שבוע הספר העברי // "העונש הקשה ביותר כילדה היה למנוע ממני החלפת ספרים"

בקיבוץ של פעם, ספרים היו חלק בלתי נפרד מהחינוך. מה"סיפור בהמשכים" שהוקרא לילדי הכיתה ב"שעת חברה", דרך החלפת ספרים אחת לשבוע בספרייה ועד "פנס הקסם", הכי קרוב לנטפליקס שהיה… בימים של גלילה אינסופית במכשיר הנייד, שומרים הספרניות והספרנים על גחלת הקריאה בתקווה להעביר לדור הצעיר קצת מהחוויה.

מאירה זליגר (אימא שלי. מ.ר) בת 82 מקיבוץ עין כרמל, עבדה שנים רבות כעובדת סוציאלית. כשפרשה בגיל 72 נענתה בשמחה לבקשה להתנדב בספרייה.

"סיפורים וספרים היו בעולמי מיום שאני זוכרת את עצמי. סיפוריו של אבי כאורות המאירים דרכי, ללכת לאורם, לתהות ולהתווכח עם המסרים. העונש הקשה ביותר היה למנוע ממני החלפת ספרים (חמור כמעט כמו מניעת צפייה בסרט של יום שלישי).

"ה'סיפור בהמשכים', שסופר על ידי המחנכות, היה חלון בזמן שכל השבוע חיכינו והשתוקקנו לו. הלב, הנס, אוריין, סלע השחפים, סופרו על ידי לאה הגננת בגן ובכיתות הנמוכות.

"את חסמב"ה ספרה לנו נורית ברזלי בפעולות, ישובים על האדמה, צמודים לשדרת הברושים הצעירים".

"בנעורי עבדתי בספריית ילדים" מוסיפה מאירה. "בפתח הספרייה היה שולחן והילדים לא הורשו לגשת ולבחור ספרים, הספרנית 'ידעה' איזה ספר לתת לכל אחד".

מהו החלק האהוב עלייך בעבודה?

"אני פותחת את הספרייה לקהל הרחב בימי שישי לפני הצוהריים, נהנית מאוד מהילדים המגיעים לשבת ולקרוא ומהילדים והבוגרים שבאים להחליף ספרים".

איזה ספר לדעתך הוא ספר מכונן?

"אוהל הדוד תום מאת הארייט ביצ'ר סטואו. דוד תום, אלייזה הרצה עם בנה על הקרח הנשבר לעבר ארץ החופש, ולעומתם מר ליגרי האכזרי. הזדהיתי עם הדמויות, כעסתי על העוול, אי הצדק. חוסר האונים של העבדים והבריחה אל החופש השפיעו על כל חיי מאז, על השקפת עולמי, ערכי ואפילו בחירת המקצוע – הצורך להציל, למצוא את החלש, להיות לטובתו ולעזור לו – כל אלה הושפעו מספר זה".

על איזה ספר את בוחרת להמליץ?

"מי שסוכתו נופלת מאת צבי בן מאיר. הספר מספר על גירושיו של המספר שהוא בעל 'נטיות הפוכות'. לו ולאשתו שני ילדים, יש ביניהם חברות עמוקה קרבת לב ואהבה, הם נפרדים כי חסרה תשוקה מינית. ספר נפלא, כתוב נהדר, מעלה תהיות וממשיך להדהד בתוכי".