דעה// לא נכון לאחד את כל מרכיבי האופוזיציה ולטשטש את ייחודם

יותר משלוש שנים לאחר ניסיון המהפך השלטוני ותחילת המחאה הגדולה, ויותר משנתיים לאחר האסון של 7 באוקטובר, חצי מהעם עדיין תומך בקואליציית המחדל. האיחוד של מרצ והעבודה במפלגת "הדמוקרטים", ומנהיגותו של יאיר גולן, הביאו בשלב זה את המפלגה המאוחדת לממדים של מרצ בימיה הטובים, 12 מנדטים בבחירות לכנסת ה-13 (1992). באותה מערכת בחירות העבודה ברשות רבין הגיעה ל-44 מנדטים. לשתי המפלגות היו 56 מנדטים ביחד! יחי ההבדל הקטן. אל מול המציאות המאכזבת היום, סבור פרופ' דני גוטווין שגם מובילי המחאה שבויים בקונספציה. הם אינם עוסקים בנושאים חברתיים-כלכליים היות שאינם מייחסים לנושאים אלו חשיבות מספקת, או שהם חוששים שהעיסוק בהם ידחה חלק מהציבור. כך קורה שהמאבק הראוי והצודק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, נתפס על ידי רבים בשכבות העממיות כמאבקן של השכבות המבוססות – התעשיינים, הייטקיסטים, הטייסים, האקדמיים, ודומיהם – על המשך ההגמוניה בחברה הישראלית. הם אינם חשים שזה המאבק שלהם ולכן הם אינם מצטרפים. יתכן שזה ההסבר, או לפחות חלק מההסבר, לעובדה התמוהה, העובדה שלאחר האסון והמחדל הנורא שעבר ועובר עלינו, ממשיכה ממשלת המחדל ליהנות מתמיכת חצי העם.

תרומת הדמוקרטים

פרופ' גוטווין מציע לדמוקרטים להיות מי שירחיבו את המאבק לתחום החברתי-כלכלי, אם ברצונם, רצוננו, להבטיח את החלפת השלטון, ואם ברצונם, רצוננו, להיות גורם משמעותי במחנה שיחליף את קואליציית המחדל. המחאה, כפי שהיא התנהלה עד היום, מדגישה בצדק את הצורך הדחוף להחליף את הממשלה ובמיוחד את העומד בראשה, כדי להגן על הדמוקרטיה. מטרה חיונית ודחופה, אך אין בה די, לא רק מהטעם האלקטורלי. חשוב להבין כי כפי שאי אפשר להבטיח את הביטחון לטווח ארוך ללא הסדרים מדיניים, כך אי אפשר להבטיח את הדמוקרטיה הליברלית ללא שינוי חברתי-כלכלי משמעותי. המאבק על הדמוקרטיה לא יהיה שלם ולא יביא לתוצאות הרצויות, אם יישאר רק בתחומי החקיקה, מעמדו של בית המשפט, מעמדם של היועצים המשפטיים והחלפת הממשלה.

ההשתתפות הפעילה בתהליכים הדמוקרטים תלויה בפועל במידה רבה ברקע החברתי-כלכלי. כדי למתן את הפערים נחוצה לנו חברת רווחה סוציאל דמוקרטית, שתבטיח קיום הוגן לכול

ללא מהלך משמעותי לצמצום הפערים והגברת השוויון והסולידריות בחברה הישראלית, לא מובטח הרוב הנחוץ להחלפת הממשלה, ואי אפשר להבטיח את קיומה ויציבותה של הדמוקרטיה הליברלית. מהמתרחש בעולמנו אנו לומדים שוב ושוב עד כמה חברות הפערים הן קרקע פורה לצמיחתם של משטרים פופוליסטים, דמוקרטים לכאורה. בכלל זה ארה"ב של טראמפ.

חברת רווחה סוציאל דמוקרטית

הדמוקרטיה אינה רק ולא בעיקר "שלטון הרוב". הדמוקרטיה היא "שלטון העם" ומהותה הגבלת כוחו של השלטון, כל שלטון, כולל שלטון שנבחר על ידי הרוב. היא יכולה להיות יציבה כל עוד היא נשענת על הסכמה רחבה ושומרת על זכויות המיעוטים והיחידים. הדמוקרטיה מניחה, שוויון של כל האזרחים בפני החוק, היא מניחה שוויון דעה וזכות שווה להתאגד ולהשפיע על המדיניות הלאומית. שוויון שאינו יכול להתקיים בפועל בחברת הפערים. אינו יכול להתקיים במציאות הישראלית כפי שתוארה בזמנו על ידי פרופ' מומי דהן, כמציאות בה הסיכוי להצליח והסיכוי להאריך חיים תלויים יותר מכל ברקע הסוציו אקונומי של חבריה. כאשר הממשלה מנוונת את חברת הרווחה, הם תלויים ביכולת לצרוך חינוך, השכלה, בריאות ושירותים חיוניים אחרים, בשוק הפרטי.

פרופ' גוטווין מציע לדמוקרטים להיות מי שירחיבו את המאבק לתחום החברתי-כלכלי, אם ברצונם, רצוננו, להבטיח את החלפת השלטון, ואם ברצונם, רצוננו, להיות גורם משמעותי במחנה שיחליף את קואליציית המחדל

כך גם ההשתתפות הפעילה בתהליכים הדמוקרטים תלויה בפועל במידה רבה ברקע החברתי-כלכלי. כדי למתן את הפערים נחוצה לנו חברת רווחה סוציאל דמוקרטית, שתבטיח קיום הוגן לכול. חברה שתבטיח חינוך, השכלה, בריאות, ביטחון סוציאלי ותרבות ברמה גבוהה לכל חבריה. הביטחון הזה הוא תנאי הכרחי ליציבותה של הדמוקרטיה הליברלית והוא הסיכוי להדברות עם כל חלקי הציבור. מפלגת הדמוקרטים תעשה נכון אם תאמץ מדיניות זו ובדרך זו תגדיל את משקלה ותעמיק את תרומתה להחלפת השלטון.

מערך פוליטי

כדי למצות את הכוח הפוליטי של האופוזיציה לא נכון לאחד את כל מרכיביה ולטשטש את ייחודם. ההפך הוא הנכון, יש לשמור על רבגוניותם ועל מגוון הציבורים המיוצגים על ידם, ואלה שהם פונים אליהם. כבר אמרנו וחזרנו ואמרנו כי "אחדות" אין פרושה "אחידות". כדי לגבור על "קואליציית הימין המלא" נכון לכונן מערך פוליטי, דוגמת המערך שהתקיים בזמנו בין "העבודה" ל"מפ"ם". מערך של מפלגות עצמאיות המתמודדות בבחירות תחת רשימה מוסכמת אחת. האם זה יקרה בבחירות הקרובות? ספק אבל עדיין לא מאוחר מדי.