במרכז מחקריו של ד"ר שאול פז, בן מזרע, עומדת הווייתם של חניכי תנועות הנוער החלוציות ובוגריהן בני הדור השני, על שלל מרכיביה החברתיים, התרבותיים-אומנותיים, הביטחוניים-צבאיים, הרעיוניים-ערכיים, האידיאולוגים-פוליטיים, החינוכיים והפסיכולוגיים.

"למן ילדותי הלכתי שבי אחר הדמויות ואבות-הטיפוס (האמיתיות כמו גם הספרותיות) של 'דור תש"ח' אך התפעלתי גם מראשוני בני דור המדינה הבכורים, שהיו מבוגרים ממני בכמה שנים", מספר ד"ר פז, כשהוא נשאל על הבחירה לעסוק דווקא בחניכים ובבוגרי תנועות הנוער החלוציות בני הדור השני למדינה.

"הערצתי את גבורתם ומוכנותם להקריב את חייהם למען הגשמת אידיאלים נעלים ויעדים לאומיים קיומיים. קסמו לי שורה של תכונות צבריות שאפיינו את הדור הזה: השורשיות, האותנטיות, החברמניות, ההומור ושמחת החיים, האופטימיות ('פנינו אל השמש העולה') המלווה בביטחון עצמי מוחצן שהפגינו (גם אם 'שוויצראיי' משהו), בהסתמכם על כוחם הפיזי והנפשי. הראשוניות והרעננות שהקרינו ('נוטפים טללי נעורים עבריים')".

שורשיות, אותנטיות, חברמניות

את בני הדור השני מחלק ד"ר פז לשתי קבוצות תת-דוריות: דור תש"ח – אלה שנולדו למן העשור השני של המאה ה-20 ועד לראשית שנות ה-30, כשהחוויות המעצבות שעברו הן מאורעות 1939-1936, מלחמת העולם השנייה, והמאבק בבריטים נגד מדיניות "הספר הלבן". החוויה המכוננת המרכזית והמשמעותית ביותר שעבר דור זה היא מלחמת העצמאות.

אותה תדמית 'בוסר' שבניתי לי כילד וכנער, בהשפעת הסיפורים והשירים שקראתי, יצרה אצלי כלפיהם מעין הילה של קדושה, שכאילו ריחפה מעליהם. תדמית זו הייתה כמובן סטריאוטיפית ופלקאטית מדי, וממילא גם שגויה ומעוותת

הקבוצה השנייה היא בני דור המדינה הבכורים – אלה שנולדו למן ראשית שנות ה-30 ועד למחצית שנות ה-50 ושהחוויה המכוננת המשמעותית ביותר שעברו היא גדילה וצמיחה עם המדינה, על כל אירועיה ההיסטוריים והדרמטיים בעשורים הראשונים לקיומה. לדור זה משתייך גם ד"ר פז (יליד 1945), לכן הוא גם מרבה להשתמש בהרצאותיו ובסרטיו בלשון "אנחנו".

"מעבר לעובדה שבער בי צורך ודחף פנימי עמוק, במישור הרציונאלי, לעמוד על שורשיו ומרכיבי הווייתו של דור זה, אליו גם אני משתייך", זאת על מנת 'להבין את עצמי' טוב ועמוק יותר", מסביר ד"ר פז, "גם הפן האמוציונלי שיחק כאן תפקיד חשוב".

"קסמו לי שורה של תכונות צבריות שאפיינו את הדור הזה: השורשיות, האותנטיות, החברמניות, ההומור ושמחת החיים, האופטימיות ('פנינו אל השמש העולה') המלווה בביטחון עצמי מוחצן שהפגינו (גם אם 'שוויצראיי' משהו), בהסתמכם על כוחם הפיזי והנפשי. הראשוניות והרעננות שהקרינו ('נוטפים טללי נעורים עבריים')".

