צעירים וצעירות משפיעים // לני לאופר, 27, ברעם

סטודנטית בתוכנית "תל"ם: יחסים בין-לאומיים" באוניברסיטה העברית, המשלבת תואר שני ודוקטורט במסלול ישיר. בנוסף, עובדת כמתרגלת בקורסי מבוא של החוג ליחסים בין-לאומיים ובמשרד החוץ (משרת סטודנט) כדסקאית באגף אמריקה הלטינית והקריביים.
״העשייה שלי באקדמיה מתמקדת במחקר לצד הוראה. המחקר שלי מתמקד בזווית של ארגוני הטרור בתהליכי שלום/משא ומתן. בעתיד הקרוב אני צפויה להציג את חלקו בכנסים בין-לאומיים״.
במשרד החוץ עורכת מחקרי עומק על אירועים שהתרחשו במרחב אמריקה הלטינית. בשנתיים האחרונות מלווה גם משלחות המגיעות מן המרחב כדי להיחשף למציאות הישראלית.

אני מאמינה שלא צריך לפחד מקושי, אלא לראות בו הזדמנות להתקדמות. הדרך לא תמיד פשוטה, אבל הרצון, ההתמדה והאמונה בעצמנו יכולים לקחת אותנו הרבה יותר רחוק ממה שחשבנו"

מה מניע אותך לפעולה?
״הרצון האישי להתפתח ולצמוח תוך חיפוש אחר גיוון, ותוך רצון לתרום ולהשפיע על המציאות בה אנו חיים כיום״.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
״בשליחות מטעם משרד החוץ״.

מה ה"אני מאמינה" שלך?
״תנועה היא לא רק פעולה פיזית. מבחינתי, ברגע שנהיה לנו נוח מדי, כשכבר לא מאתגר או קשה לנו, אנחנו מפסיקים לצמוח. דווקא המקומות שמוציאים אותנו מאזור הנוחות הם המקומות שבהם אנחנו מגלים מי אנחנו באמת, לומדים, מתפתחים ומתחזקים.

יותר מהכול, אני מאמינה בכוחו של רצון. כשבאמת רוצים משהו, כשפועלים בשבילו ולא מוותרים לעצמנו, אפשר להגיע אליו. לא תמיד מיד, ולא תמיד בדרך שתכננו, אבל עם נחישות ותנועה מתמדת קדימה, דברים קורים.
"אני מאמינה שלא צריך לפחד מקושי, אלא לראות בו הזדמנות להתקדמות. הדרך לא תמיד פשוטה, אבל הרצון, ההתמדה והאמונה בעצמנו יכולים לקחת אותנו הרבה יותר רחוק ממה שחשבנו".

מה את הכי אוהבת בקיבוץ?
״את הנוף, החינוך והקיץ בקיבוץ".

מה הדבר הכי קיבוצניקי עבורך?
״ההרקדות בחגים, שבועות, וה'סיבוב' סידורים של שישי בצוהריים".