"דגלי גאווה ויותר מזה". מור לביא מכרם שלום, רכז להט"ב במועצת אשכול, מגיב

הודעה כועסת, אם כי מנומסת, קבלה על הפרסום "בזמן קיבוץ", על כך שבמועצה האזורית אשכול לא נתלו, זו השנה השנייה, דגלי הגאווה הצבעוניים לציון חודש הגאווה במהלך יוני.

"הונפו דגלים השנה ונאמר לי שגם בשנה שעברה הונפו במועצה דגלי הגאווה" אומר מור לביא (31) שבחצי השנה האחרונה נכנס לתפקידו כרכז להט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) במועצה האזורית אשכול.

"לא קיבלנו שום פנייה רשמית או לא רשמית לא לתלות דגלים" הוא אומר, "לא אלי ולא לראשת המועצה. יש לי לא מעט שיחות עם דתיים ועם חילוניים ולא הגיעה בקשה כזו". בחודש הגאווה שקדם ל-7 באוקטובר 2023 הוא אומר שנתלו דגלים והייתה מחאה "לא יודע מאיזה יישובים".

העמדה האישית שלו שאפשר וצריך לייצר נראות במרחב הציבורי, אך לא בהכרח דגלים הם חזות הכל. "נהיה כבר עניין סביב דגלים, דגלי מחאה, דגלי חטופים. התחושה שזה כבר מייצר אנטיגוניזם לכל הכיוונים. חשבתי איך לייצר נראות גם מעבר לדגלים".

ואכן חודש הגאווה יצוין באשכול גם במדיה הדיגיטלית ("שם נמצאים בני הנוער"), גם באירוע מרכזי ברחבה של מרכז הצעירים של המועצה ובהרבה אירועים בתוך היישובים עצמם – "להגיע לבתים, לחצרות, בכמה שיותר מקומות".

בכל זאת, באותה נקודת זמן כנראה לא התנופף דגל הגאווה במועצה.

"היו דגלים גדולים וציוד נוסף שהזמנו אנשים לבוא ולתלות בבתים ובבתי עסק ותליית הדגלים התעכבה בשל עניין טכני" משיב מור ומוסיף בצער – "חרה לי הבחירה להשתמש בחודש הגאווה, כקלף לא מדויק, לנושא היחסים בין דתיים לחילוניים".

"קורים פה דברים יפים, יש שיח עם הרב של המועצה. הספר 'מי שסוכתו נופלת' (ספר הביכורים של צבי בן מאיר, גבר דתי הנפרד מזוגתו בשל מה שהוא מכנה 'נטיות הפוכות'. מ.ר) עובר מפה לאוזן. אני מוצא דעות קשובות ופתוחות לנושא. אני עובד קשה בחיבורים, תהליך שובר שיניים, להשמיע קול בקהילה שוויונית שיודעת להקשיב".

אולי על זה דיברה אביבית ג'ון בכתבה, למה התהליך צריך להיות "שובר שיניים"?

"אנחנו חיים בחברה שבה אין עדיין שיווין זכויות ויש יחס מפלה לחברי קהילת הלהט"ב, לא רק בקהילה הדתית גם בזו החילונית. אנחנו ב- 2026 ועדיין רחוקים שנות אור. הזרקור על יחס מפלה שמגיע רק מהחברה הדתית אפילו מייצר נזק. אנחנו בשנה מזעזעת מכל הבחינות מבחינת האלימות, גם במגזר החילוני. זו תופעה שחוצה מגדרים".

"כרם שלום זו בועה בנוף"

מור עצמו גדל בקיבוץ כרם שלום (משנת 2001), קיבוץ מעורב לחילונים ודתיים. הוא עוסק שנים רבות בתרבות להט"ב וריכז את אזור צפון של תנועת איגי (תנועת הנוער והצעירים הלהט"בית היחידה בישראל), לצד יצירת מוזיקה וכתיבה.

לאחר 7 באוקטובר פונה עם קהילת הקיבוץ לאילת ומשם ליישוב אשלים, לפני כשנה חזרו חברי הקהילה לקיבוץ שנמצא ממש על אחד המעברים בין רצועת עזה לישראל.

בקיבוץ נבחר לנהל את החינוך, 90 ילדים מכיתה א' ועד יב', שעברו חוויות לא פשוטות מאז אותה שבת שחורה, ובימים אלו נמצא בתהליך קליטה לחברות. "כרם שלום זו בועה מאוד שונה בנוף, כל אחד 'יצור'. כל אחד עולם ומלואו וזה נחמד לי" הוא אומר בהקשר של המפגש בין הלהט"ב לאורח החיים הדתי של חלק מחברי הקיבוץ.

"יש שיח, השיח נחמד, לא חוויתי משהו ביריוני או דומה לזה, אני גם אדם עם המון ביטחון. אני בתהליך קליטה, נבחרתי למנהל חינוך. בחרו באדם 'כמוני' לנהל חינוך, זה אומר שאפשר לעשות דברים יפים".

"עדיין, 'הומו' זה קללה"

לרכז להט"ב במרחב הכפרי יש אתגרים שונים. ילד או נער להט"ב בתל אביב (או בערי המרכז) יכול לעלות על תחבורה ציבורית ולפגוש חברים משותפים. במרחב הכפרי של המועצה או בקיבוץ, אם יפורסם על יום ושעה בה מתקיים מפגש עבור חברי קהילת הלהט"ב, מי שיגיע מייד יהיה "מסומן", ומה אומר נער שעוד לא "יצא מהארון" להורים או לחברים כשהחוג כדורסל בכלל ביום חמישי?

יש מורכבות, אומר מור, "בקהילות שהן מצד אחד חילוניות וליברליות ומצד שני מאוד הומוגניות, הפרטים דומים או מתיימרים להיות דומים, וגם יותר קשה לשמור על הפרטיות. חוויתי את זה כנער מתבגר שיצא מהארון ואני פוגש עכשיו בתפקידי. הנטייה המינית משפיעה על המגדר. בתל אביב קל יותר למצוא קבוצות השתייכות. במרחב הכפרי מי שבוחר לצאת זה עדיין אתגר. לא כמו בעבר, אבל עדיין קיים אתגר".

כרכז להט"ב הוא פועל לשנות. "מיצרים נראות, מחזקים מה שקיים, מביאים אנשים שלא פוחדים להתבלט, דוברים בנושא, נותנים במה לאמנים, להראות שאפשר לקבל ויש מקום. היה בבית הספר יריד 'הניצוץ', עם תוכן שונה בנוף, 'טיפוסים' שלא היו נכנסים בצורה 'נוחה' לפני מספר שנים".

אגב בית ספר, חווית בית הספר שלו, לפני כ-15 שנה, הייתה קשה. "נעלו בארון שירות, היו יריקות, כאפות, תקופה לא פשוטה. בכיתה י' עזבתי תיכון לבית ספר אחר. לצערי, בזמנו המצב היה בקרשים".

היום המצב אחר?

"בחוויה שלי יש יותר שיח, אני לא שומע על אירועי אלימות שמופנים לקהילת הלהט"ב. עדין, 'הומו' זה קללה. התהליך עוד ארוך. המצב במגמת שיפור, אבל איטית".