צעירים וצעירות משפיעים // דניאל רביב, 26, יגור

מלווה ארגוני חברה אזרחית, קרנות, רשויות ומשרדי ממשלה בתהליכי מיפוי מערכתי והערכת אימפקט, ומלמדת מדידת אימפקט מבוססת נתונים. סיימה עבודת תזה העוסקת בחסמים למדידת אימפקט בארגוני חברה אזרחית בחברה הערבית בישראל, וממשיכה לדוקטורט בתחום. "השילוב בין עבודה, הוראה ומחקר הוא הזדמנות עבורי ללמוד את התחום מבפנים ומבחוץ בו זמנית".

ספרי על העשייה שלך.
"תחום האימפקט מתמקד בבעיות חברתיות וסביבתיות סבוכות, שמעצם טבען חוצות תחומים ושחקנים, ולכן אינן ניתנות לפתרון על ידי ארגון בודד או באמצעות התערבות יחידה. הוא דורש חשיבה מערכתית ועבודה מבוססת ראיות. התפקיד שלי כולל ליווי של ארגוני חברה אזרחית מהחברה היהודית והערבית, קרנות, רשויות ומשרדי ממשלה, בתהליכים שמטרתם להבין לעומק את הבעיה שאיתה הם מתמודדים, את הגורמים המשפיעים עליה ואת הדרכים להעריך אם הפעולה משיגה את תוצאותיה.
חוויה משמעותית במיוחד, שמייצגת את העשייה שלי, הייתה ההשתתפות בתחרות Map the System של אוניברסיטת אוקספורד, שבה צוותים מאוניברסיטאות מרחבי העולם מציגים מיפויים של בעיות סבוכות. הקבוצה שלי הציגה בשנה שעברה, בעיצומה של המלחמה, מיפוי של הקיטוב הפוליטי בישראל. ההתנסות הזו, של ניתוח בעיה ישראלית מורכבת בזירה אקדמית בין-לאומית, חידדה אצלי את ההבנה של עוצמת התחום ואת הצורך בו דווקא בהקשר הישראלי".

מה את הכי אוהבת בקיבוץ? "להיות חלק מקהילה. השנים האחרונות, על המשברים המקומיים והגלובליים שהביאו, חידדו עבורי עד כמה הקיבוץ הוא עוגן ורשת תמיכה חברתית"

מה מניע אותך לפעולה?
"ההכרה שיכול להיות אחרת, ושיש לי תפקיד ממשי בשינוי המציאות הקיימת. תחום האימפקט אינו עיסוק טכני, הוא עמדה ערכית שלפיה אפשר וצריך לבחון את ההשלכות של הפעולה הציבורית, הארגונית והפרטית, ולקחת עליהן אחריות. חשיבה מערכתית וביקורתית, ויכולת לזהות את התלות ההדדית בין הפרט לכלל, הן בעיניי תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה מהותית, ולכן גם תנאי לדור הבא של המנהיגות בישראל.
העמדה הזו לא הגיעה אליי בקלות. היא דרשה ממני להתבונן מקרוב בחברה שלי, בהנחות היסוד עליהן גדלתי, ולשאול שאלות גם על מה שעד אז היה לי מובן מאליו מהבית והקיבוץ. זה תהליך שלא נגמר. הבעיות שאיתן אנחנו מתמודדים קשות, וככל שהמציאות מחריפה, אני נחושה יותר לפעול בתוכה".

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"ממשיכה לעבוד בתחום האימפקט תוך שילוב של מחקר וליווי ארגונים בתהליכי שינוי. אני מאמינה בכוחה של האקדמיה לייצר ידע ולהנגיש אותו, ובחשיבותו של החיבור בינה לבין השטח. בעוד חמש שנים אני מבקשת לראות את תחום האימפקט מבוסס יותר, מתורגם לפרקטיקה ארגונית ומדינית רחבה, ומשמש מסגרת חשיבה ופעולה עבור ארגונים מכל הסקטורים בישראל ובעולם".

מה ה"אני מאמינה" שלך?
"המציאות אינה גזרת גורל, וההיסטוריה מלמדת שגם את המערכות העיקשות ביותר ניתן לפרק ולשפר. אני מאמינה שלכל אחת ואחד מאיתנו יש תפקיד בעיצוב המציאות הזו, ושהיכולת להחזיק יחד עמדה ערכית ולפעול במקצועיות לא מתפשרת, הן מה שמאפשר לחולל את השינוי. חברה שבה שוויון וערך חיי אדם הם המצפן אינה חזון אוטופי אלא יעד מעשי, שמושג בעבודה יומיומית, מתוך התמודדות עם הנקודות הכואבות ולא תוך התעלמות מהן".

מה את הכי אוהבת בקיבוץ?
"להיות חלק מקהילה. השנים האחרונות, על המשברים המקומיים והגלובליים שהביאו, חידדו עבורי עד כמה הקיבוץ הוא עוגן ורשת תמיכה חברתית".

מה הדבר הכי קיבוצניקי אצלך?
"החיבור עם בני הכיתה, לא ניתן להסביר אותו למי שלא גדל ככה".

מהו המסר שלך לצעירים בתנועה הקיבוצית?
"המורשת שלנו היא נקודת מוצא, לא נקודת סיום. היא נתנה לנו תשתית מסוימת, אבל ההמשך תלוי במה שנעשה איתה אנחנו, מול האתגרים של הדור שלנו".