פסטיבל "הניצוץ" נפתח בבית החינוך "נופי הבשור" במגן

פסטיבל אומנות-קהילה-חינוך מיוחד, גדול ומושקע נפתח לכל המעוניינים (רביעי, 3 ביוני, פתיחה חגיגית מ-17:00 עד 22:00), ללא תשלום, בבית הספר "נופי הבשור" שבקיבוץ מגן. למשך סופ"ש ארוך תהפוך חצר בית הספר למתחם אטרקטיבי וצבעוני.

מה יהיה שם? למשל חלומות אכילים על מקל, כתבנית שברשותה מכונת כתיבה מהסוג שכותב ניצוצות, מדורת "הניצוץ" שתבשל לאיטה זיכרונות וסיר פויקה מתנובת הנגב המערבי, ציורי זיקוקים על הציפורניים, די.ג'יי שינגן מוזיקה אלקטרונית, סדנת הדפס לכל המשפחה, הופעה של ג'ימבו ג'יי (שישי ב-14:00) ועוד ועוד.

הפסטיבל הכייפי והמסקרן הזה חותם שנה של עשייה חינוכית של יוזמת אורחא (מבית "יד הנדיב") והוא שיתוף פעולה של המועצה האזורית אשכול – שבית החינוך הוא שלה, מחלקת החינוך, זומו – המוזיאון שבדרך (עליו כבר כתבנו כאן בעבר) ו"סגול בחינוך" של אוניברסיטת רייכמן. שכבת י' של בית הספר, מתבגרים שעברו שנתיים וחצי עמוסות טראומות ואתגרים, התנסו לאורך שנת הלימודים כולה בסדנאות שהעבירו 11 אומנים בכירים (שהם גם אנשי הוראה) שהגיעו לבית הספר מהמרכז אחת לשבוע. במהלך התוכנית הם עבדו, דרך אומנות ועם הרבה עשייה וחשיבה ארטיסטית על חיזוק החוסן, פיתוח מיומנויות רגשיות חברתיות ותחושת גאווה מקומית. בפסטיבל תוצג גם תערוכה של התוצרים הפיזיים שלהם. התוצרים החשובים יותר הם אלו שיוכלו המשפחות, החברים והמורים לראות על היו"דניקים עצמם.

הוצאנו אותם ליום כיף בתל אביב ושמנו לב שבתקשורת הראשונית שלהם עם אנשים זרים 'תעודת הזהות' שלהם היא ה-7.10. וזה מה שרצינו לגעת בו: לייצר מציאות אחרת, לספר סיפור אחר

הטראומה חיה

הפרויקט עצמו מרשים. עדי שחם, שהובילה אותו מטעם "זומו" וכעת מתרוצצת בין המוקדים הרלוונטיים על מנת להבטיח שהפסטיבל יפזר סביבו ניצוצות חשמליים כמובטח, מספרת על תהליך מיון מדוקדק, מיפוי תשתיות ומעטפת נדרשת להובלת המהלך, הטמעתו וליוויו, וחומרים שהיא מספקת מראים מודלים של חזון וחשיבה מקצועיים ומנוסחים היטב פדגוגית, שיצרו פרויקט שכל הורה (או אזרח) במדינה היה מאושר לו ילדו יכול היה להתנסות בהם. "יש אומנים שמתעסקים בבישול ועבודה עם קהילות, פרפורמנס, וידאו ארט, קומיקס – התחומים מאוד מגוונים", היא אומרת.

נקודת המוצא של יוזמת אורחא, שהציעה את המיזם למועצה האזורית אשכול, היא שהטראומה באזור חיה בגוף ובלב ושהילדים המדוברים נולדו למציאות של סבבי לחימה וסכנה שהולידו לפני שנתיים וחצי שבר נוראי, אובדן אמון בעולם המבוגרים וכל ההשלכות המצערות: אובדן שליטה, חוסר מסוגלות ו"טיולים" באזורים שבהם ממש לא היינו רוצים שיבקרו.

לראות דרך הלב

יצירת מרחב יצירתי בלתי פורמלי בתוך בית הספר, אם כך, שבמסגרתו יצרו המתבגרים בחומר, דמיינו יש מאין, תיכננו ומוציאים כעת לפועל פסטיבל גדול שיהפוך למסורת, יכולה לספק להם חוויה חיובית ולטעון את ארגז הכלים שלהם בכל אלו שיעזרו להם בהמשך הדרך.

בפועל האומנים התל אביביים בנו ב"נופי הבשור" – בית חינוך של למעלה מ-900 ילדים, מ-14 קיבוצים ו-15 מושבים – את הסדנה בה עבדו עם הילדים. הרבה השקעה היתה שם. שחם חוזרת על המילה "התמסרות" – לתהליך, לנסיעה למרחב כפרי לא מוכר ומורכב מאוד, לעבודה עם מתבגרים שגם בהינתן מציאות הרבה יותר פשוטה, מגלגלים עיניים או ממהרים לבצע יו-טרן כשאומרים להם "אומנות".

איך הילדים בחרו את הסדנה בה השתתפו לאורך השנה?

"בתחילת השנה עשינו סדרת מפגשי 'טעימות' – הילדים בחרו שלושה תחומים, התנסו בהם ועל סמך ההתנסויות הם בחרו. בסוף זה קם ונופל על החיבור האנושי שבין האומן לילד. היה צורך לעבוד על הקשר, על המיומנויות שקשורות למסוגלות לראות מעבר לכאן ולעכשיו. בתחילת הדרך יצרנו נבחרת של ילדים שתעזור לנו ללמוד על השכבה כולה, שתשקף לנו לאורך השנה את הלכי הרוח של השכבה".

וכאן את מעלה עניין חשוב מאוד שאבחנתם ואיתו עבדתם כל השנה.

