אבי בניהו: ״במקום הכי נמוך בעולם, נשמתי אוויר פסגות״

ביליתי השבוע 48 שעות בכנס ההנהגות של התנועה הקיבוצ בוצית בים המלח. ודווקא במקום הכי נמוך בעולם, נשמתי אוויר פסגות.

מאות מנהלי קהילות, יושבי ראש של של קיבוצים, מנהלים עסקיים. ראשי תעשייה ואיגודים חקלאיים התכנסו לדון איך יוצאים מהשכול הכבד שפקד את התנועה לצמיחה ושגשוג, להתרחבות, השפעה והובלה.

"צו עשה" קורא לזה המזכ"ל ליאור שמחה, שמוביל מהלכים חשובים של התנועה הקיבוצית והחברה הישראלית. "שיבולים החוצה" קוראים לזה בתנועה. רוצים שם להשתלב יותר בהנהגת המדינה, בתקשורת, בשירות הציבורי, בחינוך, לקלוט עוד צעירים ומשפחות, להחזיר את גרעיני הנח"ל, לקלוט חבורות נוער ולשמש "אור לישראל". לייצא את הרוח הקיבוצית שנחטפה ב־7 באוקטובר ואחריו, את החוסן ואת הנחישות, לישראל טובה יותר.

בינתיים התחברו שם עם הקיבוץ הדתי, תוך התגברות על הפערים, ומבקשים להציב בכך מודל לחיי חיקוי לחיב חיבורים בחברה הישראלית. לאחרונה נכנסה התנועה גם לשותפות בערוץ 13, דרך תרומה לקרן של אסף רפפורט, כדי לחזק תקשורת חופשית ועצמאית.

גם אני דיברתי בכנס. אמרתי עד כמה אני גאה להיות חבר קיבוץ, ער כמה אני גאה שילדיי ונכדיי בקיבוץ, עד כמה אני בטוח שלתנועה הקיבוצית עבר מפואר ועתיד מזהיר, ועד כמה היא חשובה לחברה הישראלית ולחוסנה. קראתי לה לעודד שירות בקבע, לשגר אנשים לשירות הציבורי והדיפלומטי, לפתוח מגמות תקשורת ולהתגייס למשטרה. כן, להשפיע מבפנים, בכל תחום. יש לתנועה הזו עוד מה לתרום למדינה, והיא תיתן.

***

הטור פורסם לראשונה בעיתון מעריב