מכך".

השופטת: הנאשם פעל בכוונה לגרום לזיוף המדידה של כמות המים הנצרכת בפועל ולגרום להפחתת התשלום בעד המים

הסניגור הסביר כי "מרבית המים שנשאבים חוזרים (לאקויפר) ולמעשה השאיבה אינה גוזלת מים מהמדינה. אין למים "שימוש אחר מכיוון שרמת המליחות שלהם גבוהה ואינה מתאימה לגידולים חקלאיים". הוא "ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בגילו ובשירותו הצבאי הארוך בצנחנים".

פעל על מנת להציל את המדגה מהתייבשות

השופטת רונה פרסון מבית משפט השלום בחיפה אמרה כי תכלית חוק מדידת מים היא יצירת מנגנון שיחנך לחיסכון במים, למנוע בזבוז ולהבטיח תשלום הוגן המשקף את הצריכה הממשית. המדידה המדויקת היא כלי מרכזי לניהול משאב המים המוגבל בישראל. הנאשם פעל "בכוונה לגרום לזיוף המדידה של כמות המים הנצרכת בפועל ולגרום להפחתת התשלום בעד המים".

השופטת ציינה כי הביאה בין שיקוליה בגזירת העונש את טענת הנאשם כי לא ידע שמדובר בעבירה פלילית וכי פעל על מנת להציל את המדגה מהתייבשות. עם זאת, היא לא מצאה בכך צידוק למעשיו. היא הוסיפה ואמרה שגם כאשר חלק ניכר מהמים שחוזרים לאקויפר מחלחלים מבריכות הדגים או מהשקיה או מהשקיה חקלאית, שיבוש המדידה לא מאפשר לרשות לדעת כמה מים הופקו, מתי הופקו ולאן הוזרמו ויש בכך פגיעה, שכן כל הפקה משפיעה על המאזן במערכת המים. משנקבע כי הפקת מים כרוכה בתשלום, הרי שגם אם המים חוזרים במידה כזו או אחרת אין בכך כדי לאיין את ביצוע העבירה או הנזק שנגרם.

השופטת ציינה כי שקלה את "הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה". היא התחשבה לקולא בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בחרטה שהביע, בגילו (75 שנים), ובעברו הנקי.

סוף דבר, השופטת גזרה על הנאשם קנס בסך 25,000 שקלים וכן התחייבות בסך 30,000 שקלים להימנע מביצוע העבירה בה הורשע למשך שנתיים מהיום.