תרומה מכרעת למפעל הציוני

"אותה תדמית 'בוסר' שבניתי לי כילד וכנער, בהשפעת הסיפורים והשירים שקראתי, יצרה אצלי כלפיהם מעין הילה של קדושה, שכאילו ריחפה מעליהם", אומר ד"ר פז. "תדמית זו הייתה כמובן סטריאוטיפית ופלקאטית מדי, וממילא גם שגויה ומעוותת. אומנם המשכתי לדבוק ולהאמין ברבים מאותם מאפיינים שתיארתי לעיל, אבל ככל שבגרתי והחילותי לעסוק בכל הנושאים הללו בכלים יותר מדעיים-מחקריים, כך גם הגעתי לכמה תובנות ומסקנות אחרות, חלקן אף לוו בביקורת חריפה, אותה ביטאתי במחקריי האקדמאים.

החברה החלוציות בראשית ההתיישבות בארץ ישראל הייתה במהותה חברה "מאצ'ואיסטית" גברית ו"גינדור" נחשב אז כמעשה "בורגני" דקדנטי

הסיבה העיקרית לכך שבחרתי להתמקד בחניכי התנועות החלוציות בני הדור השני ובמיוחד בבוגריהן, היא התובנה והמסקנה הגורפת: שהם היו אלה שתרומתם למפעל הציוני הייתה הגדולה, המשמעותית והמכרעת ביותר. החל ממאורעות 1936-39, תקופת המאבק בבריטים, מלחמת העצמאות וכל האירועים הדרמטיים שהתרחשו במדינה בעשוריה הראשונים.

"כל אלו באו לידי ביטוי בכל תחומי החיים ביישוב ובמדינה הצעירה: בהתיישבות, בביטחון ובצבא (הפלמ"ח שברוחו וצלמו קם צה"ל והגיע להישגיו הגדולים), בכלכלה, בתעשייה, בחינוך, וכמובן גם בתחום התרבותי-אמנותי, שבו עסקינן בסדרה הנוכחית, כשמיטב היוצרים בכל תחומי האמנות, באו מקרב דור זה".

אתה מתייחס לחניכי תנועות הנוער החלוציות ובוגריהן בני הדור השני העירוניים והקיבוצניקים, כאל מיקשה אחת.
"אומנם היו הבדלים ביניהם, אבל הכול התמזג לכדי יעד אחד מרכזי ודומיננטי: הגשמה חלוצית בקיבוץ. כל המנגנון והמערכות החינוכיות בתנועות הנוער החלוציות העירוניות באו מהתנועה הקיבוצית: המדריכים-שליחים, התוכניות החינוכיות והמנהיגות האידיאולוגית, החינוכית והפוליטית".

משפחה של חינוך ואומנות

הביוגרפיה של שאול פז, יליד 1945, משיקה לזו של נשואי מחקרו. הוא נולד במזרע, בן לדור המייסדים. אביו, הבמאי והמחנך חנוך פז, היה מראשוני המורים במוסד החינוכי במשמר העמק (בין תלמידיו וחניכיו: הסופר משה שמיר, המשורר ע. הלל, הבמאי גיורא מנור, השחקנים שלמה בר-שביט, עמוס מוקדי ורבים שהגיעו לעמדות בכירות ומשפיעות לא רק בתחומי התרבות והאומנות, החינוך והמדע, אלא גם בממשל, בצבא, בתעשייה, בכלכלה ועוד) ולאחר מכן הקים וניהל את המוסד החינוכי במזרע, לימד עשרות שנים ב"אורנים" ובסמינר הקיבוצים בתל-אביב.

אחיו התאום של שאול הוא במאי הקולנוע יונתן פז ("רכבת העמק", "אסקימוסים בגליל", "מחכים לסורקין", "מבחן החלב", "הרעות" ועוד).
שאול שירת בסיירת גולני ולאחר מכן הדריך כקצין בקורס קצינים, תחת פיקודו של מאירק'ה פעיל ממנו הושפע מאוד.

לאחר עזיבתו את הקיבוץ ולימודיו באוניברסיטה, שילב כל חייו בין חינוך להוראה באקדמיה. מילא תפקידים בכירים במערכות חינוך בארץ ובחו"ל (כולל שליחויות במקסיקו, אנגליה ואוסטרליה). נשוי לציפי, בת תל עמל, שנולדה בקפריסין, במחנה מעצר בריטי, פסיכו-תרפיסטית באומנות. בני הזוג חיו לא מעט שנים בקיבוצים ניר-דוד ונתיב הל"ה שם עסקו בחינוך והוראה. הם מתגוררים כיום בכרכור. יש להם ארבע בנות ועשרה נכדים.

