צעירים וצעירות משפיעים // נגה ספרא, 31, צרעה

מכון שיטה למדיניות מקומית עוסק בקידום מדיניות יישומית בשלטון המקומי לחיזוק הדמוקרטיה בישראל. "במסגרת זו, אני מובילה את תחום הביטחון האישי דרך קידום גישה ששמה דגש על ביטחון קהילתי ואסטרטגיות של מניעת תופעות פשיעה ואי-סדר ציבורי, במקום הגישה התגובתית המסורתית והמיליטריסטית. המטרה היא להעצים נבחרי ציבור ויחידות מקצועיות ברשויות המקומיות ולשפר את הביטחון כחלק מהשירות לתושב, תוך התאמה לייחודיות של קהילות ותרבויות שונות בישראל״.

איך הגעת לתפקיד?
״המסלול המקצועי שלי החל בחיבור בין תחום הביטחון, שעניין אותי מאז השירות הצבאי, לבין רצון עמוק להשפיע על המדיניות הציבורית בישראל. למדתי לתואר ראשון במדע המדינה וקרימינולוגיה, ובמקביל התחלתי את דרכי במערכת הציבורית בתפקידים במשרדי ממשלה ובכנסת. בתפקידי האחרון שימשתי יועצת כנסת-ממשלה לשר לביטחון הפנים, עמר בר-לב. בעבודה הצמודה עם גופי ביטחון הפנים נחשפתי לאתגרים האדירים בהתמודדות עם תופעות של פשיעה וביטחון וזיהיתי את הצורך הקריטי בקידום מנהיגות ערכית שתוביל מדיניות מקצועית ואחראית בנושא. מתוך ההבנה הזאת, בחרתי להמשיך את דרכי המקצועית במכון שיטה, שם אני רותמת את הניסיון שצברתי כדי להשפיע על המציאות הביטחונית והחברתית דרך הכלים של הרשויות המקומיות בנושא״.

בודה קשה למען הקהילה והצבת טובת הכלל במרכז העשייה הם הדרך להוביל שינוי אמיתי, תוך דבקות בלתי מתפשרת בערכים שמובילים אותנו גם כשהמציאות מורכבת"

מה מניע אותך לפעולה?
״הערכים שגדלתי עליהם בקיבוץ, רעות, זכויות וכבוד האדם, אהבת הארץ, ציונות, מוסר וצדק, יחד עם המורשת שספגתי מסבתי, נדיה פרנקו, ממקימות קיבוץ רגבים, שהייתה דמות מפתח בהעלאת יהודי צפון אפריקה וסמל עבורי למנהיגות נשית וערכית.
אני פועלת מתוך תקווה ורצון עמוק לראות כאן מציאות טובה יותר וחברה מגוונת ומשגשגת שבה יש זכויות שוות לכל האוכלוסיות.
משבר הביטחון של השנים האחרונות, אובדן השליטה על הפשיעה והאלימות, ההפקרה של החברה הערבית והאובדן הכבד של אנשים יקרים באסון 7 באוקטובר ובמלחמה, הפכו את העשייה שלי להרבה יותר אישית ודחופה. הזיכרון שלהם וההבנה שנדרש כאן תיקון עמוק הם מה שדוחף אותי לפעול למען מדינה בטוחה ודמוקרטית יותר".

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
״ממשיכה לפעול במערכת הציבורית, כחלק מממשלה יציבה ומתפקדת שמצליחה להוביל תהליכי עומק ושינוי במציאות הישראלית. במישור האישי, אני מאוד מקווה שבתקופה הזו כבר נחזור לגור בקיבוץ, בתקווה שיהיה לנו שם מקום, ושאצליח לשלב בין התרומה ברמה הלאומית לבין החיים בקהילה שבה גדלתי". כיום מתגוררת בירושלים עם בעלה אסף.

מה ה"אני מאמינה" שלך?
"אין פתרון אחר מלבד שלום, ושבכוחה של התאגדות ופעולה משותפת לייצר את השינויים הגדולים ביותר במציאות שלנו. לא לחינם הקיבוצים היוו כוח כה משמעותי בהקמת המדינה. עבודה קשה למען הקהילה והצבת טובת הכלל במרכז העשייה הם הדרך להוביל שינוי אמיתי, תוך דבקות בלתי מתפשרת בערכים שמובילים אותנו גם כשהמציאות מורכבת".

מה את הכי אוהבת בקיבוץ?
״המסורות שממשיכות בקיבוץ כל כך הרבה שנים ומחוברות לראשית הסיפור של הקיבוץ. החגים, חג משק, חג מחזור, שמלווים בשירי הקיבוץ וארץ ישראל הישנה, ריקודי העם, הצרעטרון ועוד״.
מה הדבר הכי קיבוצניקי לדעתך?
״חייבים לסיים מהצלחת״

מהו המסר שלך לצעירים בתנועה הקיבוצית?
״בשנים האחרונות, אל מול ניסיונות להחליש את הרעיון הקיבוצי, הוכח יותר מתמיד כוחה של הקהילה. האחריות הקהילתית והחינוך לערכים הם נכסים שלצערי הולכים ונעלמים מהחברה שלנו, ולכן הקיבוצים צריכים להמשיך להפיץ אותם. המסר שלי הוא קודם כל להתעורר ולהיות מעורבים, בזירה הפוליטית ובתוך המערכת הציבורית.
כדי להשפיע באמת על המציאות הישראלית, אנחנו חייבים לנכוח במוקדי קבלת ההחלטות ולהוביל מבפנים.
חשוב שנתחבר מחדש לסיפור הקיבוצי, לתחומים המהותיים השזורים בו, ביטחון תזונתי, קהילתיות וערבות הדדית, ציונות ערכית ומחברת, שנכיר את השינויים שהמודל עבר ואת האיומים עליו, ונבין שכוח פוליטי ותנועתי משמעותי הוא הכרח קיומי עבורנו.
התפקיד שלנו הוא לצקת תוכן חדש ברעיון השיתופי, אם לא דרך הכלכלה, אז דרך הערבות ההדדית והקשר האנושי.
עלינו לדעת להגן על הרעיון הקיבוצי שייחודי לנו, ובו בזמן להיות שותפים פעילים במאבק הרחב על הדמוקרטיה ועל היכולת של כולנו לחיות כאן בחברה חופשית".