דעה // ספרטה שלנו

גם שעון מקולקל מראה פעמיים ביממה את השעה הנכונה, וגם בנימין נתניהו אומר, לעיתים רחוקות, דברים ששווה לחשוב עליהם. כך בהמלצה שלו, בזמנו, שעל ישראל לנהוג כמו ספרטה. ייאמר מיד שהוא האחרון שיכול לקרוא לאזרחי ישראל להתנהג בצורה ספרטנית, כמי שעומד למשפט על קבלה לכאורה של מתנות (סיגרים, בקבוקי שמפניה ועוד) בערך של מאות אלפי שקלים. אך בתזה של "ישראל כספרטה" יש גרעין של אמת, גם אם לא בדרך המחשבה העקומה של נתניהו.

להקריב את היקר מכול

גרעין האמת נובע מנקודת המוצא: ישראל היא מדינה קטנה המוקפת אויבים, השואפים להשמידה. יתכן שבעתיד ייכרתו הסכמי שלום או אי לוחמה והמצב ישתנה, אבל בינתיים ונכון לעכשיו איראן, החמאס, הג'יהאד האיסלאמי, תורכיה, ועוד, לא הולכים לשום מקום. גם ברשות הפלסטינית, שהיא בהחלט פרטנר, יש קבוצות שאינן משלימות עם קיומה של ישראל, מטפחות את זיכרון הנכבה, ואינן מוותרות על זכות השיבה. (כמובן שאין לפטור את הימין הקיצוני המשיחי בישראל מאחריות משותפת למצב).

ה"ספרטניות" דורשת, למשל, מנהיגים צנועי-לכת, שיכולים לשמש דוגמה אישית בהתנהלותם. למדינה במלחמה לא מתאים מנהיג שאינו אומר אמת, מפר הסכמים, תחמן ונהנתן

במלחמות, וביניהן, משפחות ויחידים נדרשים להקריב לעיתים את היקר מכל – את החיים. המלחמה נגד איראן העמידה את ישראל במצבים קשים. האזרחים נדרשו לוותר, מי על ביתו ורכושו ומי סתם על חיים נורמליים. ויתורים והקרבות כאלה דורשים הסכמות רחבות ואמונה במטרה.
על מנת להתמודד עם מצב זה נדרשת מידה מסוימת של "ספרטניות" בהתנהלות האזרחים כפרטים, המדינה ומוסדותיה, ובראשם הממשלה.

מדינה במצב מלחמה

על רצף היסטורי, ישראל אומנם חזקה כיום עשרות מונים משהייתה בשנים קודמות, אך עדיין לא מסוגלת להבטיח חיים בביטחון לכלל האזרחים. בשנים הקרובות ואולי לא רק, היא תמשיך להיות מדינה במצב מלחמה או בין מלחמות, עם צבא גדול, עם צעירים שמקדישים את מיטב שנותיהם לשירות בטחוני. המוכנות הנדרשת למשימות אלה לא הולכת ביחד עם חברה מפולגת וקרועה פוליטית, כלכלית ואידאולוגית.

ה"ספרטניות" דורשת, למשל, מנהיגים צנועי-לכת, שיכולים לשמש דוגמה אישית בהתנהלותם. למדינה במלחמה לא מתאים מנהיג שאינו אומר אמת, מפר הסכמים, תחמן ונהנתן. המנהיגים, כמו המפקדים בצבא, ששולחים אנשים אל הקרב ולפעמים אל מותם, חייבים להיות ישרים כמו סרגל. ההוכחה שזה אפשרי היא אנשים כמו יצחק רבין ויצחק שמיר. הם היו חלוקים בדעותיהם, אבל לא היה ספק אפילו קל בנוגע ליושרם האישי, ולא דבק בהם אבק של שחיתות. מעבר לחובה, אנשים יוצאים להילחם כי הם מאמינים שהם עושים את הדבר הנכון, ושאלה שמובילים הם נקיי כפיים ונעדרי שיקולים של אינטרסים אישיים אנוכיים. כשהמצב אינו כזה, זה מתכון להתפוררות ולתבוסה.

