בצל המלחמה: הורחבה הגדרת מיופה כוח באספת קיבוץ. חשש להשפעה בלתי הוגנת והפעלת לחצים

נסו לדמיין בראשכם את התמונה הבאה:
אספת חברים מתכנסת לדיון בהוצאות הקהילה, למשל בעדכון מס הקהילה. הנושא כבר עבר דיון בהנהלות, והוא מגיע לסדר היום באספה. בקיבוץ חברים רבים, אך רק 18 מהם מגיעים לדיון. ממילא ההכרעה היא בקלפי הדיגיטלית, חושבים החברים.
לאחר שיו"ר האספה מקריא את סדר היום, קם מאחד הספסלים האחוריים אדם לא מוכר, אח של אחת החברות הוותיקות, שאינה מגיעה בדרך כלל לאספה. האיש אינו חבר הקיבוץ ואף אינו מתגורר בו. הוא מבקש להוריד את הנושא מסדר היום. לטענתו, הנושא כבר נדון בעבר ואין מקום לעדכן את הסכום הגם שהתבררו ההוצאות המעודכנות. למרבה הפליאה, מצטרפים אליו עשרה מיושבי הספסלים האחוריים, אף הם אינם מחברי הקיבוץ, שבידיהם ייפוי כוח בשם חברים שבחרו שלא להגיע לאספה אלא לשלוח שליח מטעמם.

על אף האבסורד שהמקרה לעיל מתאר, צו שהוצא בידי שר הכלכלה והתעשייה בימים אלה, ותקף ללא הגבלת זמן, מרחיב את אפשרות ההשתתפות באספה ובהצבעה באמצעות מיופה כוח שייתן החבר לקרוב משפחה, גם אם אינו חבר האגודה.

רשמת האגודות השיתופיות עו"ד טלי ארפי כהן כתבה כי "הצו החדש נועד להבטיח שחברי אגודות יוכלו להמשיך ולקבל החלטות הנוגעות לעתידם גם במקרים שבהם אינם יכולים להשתתף באספות פיזית או באופן מקוון. הוא נותן מענה, בין היתר, לחיילים בסדיר או במילואים, חברי יישובים אשר אינם יכולים להשתתף בהצבעות בשל מצב החירום או מסיבות אחרות. באמצעות ייפוי כוח לקרוב משפחה או לחבר אגודה אחר נבטיח כי חברי האגודות ימשיכו להיות מעורבים בקבלת ההחלטות".

"לכל חבר – קול אחד": עקרונות הקואופרציה

"חלוצי רוצ'דייל הישרים" הקימו באנגליה בשנת 1844 אגודה שיתופית (קואופרטיב) בשם: Rochdale Society of Equitable Pioneers וניהלו עסק של מאפייה ומוצרי מזון שנמכרו לחברי הקואופרטיב. הם, כנראה, היו הראשונים שקבעו את עקרונות הקואופרטיב שביסודו "עקרון הדמוקרטיה הישירה".
לתפיסתם, קואופרטיב אינו ניהול של עסק רגיל אלא "ניהול דמוקרטי": כדי להצביע, על החבר להשתתף בשיח, לשמוע את חבריו ולהיות נוכח פיזית באספה. הם קבעו את הכלל לפיו "לכל חבר – קול אחד" ולמעשה הצבעה באמצעות שלוח (Proxy) הייתה אסורה לחלוטין. לשיטתם, האספה הכללית אינה רק מנגנון הצבעה אלא מקום לדיון והחלפת דעות. שלוח של החבר המגיע עם ייפוי כוח יפגום בדיון שכזה, אם הוא מגיע עם הוראות הצבעה סגורות מראש.

עוד הם חששו, כי במקרה של "הצבעה באמצעות יפוי כוח" עלול להיווצר מצב של "איסוף קולות" על ידי בעלי כוח שישתלטו על האגודה, וזאת כדי להימנע מקיומם של "גרעיני שליטה" בדומה למה שקרה בחברות בע"מ באותה תקופה. דבר הסותר את מהות הקואופרטיב כארגון הנשלט ומנוהל בידי חבריו באופן ישיר.

בין אידיאולוגיה למציאות

עם השנים נוצר מתח בין עקרונות האידיאולוגיה ("נוכחות פיזית חובה") לבין המציאות הפרקטית ("חברים אינם מגיעים לאספה"). בעבר, הסיבות היו נעוצות בצורת החיים: לא כל החברים יכולים להגיע לאספה בשעה שנקבעה, חלקם היו עסוקים בעבודות המשק או הטיפול בילדים, שהתמשכו גם לשעות הערב, חלקם נעדרו בשל נסיעה לחו"ל או שירות מילואים ועוד. כיום, ממעטים חברים להגיע לאספה עצמה ומסתפקים בהצבעה בקלפי, שם הם מגלים את דעתם.

