בנסיבות הנוכחיות מוקדם לומר איזה אופי יקבל חג הפסח השנה. מה שבטוח זה שיהיה בו יין. אפשר להמר גם שלא מעט. הזדמנות מצוינת לכוון את הזרקור ל"יקב פאוקר", לשעבר "יקב ניר עוז", שנמצא כעת בידיה האמונות והאוהבות מאוד של משפחת פאוקר, ממשיכי דרכו של אב וסב המשפחה גדעון, שנרצח ב-7 באוקטובר בקיבוצו האהוב.

היקב הקטן שהקים בניר עוז ואותו טיפח במסירות ובעמל 17 שנה היה מתחביביו הבולטים של גדעון. על שטח של שני דונם הוא למד והתנסה ברזי הגידול והכנת היין לשימושו ולשימוש החברים. "הבסיס היה זני מרלו, קברנה סוביניון, מרסלן וסירה, ואז מלבק ופטיט ורדו. זאת הייתה התשוקה שלו והוא בילה זמן בלהבין מה מתאים לאזור", מספרת עירית, הצעירה בארבעת ילדיו. "היו להם 17 שנות ניסיון וזה מספיק זמן כדי לגדל גפן וללמוד מטעויות והם היו סלחניים כלפי עצמם בלשון המעטה, כי לא היה להם לחץ של שיווק ומכירה. אבל הם הגיעו ליין טוב וטעים".

יש בזה אמירה מאוד חזקה כי זה כרם גדול. בזה שאנחנו מביאים תיירות וזה שאנשים באים לניר עוז כדי לראות תקומה, כבר לוקח אותנו כמה צעדים קדימה

היקב נקרא, כאמור, על שם הקיבוץ. זה מה שהיה כתוב בתוך המקלט הישן שבו היה ממוקם הציוד ובו הם הפיקו את היין, התסיסו ויישנו אותו. "זה מקלט תחתי של פעם, שצריך לרדת במדרגות, מדובר באנשים שהתחילו לעשות את זה בגיל 60 וגם בגיל 80 והיו סוחבים את הציוד לשם וזה היה כל כך קיבוצניקי", עירית אומרת.

אז עכשיו, ממש רגע לפני פסח, יוצאת סדרת "דרך" החדשה של יקב פאוקר, שכעת מונע על ידי צעירי המשפחה וחזונם הנמרץ. בכל הנוגע ליקב וכמובן מעבר לזה, חשוב מאוד לפאוקרים להדגיש שהם עמלים מתוך אנרגיות והתכווננות של מקצועיות, תקומה, אידיאלים ומבט חיובי לעתיד. הם לא רוצים רחמים או מבטי השתתפות עצובים. הם רוצים שתסתקרנו מהיין, תטעמו, תיהנו ממנו ותקנו אותו, תבקרו בניר עוז ותיווכחו שמעבר להריסות, לאובדן ולעדויות הקשות קם פה שוב לתחייה מקום קטן ויפהפה שרק עד לפני שנתיים היה מלא חיים ומטופח, עם קהילה שוקקת ונוי מעורר השתאות.

"נכנסנו לאירוע הזה מתוך תחושת מחויבות לסיים את מה שסבא שלי התחיל ומשם גילינו דרך שאנחנו הולכים בה למעלה משנתיים ועולם תוכן שריתק את סבא שלי, שרק ציפה לרגע שבו אנחנו ניכנס לאירוע ונזרים דם חדש ליקב ולצערנו אנחנו עושים את זה לזכרו ולא איתו", מדגיש גל, 26, הנכד הבכור ומי שלקח את הובלת היקב ומשתלם כבר שנתיים מקצועית לצורך זה. "אבל זה לא גורע מהרצון להתפתח מתוך הגישה הציונית ולא על ה'אטיקט' של מה שקרה לנו. אנחנו עם הפנים קדימה".