ההשתוללות חסרת הרסן של שכר הבכירים במשק פוגעת בלכידות החברתית. השוק החופשי-על-מלא שבו אדם לאדם וחברה לחברה – זאב אינו מתאים למדינת שנלחמת על הישרדות

אחריות כלכלית הדדית

יסוד חשוב נוסף של המוכנות ה"ספרטנית" הוא חברה בעלת חזון משותף שחולקת ערכים משותפים. לא מדובר על אותה "אחדות" מזוייפת ששופרי הימין מנסים למכור לנו. כן הכוונה לאתוס משותף לפחות לרוב גדול של אזרחי המדינה, כזה שהיה קיים בעשורים הראשונים לקיומה. בן גוריון דיבר על המוסר של נביאי ישראל, אותו מוסר שה"דתיים" של היום עושים ממנו פלסתר. הייתה אז בושה לעשות מעשים שבאנגלית מכונים it is not done. אנשים לא יכולים להתגייס ביחד לאותה מחלקה או פלוגה, כשאחד מהם מכנה ברשתות את השני בוגד, מילה שלמד מנציגים של מפלגתו ומדף מסרים מסית . כשצד אחד של המפה הפוליטית שוקד כל הזמן על פילוג, הסתה, שיסוי וקיטוב, למדינה אין סיכוי לשרוד.

ב"ספרטה הישראלית" לא כל אחד חייב להיות לוחם קרבי או בכלל, אבל לא יעלה על הדעת לפטור סקטור שלם מהחובה לקחת חלק בהגנת המדינה

בתחום הכלכלי-צרכני, התנהלות ספרטנית מתקשרת אסוציאטיבית לחיי סגפנות והסתפקות במועט קיצונית. ייאמר מיד שאיש אינו מעלה על דעתו להחזיר את המדינה לתקופת הצנע, או להפוך את המדינה לקיבוץ של פעם. אזרחי ישראל מצפים וזכאים לחיים טובים ברמת חיים גבוהה. יחד עם זאת, ההשתוללות חסרת הרסן של שכר הבכירים במשק פוגעת בלכידות החברתית. השוק החופשי-על-מלא שבו אדם לאדם וחברה לחברה – זאב אינו מתאים למדינת שנלחמת על הישרדות. הסגידה למולך הצרכנות והנהנתנות אינה טובה למדינה ששיעור משמעותי מתקציבה מוקדש לביטחון. מדינה שדורשת מאזרחיה לחיות בכוננות מתמדת, לוותר, להקריב – חייבת לשמור על מידה של אחריות כלכלית הדדית. לפני שמתגמלים אנשים וסקטורים במיליארדי שקלים צריך להבטיח קיום בכבוד לאלה שמשתכרים פחות. יש לזה שם: מדינת רווחה, בדיוק זו ששלטון הימין הרס בשיטתיות. האני מאמין של גופים כמו פורום קהלת, שגורסים "איש לנפשו", הוא הרסני לטווח הארוך לקיום המדינה.

נקודה על הגלובוס

אני מעז לשער שראש העיר של ספרטה ושר הביטחון שלה לא יצאו כל שני וחמישי בהצהרות בומבסטיות נוסח "השמדנו", "מוטטנו" , "ניצחנו ניצחון מוחלט" או באיומים רבי רושם. ישראל צריכה לזכור תמיד שהיא מדינה קטנה, נקודה על הגלובוס. הרהב נוסח נתניהו וישראל כ"ץ מיותר ומזיק. ישראל צריכה לעסוק בבניין הכוח, בדריכות בחשאי ובדממה, ולהכות – כשאין בררה. הרהב אולי טוב לפוליטיקאים בקידום עצמם, אבל רע למדינה.

ולבסוף, המובן מאליו: ב"ספרטה הישראלית" לא כל אחד חייב להיות לוחם קרבי או בכלל, אבל לא יעלה על הדעת לפטור סקטור שלם מהחובה לקחת חלק בהגנת המדינה.
אז לא, ישראל לא תהפוך לספרטה, אותה אומת לוחמים חסרי רחמים שראתה את חזות הכל בשדות הקרב. אבל בכוח הגורל שנגזר עלינו, ובשכונה שלנו – התנהלות ספרטנית בתחומים מסוימים היא מחויבת המציאות.