שבוע הספר // המלצת הספרנית מגן שמואל

"גדלתי בשכונת נווה שאנן בחיפה, ומשם זכורה לי ספריית בית אבא חושי, המתנ"ס המקומי, שם הייתי שואלת ספרים. הספרניות בספרייה זו מופיעות בספרו של הסופר אמיר גוטפרויד 'בשבילה גיבורים עפים', גדלנו באותה השכונה" מספרת אסנת פיינזילבר ברדה מגן שמואל, מרצה לקולנוע וספרנית בספריית קיבוץ גן שמואל.

"אומברטו אקו אמר שגן העדן זו ספרייה ענקית. אני חושבת שהוא צדק. פעם אנשי רוח ופוליטיקאים הצטלמו עם הספרייה בגבם, כדי שנדע מה מקורות החשיבה וההשראה שלהם. זה עבר.

"איני זוכרת את התאריך המדויק בו התחלתי להיות ספרנית, לפני יותר מ-20 שנה" היא אומרת ומוסיפה שזו הייתה "הברקה של רכז העבודה אז בקיבוץ, הוא קלע בול. אני גם מרצה לקולנוע, ומשלבת יחד את שתי העבודות. לפני שהגעתי לספרייה לא כל כך מצאתי את עצמי, וכשהתחלתי לעבוד כאן, הרגשתי שהגעתי למקום הנכון".

בית שני שלי

"הספרייה שלנו לא גדולה, אבל יש לנו ספרים רבים, גם כאלה נדירים שאין בספריות אחרות, יש בקיבוץ גם ספריית ילדים נפרדת. אני וגילה שותפתי, שמנהלת את הספרייה, חוליה בשרשרת של ספרן וספרניות מצוינות שהיו פה לפנינו".

הספרייה, שנבנתה ב-1967, היא מבנה יפה עם חלונות המאירים אותה, ונמצאת במרכז הקיבוץ. לפני מספר שנים, מספרת אסנת, רצו ליעד את המבנה לתכלית אחרת, "עשינו קמפיין, הספרניות ואוהבי ספר בקיבוץ, וסיכלנו את ההצעה הזאת".

במיוחד אני אוהבת לשמוע שקלעתי לטעם של הקוראות שלנו, ואהבו ספר שהמלצתי עליו. אני אוהבת את הקשר עם הקוראות והקוראים. הייתי שמחה לו יותר צעירים וצעירות היו מגיעים לספרייה

זה כמה שנים שהספרייה משמשת גם את משרד הרכב בקיבוץ, וגם מספר הייטקיסטים, ועורך דין אחד שעובדים בחלל הספרייה באופן לא קבוע. "החלטתי מטעם עצמי שאני מנהלת את ה-Hub הזה, ואני דואגת לרווחתם. מדי פעם מגיעים גם סטודנטים וסטודנטיות ללמוד בספרייה, כי המקום שקט ומאפשר להתרכז".

אני אוהבת כל מה שקשור בספרים, והספרייה היא הבית השני שלי. אני אוהבת כשמגיעים ספרים חדשים וצריך לקטלג ולעטוף אותם. במיוחד אני אוהבת לשמוע שקלעתי לטעם של הקוראות שלנו, ואהבו ספר שהמלצתי עליו. אני אוהבת את הקשר עם הקוראות והקוראים. הייתי שמחה לו יותר צעירים וצעירות היו מגיעים לספרייה".

המלצות, אי אפשר להסתפק באחת

"תמיד אהבתי לקרוא ולחקור. אני קוראת הרבה חומר בנושאי ההרצאות שלי, הספר האחרון שקראתי הוא ביוגרפיה באנגלית של הבימאי היפני אקירה קורוסאווה, כעת אני קוראת ספרים על בודהיזם למשל קול היד האחת שתרגם יואל הופמן. אני אוהבת מאד ביוגרפיות, הארנב מפטגוניה של קלוד לנצמן (הקולנוען שעשה את הסרט "שואה") היא אחת המומלצות.

ספרים שעשו עלי רושם: והיום איננו כלה של הסופר הקזחי צ'ינגיס אייטמטוב. סיפור אהבה עצוב המתרחש בקזחסטן. אייטמטוב הוא מספר מחונן, ואני זוכרת מהספר שקראתי מזמן שהיה שם גמל חצוף, למעשה בכר, גור גמלים שנקרא בורני קרנר. גם לגמלים יש שמות בקזחסטן. ספרים עוזרים לנו לטייל בעולם בלי לצאת מהכורסה.

כמו כן אהבתי מאד את הספר זכרונות אדריאנוס רומן היסטורי צרפתי מאת מרגריט יורסנאר. הספר מספר את סיפור חייו של אדריאנוס שהיה קיסר רומא בין השנים 117–138 ונחשב לשלישי מבין חמשת הקיסרים הטובים. הספר כתוב כסדרת מכתבים אוטוביוגרפיים שאדריאנוס כותב לנכדו המאומץ ומי שלימים יהיה קיסר רומא מרקוס אורליוס.

ספרי יעקב המצוין של אולגה טוקרצ'וק, הסופרת הפולניה שזכתה בעקבות פרסומו בפרס נובל, עשה עלי רושם רב. הסופרת עשתה תחקיר של שבע שנים כדי לכתוב אותו. הרגשתי קרבה לסיפורים כי עניין אותי לקרוא על חיי היהודים בפולין לפני כמה מאות שנים. מוצא משפחת אבי מפולין, ושמחתי לקרוא על חייהם של יהודים בתקופה ההיא, תקופת משיח השקר יעקב פרנק.

החיים הוראות שימוש של ז'ורז' פרק סיפורו של בניין אחד, בו התגורר הסופר במשך 55 שנה. פרק הוא קרוב משפחתו של י.ל. פרץ. והיה חבר בחבורת אוליפו, שבה הסופרים הציבו לעצמם מטרה (בין השאר) לכתוב ספר שלם ללא האות E, האות הכי נפוצה בצרפתית.

לאחרונה קראתי את הספר המקסים במחילה מכבודה של אשת המערות של אופיר טושה גפלה. זהו ספרו הראשון שאני קוראת, ואהבתי אותו מאוד. מסופר בו על מורה לאנגלית, שעושה מעשה חתרני. נמאס לו להשחית את זמנו על הוראת אנגלית בבית ספר תיכון, אז הוא מתפטר, ויושב בבית וקורא. הספר מתחיל גם בכך שהוא ואימו מחפשים את אביו שנטש אותם ועבר לאנגליה.

אני קוראת הרבה ספרות עיונית בנושאים של קולנוע, פוליטיקה ישראלית והיסטוריה. "אנוש הנני, וכל דבר אנושי אינו זר לי" אמרה של מחזאי לטיני מלפני הספירה. הספר הדרך לשבעה באוקטובר של ההיסטוריון אדם רז הוא ספר חובה לכל מי שרוצה להבין איך הגענו ל-7 באוקטובר.

ספרות עוזרת לנו להבין את עצמנו והעולם. יש לי חלום לספר יום אחד גם את הסיפור שלי. לא בטוחה שזה יקרה

ספרות עוזרת לנו להבין את עצמנו והעולם. תמיד אהבתי ספרות, וגם שירה (זלדה, דליה רביקוביץ, ביאליק, סיגל יאיר ועוד רבים ורבות). יש לי חלום לספר יום אחד גם את הסיפור שלי. לא בטוחה שזה יקרה. אני מכירה במגבלות של עצמי, והסטנדרטים שלי, שנחצבו בעשרות שנים של קריאה, גבוהים מאוד".