גל מוסיף שגם בגלגולו המקורי, היקב של סבו דרש השקעה משמעותית. "זה לא חלום זול. זה פרויקט יקר והיתה לו תוחלת והוא החזיק זמן והרבה משפחות טובות בקיבוץ היו מושקעות בזה, מתוך הרצון ליהנות ביום שישי בצהריים מהיין שלך".

לצערנו אנחנו עושים את זה לזכרו של סבא ולא איתו. אבל זה לא גורע מהרצון להתפתח מתוך הגישה הציונית ולא על ה'אטיקט' של מה שקרה לנו. אנחנו עם הפנים קדימה

אחרי האסון לא היה מי שיטפל בכרם וביין והרבה אנשים טובים, עם ידע מקצועי רלוונטי, התגייסו לעזרתם להציל את היקב. משם נולד הרעיון של "יקב פאוקר" שמטרתו לחזק את חבל הבשור בכלל וניר עוז בפרט מבחינה חקלאית, וגם לתת בוסט לתיירות באזור ולהפיץ את הסיפור של הנגב המערבי, החלוציות וגידול היין על אדמת הלס המאתגרת.

שיכירו את הסיפור החלוצי

גדעון מופיע, מצויר בקו פשוט וחסכוני בשחור, על הלוגו ועל תוויות הבקבוקים, נראה מגבו. השושלת, סימבולית ומעשית, הולכת בעקבותיו. זאת גם המשמעות של שם הסדרה המוגדרת הראשונה של היקב, "דרך", שמכילה שלושה יינות בלנד עם שמות מקסימים. "חרסית" הוא יין אדום שמורכב מענבי פטיט סירה (50%), קברנה סובניון (35%) ומרלו (15%). היין הלבן הוא "דיונה" – סוביניון בלאן (40%), שרדונה (30%) ושנין בלאן (30%), והרוזה נקרא, איך לא, "לס" והוא מיקס של ענבי גראנש (82%) וקברנה פרנק (18%).

"אם נגענו בפן של הערך של לעשות יין ולגדל ענבים בנגב, יש פה גם פן קהילתי: ניר עוז חווה חורבן ואנחנו מרגישים זכות אדירה לקחת חלק בבנייה המחודשת", אומר גל, שכבר חזר לגור בשכונת "החלוץ" של ניר עוז עם ההורים, "והרעיון הוא לפתח סביב עשיית היין את הקהילה החדשה, היצירה והמסורת וחלומות גדולים של מה שיהיה".

שתלתם גפנים על 57 דונם. זה הרבה מאוד.

עירית: "יש בזה אמירה מאוד חזקה כי זה כרם גדול. בזה שאנחנו מביאים תיירות וזה שאנשים באים לניר עוז כדי לראות תקומה, כבר לוקח אותנו כמה צעדים קדימה".

ויש ליקב עגלת יין שחשובה לכם מאוד והיא חלק גם מהמותג ומהמיתוג. היא בנויה להגיע, למשל, לדשא של חדר אוכל בקיבוץ מסוים, לקהילות קטנות.

"המטרה היא שנביא את הסיפור אל האנשים. אנחנו רוצים שיכירו את הסיפור החלוצי הזה ולהביא את הטעמים מהבשור לכל הארץ, זה קונספט של יין וסיפור. לתת את הרובד הנוסף של העשייה שלנו והטעימות. בעיניי יש חשיבות מאוד גדולה כשיש לך ערך מוסף לצד המוצר. לא תמיד שומעים על זה בתקשורת שלא בהקשר המלחמתי, אבל הבשור הוא חבל ארץ שהרבה קרה בו בעשרים שנה האחרונות והאופי החלוצי הוא חלק מהווייב של האזור".

גל, בנו של רז, חזר לישראל מטיול בחו"ל שבוע לפני 7 באוקטובר. הוא כבר הספיק לבקש מסבו שיברר לו על דירת מגורים לו ולחברתו בקיבוץ. "הייננים האלו שבאו לעזור לנו נשארו כמו מנטורים בשבילי, הם היו מורים טובים מאוד ואני לומד עכשיו באוניברסיטת אריאל לימודי תעודה ליין וגפן. זה שילוב שמאוד נעים ללמוד ולהתפתח בו".