המחוקק המנדטורי שהותיר לנו את פקודת האגודות השיתופיות קבע את הכלל בחקיקה: הצבעה אישית בלבד, אך כבר אז ניתן הכשר לחריג אחד: "חבר שאינו יושב בארץ" (כלומר בחו"ל), "רשאי למנות חבר אחר להיות מורשהו". בהמשך, באמצעות צווים, עוגנה גם החלופה למתן ייפוי כוח לבני זוג. הנטייה כאמור הייתה לצמצם את השימוש בייפוי כוח, גם כדי לעודד אנשים להגיע לאסיפות הכלליות ולקיים מעורבות אישית בניהול ענייני הקהילה כדי לשמור על אופייה.

החל משנת 2021, חלה, למעשה, התאמה מואצת: הדרישה לנוכחות פיזית נתפסה כפוגעת בזכות הדמוקרטית של החבר. הוצאו צווים שהרחיבו את האפשרות לשימוש במיופה כוח, לצד הוראות שעה בעקבות הקורונה ומלחמת "חרבות ברזל", מתוך הבנה כי קיים צורך לאזן בין שמירה על דמוקרטיה פנימית לבין מתן אפשרות לחבר להצביע גם כשאינו נוכח פיזית.
הטכנולוגיה של ההצבעה הדיגיטלית, איפשרה מצב בו ניתן עדיין להצביע באופן אישי, בקלפי, באמצעות אפליקציה כזו או אחרת בנייד, ובכך לעקוף את הצורך בנוכחות פיזית, וגם את הצורך במתן ייפוי כוח פיזי.

עוד טרם הוצאת הצו הנוכחי, חבר אגודה שיתופית יכול היה למסור ייפוי כוח לבן או לבת זוגו להצביע בשמו. ניתן להניח כי ההיגיון שהנחה בזמנו את מנסחי הצו שהתיר לחבר למנות את בן זוגו כמורשהו באסיפה היה הרצון לאפשר לשני בני זוג באגודה לממש את זכותם להצביע באסיפה הכללית, גם אם הדבר לא התאפשר בעת ובעונה אחת לשניהם.
במקרה שבו חבר שוהה בחו"ל – הוא יכול היה למסור ייפוי כוח לחבר אגודה אחד, ובלבד שהוא לא יהיה מורשה של יותר משני חברים.
הצורך הפרקטי בקיומם של פתרונות אלה כמעט והתייתר בכל אותם מקרים בהם ההצבעה דיגיטלית, וכמעט לא היה מצב בו נכחו מיופי כוח באסיפות החברים עצמם.

אולם, חשוב להדגיש – ייפוי כוח הניתן להצבעה, אינו מצטמצם רק במימוש הזכות להצביע. הקלפי או ההצבעה הוא המשך ישיר של הדיון באסיפה. המשמעות היא שמי שמחזיק בייפוי הכוח יכול גם להשתתף באסיפה עצמה.

הרחבת כללי הצו, לא רק בימי מלחמה

הצו החדש מאפשר לחבר אגודה שיתופית לייפות בכתב את כוחו של חבר אגודה אחר או של קרוב משפחתו, לצורך השתתפות והצבעה במקומו באספה הכללית של האגודה.
לפי נוסחו של הצו, חבר אגודה רשאי למנות בכתב מורשה מטעמו להשתתף "בדיון והצבעה באספה הכללית", אם המורשה הוא חבר באותה אגודה או קרוב משפחה של החבר ("המרשה"). "קרוב משפחה", לפי הצו הוא בן או בת זוג, אח או אחות, הורה, הורי הורה או צאצא. לפי נוסח הצו אין הכרח שקרוב המשפחה יהיה חבר אגודה, אך עליו להיות בגיר.
הצו אינו מגביל את הקירבה לדרגה ראשונה והוא כולל בחובו גם "הורי הורה". גם המונח "צאצא" (בשונה מהמונח "ילד") נתון לפרשנות מרחיבה, ויכלול לכלול גם נכדים ונינים.
הצו מוסיף כי אדם לא ישמש מורשה ליותר משני חברים באותה אסיפה.
על אף שיש הגיון בצו לימי מלחמה – הוא אינו מוגבל רק לתקופות שכאלה, ולמעשה אין לו מועד תפוגה.
הצו קובע גם הוראות הפעלה: חבר אגודה רשאי למנות מורשה להשתתפות בדיון ובהצבעה באספה הכללית, וכן לתת למורשה הוראות בדבר אופן ההצבעה. הרשאה שכזו חייבת להינתן בכתב. טרם פתיחת האספה – יש להציג ליו"ר האספה את כתב ההרשאה, אך אין חובה לאמת את מתן ההרשאה בפני עורך דין למשל.