מעולם לא התקיים שוויון בין המינים

לפני כעשור פרסם פז את ספרו המונומנטלי (עליו עבד כ-20 שנה והוא ומכיל כאלף עמודים) "פנינו אל השמש העולה" העוסק בהיסטוריה של תנועות הנוער החלוציות בישראל. ייחודיות מחקריו וסרטיו של פז היא ביכולתו "לשחוט פרות קדושות" מתוך זווית ביקורתית נוקבת, אך בד בבד גם מכבדת ואוהבת.

כך למשל כשהוא עוסק במעמד האישה והיחס כלפיה בחברה החלוצית. הוא עומד על שורה של סתירות וקונפליקטים הקשורים בנושא זה, כמו המיתוס השקרי על שוויון בין המינים שמעולם לא התקיים בפועל. או למשל המתח בין "היופי" ל"אופי" והצביעות שהייתה בנושא זה. או הקונפליקטים שנוצרו כתוצאה מהמתח ששרר בחברה החלוצית הפוריטנית בין המאוויים, הצרכים והיצרים של החניכה/חברה לבין הכללים הנוקשים שנגזרו עליה, כגון: לדכא את יצריה ולא להבליט את יופייה ונשיותה. זאת לא רק משום שהחברה החלוציות בראשית ההתיישבות בארץ ישראל הייתה במהותה חברה "מאצ'ואיסטית" גברית, אלא גם משום ש"גינדור" נחשב אז כמעשה "בורגני" דקדנטי.

ישנם עוד הרבה נושאים טעונים ומורכבים, שפז מטפל בהם בביקורתיות חריפה, כמו למשל: היחס לערבים, היחס לסוציאליזם ולבריה"מ, מיתוס השיתוף והשוויון בחברה הקיבוצית, המתח התמידי ששרר בין הכלל ("היחד") לבין הפרט האינדיבידואל ("היחיד") שיצר מתחים ועימותים בשורה ארוכה של תחומים.

כך היה למשל בתביעתם האולטימטיבית של דור המייסדים מבני הדור השני להמשיך באדיקות את דרכם של הוריהם. אבל הם גם ציפו מהם להיות מרדנים ומהפכניים. זאת היתה סתירה אימננטית, שהרי אי אפשר להיות גם ממשיך דרך צייתן, וגם מהפכן. אך יחד עם זאת פז מגלה בסרטיו הרבה מאוד אהבה סנטימנטלית, רוויית געגועים ונוסטלגיה לקיבוץ ("נאמנים פצעי אוהב").

אומנות מגויסת

בימים אלה משיק פז סדרה חדשה של הרצאות המלוות בסרטים בבית הפלמ"ח בתל אביב, אשר תתמקד בפן התרבותי והאומנותי של חניכי תנועות הנוער החלוציות ובוגריהן בני הדור השני.
בין פרקי הסדרה: "דור בארץ" – המאפיינים ומרכיבי היסוד של דור המייסדים, דור תש"ח ודור המדינה הבכורים; הספרות והשירה כמעצבות תודעה והשפעתן על חניכי ובוגרי התנועות החלוציות; ספרות הילדים ומשקלה בהווייה החלוצית; הוגים ומנהיגים מדור המייסדים (ברנר, גורדון, ברל, בן-גוריון, טבנקין יערי וחזן) והשפעתם על בני הדור השני; היהדות, הכנעניות והישראליות ביטוייהן ביצירות של בוגרי התנועות והניסיונות ליצור תרבות יהודית חילונית חדשה; מפגש חניכי התנועות החלוציות ובוגריהן עם השואה וניצוליה; יחס חניכי ובוגרי התנועות לתרבות היהודית בגולה, ליידיש, לעלייה ולעולים.