"הוצאנו אותם ליום כיף בתל אביב כולל אומנות, עשינו גרפיטי על מכסי ביוב ושמנו לב שבתקשורת הראשונית שלהם עם אנשים זרים מהרחוב הם אומרים שהם מאשכול ומה הם עברו ב-7.10 וש'תעודת הזהות' שלהם היא 7 באוקטובר, וזה מה שרצינו לגעת בו: להצליח לייצר מציאות אחרת, לספר סיפור אחר. לא כדי להעלים כמובן את מה שקרה או להקטין את הטראומה, אלא כדי לעלות מדרגה, לאפשר פריזמה אחרת, להסתכל על עצמם אחרת".

ואיך עשיתם את זה?

"כל השנה היה צריך לדייק ולראות אותם. הגדרנו צורך לייצר מרחב שלישי: בועה לא פורמלית, האומנים הם לא המורים שלהם. רצינו לייצר מרחב של סדנה והילדים הם כמו שוליה של האומן ויוצרים משהו ביחד והמרחב השלישי הזה עוזר גם ליצירת שיח אחר. עם כל השמירה על הגבולות, הוא יותר חופשי ומייצר אלטרנטיבה".

את אומרת שזאת גם אפשרות לפתוח נקודת מבט שונה על חינוך פורמלי או קונבנציונלי בעתיד.

"נכון, כי מורה להיסטוריה הוא לא היסטוריון. ואומן מביא את כל העולם שלו למרחב הבין ספרי. למשל באחת הקבוצות האומנית המנחה זיהתה בדידות מאוד גדולה ולאורך השנה היא השתמשה באומנות ויצרה עוגנים שיכולים לנטרל את הבדידות הזאת. המפגש הוא לא בכיתה סטנדרטית ולא סטנדרטי במהותו, הוא מורכב וזה דרש פיצוח של אינטראקציה חברתית".

באופן לא מפתיע, הצוות המוביל זיהה בהתחלה לא מעט ילדים שלומדים ב"מדעי הדשא".

"חשבנו מה לעשות איתם ואחת האומניות שעובדת דרך צילום ואנחנו מכירים מגלגול קודם, יודעת לעבוד עם ילדים כאלו, והגדרנו לה שזאת תהיה 'קבוצה מתאספת'. הם לאט לאט יגיעו אליה, כשהרעיון הוא לראות אותם דרך הלב. בפועל הם לא פספסו אף מפגש ומדובר בילדים שמבריזים מבית הספר באופן קבוע. זה גם יכול לעזור לצוות בית הספר להגיע אליהם. בפסטיבל הם יעשו פודקאסט לייב ויראיינו אנשים מכל הארץ ויביאו את הקול שלהם לפסטיבל".

ספרי קצת על "ארכיון הריבות" שאחת הקבוצות עשתה עם האומנית שני אביבי.

"הם נפגשו במטבח ביה"ס ורקחו ריבות שהמתכונים שלהן היו מבוססים על זיכרונות וחוויות של אנשים מהקהילה. הילדים הגיעו, למשל, למרכז הוותיקים ויצרו ארכיון של מתכונים שונים כולל הסיפורים המשפחתיים והזיכרונות. אנחנו אומנם פועלים בביה"ס אבל המחשבה היא על חיבורים עם הקהילות ועוד מישורים. החקלאות כאן מאוד משמעותית והקבוצה של האומן גיא ניסן עשתה סדנאות בישול עם חקלאים מקומיים ואחרי זה הם תרגמו את זה להדפסים מסוגים שונים וגם הילדים הביאו מתכונים מהבית".

מאחר שמדובר ב'מרחב מודע טראומה' גם המבוגרים שמחזיקים אותו צריכים ליווי ותמיכה, ואכן יש להם ליווי מקצועי עם השפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי) של המועצה. בנוסף, נעשה ניסיון לחבר את כלל בית הספר לפרויקט. שחם: "מגמת קולנוע שוטטה באזור ועשתה להם סרטוני פרומו. גם שכבות אחרות היו בסיורי אומנות ורצינו להשקיע בהם, כי הם שותפים והחיבור הזה חשוב".

גם הפוד-טראקים בפנים

חשוב לה להוסיף ש"מחלקת החינוך של אשכול מחוברת לפרויקטים וגם קומונת הש"ש (שנת שירות) – לכל אומן יש בן נוער בשנת שירות שמצוות אליו ועוזר. שאלנו את בני הנוער איזו הופעה הם היו רוצים לראות בפסטיבל והם בחרו את ג'ימבו ג'יי וזה חלק מהרעיון, שזה לא 'מונחת' מלמעלה", שחם מסבירה. כדי לחבר את הקהילה ולא רק להכניס את זה לברושורים, הם גם יצרו פרויקט לא מתוקצב בשם 'המעטפת' עם אומנים מקומיים וכללו גם שיתוף של גננות מיתולוגיות במועצה, פוד-טראקים שהילדים אוכלים בהם בשוטף, נהגי האוטובוס של המועצה, חקלאים שהם הורים או סבים של ילדים בשכבה וכו'.

משמח לשמוע שהפרויקט הנהדר הזה ממשיך גם לשנת הלימודים הבאה, בשכבה י'. לסיכום – נשמע שהיה מאוד מוצלח.

"מאוד. לא הכול ורוד, כי בכל זאת זה מורכב ומדובר בתיכון, אבל היינו מאוד רגישים לזה שיהיו פה חיבורים משמעותיים ולא למראית עין, ושהילדים יצליחו למצוא את עצמם בתוך הפרויקט. למשל, פנטזנו על זה שהם יבואו לעזור לאומנים להקים וליצור את הביתנים שלהם לפסטיבל וזה קרה באופן טבעי. זה מדהים".