חששות, תהיות, בקשה להבהרות

עוד לא יבש הדפוס על הצו וכבר יושבי-ראש של אספות ומזכירי קיבוצים החלו להציג שאלות וביקשו הבהרות. אחד החששות העיקריים הוא מפני מצב בו קיים סיכון מוגבר להשפעה בלתי הוגנת והפעלת לחצים:
הצו מאפשר למרשה לתת למורשה "הוראות בדבר דרך הצבעתו". בפועל, אומר עו"ד גיל דגן מעין השופט (נשיץ ושות'), מנגנון כזה עלול להפוך לערוץ של השפעה בלתי הוגנת על חברים מוחלשים או פחות מעורבים, למשל – חברים מבוגרים או תלויים (כלכלית/משפחתית) שעלולים לחתום על כתבי הרשאה מתוך לחץ; מצבים שבהם קרוב המשפחה הוא גם גורם בעל אינטרס מובהק בהחלטה (למשל בענייני זכויות בנכסים, חלוקת תקציבים) ; חברים ששנים ארוכות לא נכחו באספות "כי זה לא עניין אותם" ("החברים האדישים") – מספיק שיש להם קרוב משפחה אחד דומיננטי (אפשר שגם נכד או נין) שישתמש לרעה בזכות ההצבעה ויקבל מהם ייפוי כוח לצבעה באופן שלא באמת משקף את רצונם.
"הצו לא כולל דרישת 'הבעת רצון חופשית', לא קובע חובת גילוי של ניגוד עניינים, ולא מחייב תיעוד מינימלי שמאפשר לאספה לבחון אם מדובר בהרשאה אותנטית ולא תוצר של לחץ, כך שאין דרך לאמת אם אכן מיופה הכוח הצביע לפי רצונו של החבר" אומר דגן.

בנוסף, היעדר אימות משפטי לייפוי הכוח, אמנם חוסך בעלויות, אך מעלה את הסיכון. להוראה לפיה כתב הרשאה אינו טעון אימות בפני עו"ד, יש מחיר: סיכון לזיופים או לכתבי הרשאה “מוכנים מראש” שמופצים בין חברים מצד בעלי עניין; סיכון לאי-הבנה מצד המרשה לגבי משמעות ההרשאה (למשל, האם המורשה רשאי לסטות מהוראות? האם ההרשאה כוללת את כל הסעיפים שעל סדר היום?); הרחבת הפתח להתדיינות עתידית: כאשר אין אימות, קל יותר לתקוף בדיעבד את תוקף ההרשאה (כולל מצב שמייפה הכוח מתחרט או טוען בדיעבד שהמורשה לא הצביע עפ"י הנחייתו), והדבר עשוי לגרור עימותים פנימיים, ערעור לגורמים רגולטוריים, ולעתים אף הליכים משפטיים סביב תוקף החלטות האסיפה, בפרט במקרים בהם ההחלטות יוכרעו בקולות בודדים.

המורשה לא חייב להיות חבר האגודה, האינטרסים שלו סותרים לעתים באופן מובהק את האינטרסים של האגודה וחבריה ועלול להיות ניצול לרעה

עוד חשש עליו מצביע דגן – הרחבת הגדרת "קרוב משפחה", ללא מנגנוני ניגוד עניינים. "הצו מתיר מינוי קרוב משפחה באופן נרחב מדי (בן/בת זוג, אח/אחות, הורה, הורי הורה או צאצא), בתנאי שהוא בגיר. זה הגיוני כהנגשה, אך חסרים שני רכיבים בסיסיים:
• אין הבחנה בין 'טובת המרשה' לבין 'טובת המשפחה' – באגודות רבות, החלטות משפיעות על ערך זכויות, קבלה לחברות, תקצוב, או הקצאות, וקרוב משפחה הוא לא בהכרח שלוח ניטרלי.
• אין חובת הצהרה של מורשה על זיקה/ניגוד עניינים ביחס להצבעה מסוימת, ואין מנגנון שמונע ממנו להצביע כשהוא בניגוד עניינים, כאמור להלן.

"ההרחבה מסמכות לבני זוג בצו המקורי, לסמכות הצבעה גם לאחים ואף נכדים ונינים היא מוגזמת, והיה נכון חלף זאת להשאיר סמכות הצבעה לבני זוג או לחלופין לקרובים אחרים, וגם זאת למקרה שיש צו אפוטרופוס לרכוש של החבר או כאשר נכנס לתוקף ייפוי כוח מתמשך, וגם זאת רק בקשר להצבעות הנוגעות לרכוש החבר".