הסדרה מקדישה גם מקום נכבד לאומנות הציור, לשירים ולמנגינות – ביטוייהם והשפעתם על ההוויה של חניכי ובוגרי התנועות החלוציות. כך למשל הוא עוסק בהרחבה בהתחבטות ובדילמה בפניה ניצבו האומנים היוצרים בוגרי התנועות – בין השימוש באומנות כאינסטרומנט אידיאולוגי, פוליטי וחינוכי, לבין המבע האומנותי האותנטי. זה היה מתח ששרר בליבת ההוויה החלוצית, בין הדרישה הנחרצת של המנהיגות התנועתית "הפוליטרוקית", "הקומיסרית" ו"הז'דנוביסטית" (ז'דנוב היה קומיסר התרבות הסובייטי תחת שלטונו של סטלין), ליצור "אומנות מגויסת", לבין הרצון והשאיפה ליצור אומנות חופשית, ככלי לביטוי עצמי ואישי.

בוז'יקים ושייגצים

בשיחה מוקדמת איתי אמרת שהגעת למסקנות מעניינות, חלקן מפתיעות וחדשניות, תוכל לתת דוגמאות?
"הסטריאוטיפ והדימוי לאב-הטיפוס הנפוץ והשכיח שנדבק, השתרש והתקבע בהיסטוריוגרפיה הציונית (לפחות עד לראשית שנות ה-70, בהשפעת מספר סוציולוגים, סופרים ופובליציסטים מדור המייסדים, לגבי בוגרי תנועות הנוער החלוצית בני הדור השני בכלל ובני הקיבוץ הראשונים בפרט, היה של צברים עוקצניים, אנשי עבודה יעילים, חזקים, חרוצים, מסורים ואידיאליסטים, אך בוז'יקים, שייגיצים (פרחחים), 'משקיסטים', ביצועיסטים, אנשי צבא ולוחמים עזי לב, חסידי תפיסת 'יהדות השרירים' (מבית מדרשו של מקס נורדאו). כאלה המתנכרים, מזלזלים ובזים לחיי הרוח, התרבות והאומנות שאפיינו את הוריהם מדור המייסדים. בין הכינויים שהדביקו להם אז היו: "הגברושים" (התכוונו בכך לגברוש רפפורט מהבנים הראשונים של בית אלפא) או כפי שכינה אותם ארתור קסטלר (בספרו גנבים בלילה) 'הטרזנים מהגליל'.

"במחקרי, בהרצאותיי ובסרטיי אני סותר קביעות ודימויים שגויים אלו, ומביא עשרות דוגמאות של אנשי רוח, יוצרים ואומנים בוגרי תנועות הנוער החלוציות בני הדור השני שהגיעו במהלך חייהם לשיאי יצירה מופלאים: מדור תש"ח – חיים גורי, חנוך ברטוב, חיים חפר, נתן שחם, משה שמיר, אהרון מגד, אמנון שמוש ואחרים. ומבנות ובני דור המדינה הבכורים – א"ב יהושע, עמוס עוז, אלי עמיר, יהושע סובול, מוקי צור, דוד גרוסמן, מאיר שליו, מירה מינצר, עמירה הגני, מירה מאיר, יהודית כפרי, מיכל סנונית ועוד.

אני גם מוכיח שרוב חניכי ובוגרי התנועות החלוציות צרכו והפנימו בשקיקה ובהתלהבות רבה את מיטב יצירות הפאר הישראליות והעולמיות, בכל תחומי התרבות והאומנות. יותר מזה, אני גם מוכיח שיצירות אלה לא רק שהיו מהמרכיבים המרכזיים, החשובים והמשמעותיים ביותר בכל ההוויה החלוצית-תנועתית לאורך כל אותה תקופה, אלא שאותן יצירות הניעו והעצימו את האידיאולוגיה החלוצית-סוציאליסטית שעליה התחנכו ובה האמינו חניכי ובוגרי התנועות.

כל זה בא לידי ביטוי בתרומתם המעשית והאפקטיבית ליצירת חברה יותר מוסרית, ערכית, לוחמת, צודקת ושוויונית, הן בתקופת היישוב והן במדינת ישראל, לפחות בעשוריה הראשונים.