אהבת יין לפני זה?

"כן, אבל בעיקר בתור בילוי עם סבא ויש בזה הרבה מעבר, זה לא סתם משקה. גיליתי עוד עולם מופלא. זה קצת תחביב שהוא מקצוע ולהיפך. החברים הוותיקים מגיעים לבצור ולבקבק וזה אי של שפיות באירוע הלא שפוי הזה שחווינו".

הבן אדם הכי נדיב

כרגע יקב פאוקר הוא עורלה, כלומר מגדלים את הגפנים אך עוד לא בוצרים אותם. הם בשנה השלישית מתוך ארבע כאלו. בבציר של אוגוסט 2027 כבר נוכל לשתות יין מהענבים שגדלים בכרם – באזור לא גבוה בכלל וגם לא ממש קר. "אני לא בורח משאלת הגובה והקור שאין לנו", הוא עונה על השאלה המתבקשת והנשאלת הרבה. "אני אומר שאנחנו צריכים להתמודד עם האתגרים שהאזור מציב וליהנות מהיתרונות. באופן עקרוני לא הגיוני להביא ענבים ממקום אחר בארץ".

אחד מהזנים האדומים בכרם החדש שנשתל בכמות מכובדת הוא מורשת, כלומר זן קדום שחודש, בשם "יעל". כל היינות של היקב יבשים, כלומר כמות הסוכר היא מתחת לשני גרם לליטר. "סדרת 'דרך' היא פירותית וכיפית, היינות מתיישנים במכלי נירוסטה, כי אני פחות רוצה את ה'איפור' של העץ שמאוד נפוץ".

מה המשמעות של זה?

"למשל שגם את האדום יהיה אפשר לקרר בקיץ וזה יהיה כיף".

ביקב עובד גם אחיו סיון (23) שב-7 באוקטובר היה בכפר עזה עם חברתו ונפצע מירי. הם מספרים בתמצות שהוא ניצל בנס וגר ברוחמה עם בת הזוג שלו.

אני לא בורח משאלת הגובה והקור שאין לנו. אנחנו צריכים להתמודד עם האתגרים שהאזור מציב וליהנות מהיתרונות. באופן עקרוני לא הגיוני להביא ענבים ממקום אחר בארץ

עירית פאוקר (38) הייתה ה"פנים" של העצרות העוצמתיות שהתרחשו מדי שבת בערב בכרמי גת, השכונה הכבר לא מאוד חדשה של אנשי ניר עוז בקריית גת. בכישרון טבעי, אם אפשר לקרוא לזה ככה, ובהרבה כריזמה וביטחון היא הנחתה אותן מדי שבוע. לפני האסון גרה בתל אביב אבל מיד לאחריו עזבה את העיר וחברה לקהילה בכרמי גת. זאת הייתה הרבה עבודה ומאז העצרת האחרונה והסופר מרגשת, שסיכמה את המפעל הזה ולוותה בשירה של השכן ג'ימבו ג'יי, התפנה לה הרבה זמן. מאז שובו של רן גואילי גם הגיעה הקלה משמעותית וכעת כל הדרייב מנותב ליקב. "אבא היה הבן אדם הכי נדיב וקהילתי שהיית פוגשת, ואנחנו מזמינים אנשים להתארח אצלנו מול הכרם כי חשוב לנו להפיץ את הסיפור שלו כסוג של case study של 'החלוץ'. הוא בן של גנן והעבודה עם אדמה וצמחים שצריך לגדל בתנאים לא אידיאליים הייתה בדמו".

ניתן לרכוש את היין של "יקב פאוקר" באתר pauker.co.il

אפשר גם לבצע רכישות מרוכזות של הקיבוץ ולקבלו היישר אליכם. לפרטים ולהזמנת עגלת היין: 054-6132745