תאורטית יתכן שיגיעו לאסיפה יותר 'לא חברים' מיופי כוח מאשר חברים בעצמם – מצב אבסורדי המנוגד לרעיון הבסיסי שהאסיפה הכללית היא של חברי האגודה

דגן מעלה עוד נושאים מורכבים בצו המורחב. אחד מהם הוא פגיעה באינטרסים של האגודה:
"המורשה לא חייב להיות חבר האגודה, האינטרסים שלו סותרים לעתים באופן מובהק את האינטרסים של האגודה וחבריה ועלול להיות ניצול לרעה (לדוגמה: אם על סדר היום דיון בשימוש ברווחים – לטובת השקעות בקהילה, הגדלת ערבות הדדית או חלוקת רווחים – האינטרס של קרוב משפחה שאינו חלק מהאגודה מוטה מראש לשימושים שמיטיבים איתו אישית כקרוב או יורש פוטנציאלי, ואינם בהכרח האינטרסים של החבר המרשה).
וגם- חשש לרוב באסיפה של "מי שאינם חברים":
"תאורטית יתכן שיגיעו לאסיפה יותר 'לא חברים' מיופי כוח מאשר חברים בעצמם – מצב אבסורדי המנוגד לרעיון הבסיסי שהאסיפה הכללית היא של חברי האגודה.
תוצאה אפשרית היא העברת כוח הצבעה בפועל ל'משקי בית' או 'משפחות', באופן שמחליש את עקרון השוויון הפנימי בין חברים כפרטים (ולמעשה יכול להפוך לאות מתה את הכלל לפיו לכל חבר באגודה שיתופית קול אחד בהצבעה).
"הגבלת 'שני חברים' לא בהכרח מספיקה נגד ריכוז כוח. הצו אמנם קובע שאדם לא ישמש מורשה ליותר משני חברים באותה אסיפה, מגבלה חשובה (שהייתה קיימת גם בצווים הקודמים), אך היא עשויה להיות חלשה מדי בשני מובנים:
הראשון, שבאגודה עם נוכחות נמוכה באסיפה, גם שני ייפויי כוח יכולים להטות הכרעה.
הדבר הנוסף הוא תוקף ייפוי הכוח לשנה, עם אפשרות להארכות. מנגנון זה נועד כנראה לייצר ודאות ולמנוע ייפוי כוח בלתי מוגבל. בפועל הוא עלול לעודד מצב של 'מורשים קבועים' שמייצגים לאורך זמן חברים שאינם מעורבים – ובכך מצטבר כוח אצל מספר מצומצם של אנשים.
זאת ועוד, נניח שחבר נתן ייפוי כוח לשנה, ואח"כ שינה דעתו והחליט לבטל או לתת ייפוי כוח למורשה אחר – איך יוכל יו"ר האסיפה לבקר זאת בזמן אמת?"

אתגר נוסף הוא יישומי: כתב ההרשאה צריך להיות מוצג ליו"ר האסיפה טרם פתיחתה, אלא שאין התייחסות בצו לצורת ההרשאה (טופס? פרטים מינימליים? תעודת זהות? חתימה? תאריך?). לא ברור כיצד יו"ר אמור לבדוק אותנטיות או מה קורה אם מתעוררת מחלוקת בזמן אמת; כיצד מתעדים ומבטיחים שמירה על פרטיות המידע. "ומה יקרה", שואל עו"ד גיל דגן, "אם חבר מסוים ייתן הרשאה למספר מורשים או יחליט לבטל אותה – הכיצד יו"ר האסיפה ידע על כך? מה יהיה התוקף להחלטתו?".

תובנות ראשונות והמלצות לניהול אסיפה

עו"ד גיל דגן מציע תובנות ראשונות לאגודות לאור הצו המתוקן:

1. לקיים ככל שניתן הצבעות דיגיטליות עם אימות דו שלבי (דרך הנייד של החבר המרשה), דבר שמייתר לרוב את הצורך בייפוי כוח. גם אם אין הצבעה דיגיטלית, לצמצם בנוהל פנימי הצבעות בפורום אספה ולהעביר אותן לקלפי כברירת מחדל, כדי להקטין סיכון מפני מחטפים של קבוצות בעלי עניין בפורום האספה.
2. לקבוע כללים פנימיים ברורים לגבי פורמט (צורת הטופס) בהצבעה בייפוי כוח באספה/קלפי.
3. לקבוע כללים משלימים לסמכויות יו"ר האספה בעת ניהול האספה שיהיה בהן כדי לעזור במיוחד באספות בהם רבים המורשים שבתוכם (לעומת החברים).

למעוניינים, עו"ד טלי ארפי רשמת האגודות וצוותה מזמינים לוובינר מקצועי שיתקיים היום, יום שני 16.03.2026 בשעה 17:00.

קישור:

https://click.smoove.io/lk0m9fdmcggzbycfbbnwyedfemgjbjigxydfncxxrhh8rcmnnfpyninrsnh9gmfn.ashx