עוד אני מוכיח שהתרבות והאומנות הכללית (בעיקרה – הקלאסית האירופאית, בייחוד זו שכונתה בתנועות 'הספרות הלועזית') והיהודית השפיעו באופן המשמעותי ביותר על המעשה החלוצי, על כל תחומיו, משימותיו ויעדיו הלאומיים, המעמדיים-חברתיים, הביטחוניים והמדיניים".

ד"ר פז משלב במחקריו ובהרצאותיו דיסציפלינות וגישות שונות ומגוונות, אך מדגיש: "איני חוקר ספרות (למרות שמילדותי אני תולעת ספרים) ואני מתחם את נקודת מבטי לזווית של היסטוריון חוקר. אך כמובן, נעזר בכלים מתחום הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה והסוציולוגיה, האמנות ועוד".

האוניברסיטאות נחשבו לחלק מהממסד הבורגני

אחת מההרצאות עוסקת בהשפעת הספרות היפה, העברית והלועזית, על בני הדור השני. "באווירה החלוצית המיוחדת ששררה ברוב בתיה"ס של התנועות הקיבוציות (לפחות עד לראשית שנות ה-60), לא החשיבו את הלימודים הפורמליים (לימדו בד"כ על פי 'שיטת הנושאים', ללא מבחנים וללא ציונים במספרים אלא רק הערכות) וגם התנגדו ללימודים גבוהים לשם קבלת תארים ודיפלומות אקדמאיות, שכן האוניברסיטאות נחשבו לחלק מהממסד הבורגני. וכך, דווקא בשל כך – וכמובן בשל העדר 'תחרות' מצד אמצעי תקשורת מודרניים הקיימים כיום – מרבית חניכי התנועות החלוציות קראו המון ספרות יפה. במיוחד זו שהשתלבה באידיאולוגיה החלוצית-סוציאליסטית וחיזקה את הטמעתה האינדוקטרינרית בקרב חניכי התנועות. לצד הספרות הישראלית, בלטו בתפריט הקריאה שהוצג לחניכים, רומנים ונובלות מתורגמים של גדולי הפרוזה העולמית (טולסטוי, דיקנס, דוסטוייבסקי ועוד) , שגם לה הייתה השפעה רבה על בני הדור ההוא".

האם תוכל לקשר בין הסדרה שלך למציאות השוררת כיום במדינה ?
"אני מודע לכך שאני מציג מעין מצבה לעולם שנעלם. רוב הנוער כיום לא קורא (אם לא נספור את הקריאה בטיק טוק ובאינסטגרם), והקהל בהרצאות הוא כמעט על טהרת מבוגרים.
העולם הזה חלף עם הרוח. יש בסדרה המון אמוציונאליות ונוסטלגיה, לצד חשיפה וביקורת מדעית-מחקרית. הקהל מגיב בהתאם: בהתרגשות רבה, לעיתים קרובות בצחוק או בדמע. כל זה קורה על רקע המציאות הנוכחית שבה אנו נמצאים עתה שכולה גל עכור (ואולי כבר הפך לצונמי שמאיים להטביע את כל מה שהאמנו בו, התחנכנו וחינכנו לאורו). אותו עולם חלוצי, יש הטוענים אידילי ואוטופי מדי – ערכי, הומני, שוויוני, צודק, מוסרי ודמוקרטי, שהוקם כאן בדי עמל במשך עשרות בשנים, ועתה נמצא בסכנת קריסה מוחלטת והיעלמות. אנו חיים וחווים מציאות מכוערת, ברוטלית, אלימה, גזענית, שוביניסטית, לאומנית ופשיסטית – כל אלו הם אנטי תזה להוויה החלוצית שבה האמנו, על ברכיה גדלנו ועליה התחנכנו וחינכנו. אולי זה יישמע כקלישאה פרזיולוגית בומבסטית מדי, אבל אני רואה בפעילותי זו שליחות ותרומה צנועה, במאבק ההירואי שמנהל המחנה הדמוקרטי-ליברלי נגד כל התופעות הללו, ושאת סופו עדיין אין לראות".

את סדרת ההרצאות המלאה או חלקים ממנה ניתן להזמין

בטל: 0522217606

כתובת המייל:
Shaulpaz6@gmail.com