השיח על "האומן הקיבוצי" ימיו כימי הקיבוץ. הוא לא יורד מסדר היום ובימים אלה מתקיימת תערוכה במוזיאון רמת גן: "התנועה: קיבוץ באומנות הישראלית". אוצרים, חוקרים והיסטוריונים של האומנות הישראלית והקיבוצית, מבקשים לפענח את המשמעות של להיות אומן חבר קיבוץ. מי שהוכיח שאפשר להיות גם אומן איכותי וגם חבר קיבוץ פעיל ומעורב, המשפיע חברתית ופוליטית, היה האומן נתן טל ממנו נפרדנו לאחרונה בצער ובהערכה בגיל 82.

נתן טל לא התבצר במגדל שן אומנותי בסטודיו שלו, אלא היה מעורב בכל נימי חייו בנעשה בקיבוצו שפיים. היה מזכיר הקיבוץ לאורך 13 שנה ושנים רבות מילא תפקידים משמעותיים בתנועה הקיבוצית.

דרכנו נפגשו מעת לעת במישורים אומנותיים, תרבותיים ותנועתיים. הערכתי את יצירתו הלירית, המופשטת והסימבולית שעקבות בית הספר לאומנות בו למד (מכון "אבני "לציור ופיסול 1972-1970) השאירו חותם ביצירתו, יחד עם החוויה הקיבוצית המתמשכת אשר אותותיה מורגשים היטב ביצירתו.

מתוך עבודת האדמה

באפריל 2016, אצרה רותי שדמון תערוכת יחיד לנתן טל במוזיאון לאומנות ע"ש אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב מאוחד, אליה צורף קטלוג מרשים. התרשמתי מאוד מהתערוכה וצלצלתי אליו כדי להיפגש עימו לקראת כתבה על התערוכה. באותה עת כתבתי רשימות על תרבות ואומנות בעיתונות הקיבוצית. הפגישה להפתעתי התרחשה בבית החולים מאיר בכפר סבא. "אני אחרי ניתוח קטן ברגל" אמר בטלפון. נתן ישב על כורסת חוליו וחייך במצב רוח אופטימי. הוא נידב בשפע תובנות על יצירתו ועל החיים בכלל ואף התבדח קלות על מצבו הבריאותי.

נתן בן ה-71 אחז בידו את הקטלוג המלווה את התערוכה בשם, "נתן טל – אסיף". שם האומן ושם הקטלוג מתקשרים אצלי לחומרים אגרריים, ליבולי השדה, לחגי תשרי בנוסח הקיבוצי, השורשי, שצמחו מתוך עבודת האדמה. אגלי טל נוטפים עם בוקר ומרווים את הצמחייה הנוכחת בשלל גווניה וצורותיה ביצירותיו.

ציפור מכונסת בין כנפיה

טל בנה את יצירותיו מאוסף של פרטים המורכבים מסל דימוייו האישי על ידי שילובם הוא הגיע אל השלם. סוג של קולאז'. ברבות מעבודותיו נוכחת ציפור המכונסת בין כנפיה, מרכינה ראש ומסרבת לפרוש כנפיים "ציפור כלואה" שמה של אחת מיצירותיו (עמ' 62). ביצירות אחרות מסגרת חלון מרמזת על מבט החוצה ושריגי צמחיה מעודנים מספרים לנו על מיומנות רישומית משובחת. מבנה הקומפוזיציה של יצירותיו תחום ומכונס אל מסגרתו כאשר מרכיבי היצירה לעיתים יותר חופשיים ופחות מוחלטים.

טל יצר בטכניקות שונות. בצבעי אקריליק, גירי פסטל, עפרונות צבעוניים, פחם, גירי שמן, גרפית ועוד. סולם הצבעים גזור מהמרחב האגררי, צבעי אדמה בשלל גוונים חומים, צבעים חמים ומאוד מזמינים. אוקר, צהוב נגיעות של כחול בהיר ולידו ורוד וכך הלאה. ציור המביא את ערכיו הנקיים לידי ביטוי.

מבקר האומנות קרני עם עד כתב על דרך יצירתו של נתן טל:

"אני מסוגל להעלות בדמיוני את האיש יושב באינספור ישיבות מתישות כמזכיר קיבוץ, רכז מחלקת התרבות בתנועה, מזכיר התנועה הקיבוצית, מנכ"ל להקת המחול הקיבוצית ומשרבט לעצמו רישומים מוכניים (אוטומטיים) כמו בתוך יומן מילולי והופך אותם לציורים רחבי יריעה בסטודיו של ימי שישי הפנויים מעבודה". (מתוך: "רושם בתוך יומן מסע", קטלוג "אסיף" עמ' 15).

נתן טל היה מושפע מאומנים אחרים והיה מודע היטב לתולדות האומנות. עקבות השפעתם מורגשת ביצירותיו, למרות זאת "נשאר נתן טל נאמן לעצמו ורישומי המונוכרום והצבע שלו מזוהים למרחוק" (קרני עם עד עמ' 15).

שיתוף פעולה עם רחל שפירא

בין תפקידיו הציבוריים של טל הוא היה מנכ"ל להקת המחול הקיבוצית (2005 -2011) תקופה שהשאירה סימנים ביצירתו, ציורים בתנועה. "דמות על של רקדן הפורס את ידיו מעל קבוצת רקדנים בכחול כמו היה אבא גדול השומר על נכס יקר של רקדנים ורקדניות (עמ' 91).

בין נתן טל למשוררת רחל שפירא, בת כיתתו בקיבוץ שפיים, התקיים שיתוף פעולה יצירתי פורה כדוגמת האיורים שלו לספר שיריה "אדבר איתך" (עמ' 38).

אני מדפדף בין ציוריו שבקטלוג וכל פעם נודד לפרשנות נוספת ומרחיבה. זו כוחה של יצירה מעניינת וטובה שהיא פותחת את הדמיון למתבונן בה ולא ננעלת על ממד אחד. אז, לפני עשור, התרשמתי בתערוכה מהקירות המעוצבים לחג סוכות עליהם צוירו סמלי חג וקישוטים בהשראת בתי כנסת באירופה. לוחות גדולי ממדים בצבעים חמים, דקורטיביים, מושכי עיניים. מחווה לתרבות יהודית שהייתה ואיננה. לוחות חג שהיו ללוחות זיכרון. הקירות המעוצבים הוזמנו על ידי חסיד ויז'ניץ מבני ברק.

חותם את הקטלוג, אוסף של ציורי פרחים שאוירו בעפרונות צבעוניים בדייקנות בוטנית מרשימה, לסדרה "בין עלי כותרת" 101 אגדות פרחים לספרה של פזית לוצאטו. האיורים כמו יצאו מספר של מגדיר פרחים מפואר. ריאליזם רך, ועדין של פרח. כמה נוגע ללב.

כן, זה נתן טל האומן והאדם שֶׁחוט של עדנה משוך לאורך יצירותיו שבצוותא נהפכים לשירה.

אזכור את נתן טל כמי שלא נכנע לימי החול ונאבק בנחישות על זכות קיומה של הנשמה היתרה בקהילה הקיבוצית.