מהחורבן אל הבית: ראשוני החברים חוזרים לניר עוז

"אנחנו מבינים כבר הרבה זמן שקיבוץ ניר עוז לא יאוכלס כמו שיתר היישובים שפונו ב-7 באוקטובר. כלומר, שיגיע התאריך ויגידו לנו –'חברים, סיימנו לשפץ לכם את הקיבוץ, תעברו וזהו'. בדרך כלל זה מלווה בהפסקת המימון של השהייה מחוץ לקיבוץ". כך מספרת ל"זמן קיבוץ" אסנת פרי, חברת ניר עוז, ששימשה עד לפני למעלה משנה כיו"ר הקיבוץ, ובימים הקרובים עתידה לשוב לקיבוצה לאחר למעלה משנתיים וחצי מאז פונתה מביתה בעקבות הטבח של אותה שבת שחורה.

אסנת פרי שכלה את בעלה, חיים פרי, שנחטף מבית המשפחה בניר עוז ונרצח בשבי. את עצמה היא מגדירה כ"ניצולת הטבח" ובימים אלו נמנית עם ראשוני החברים החוזרים לניר עוז במסגרת תהליך האכלוס המחודש שעובר הקיבוץ.

"בניר עוז ההרס הוא גדול", מציינת אסנת פרי, "רק לשישה בתי מגורים בניר עוז לא נכנסו מחבלים ב-7 באוקטובר. יותר ממחצית בתי המגורים בקיבוץ נהרסו לקראת בנייה מחודשת ושאר הבתים נדרש בהם שיפוץ. לכן, החזרה לניר עוז היא לפי קצב היכולת לסדר מגורים מתאימים לאנשים.

"עד עכשיו, רוב האיוש של ניר עוז היה של חניכי מכינה, גרעין בוגרים שלאחר צבא ובודדים שהגיעו במסגרות שונות. עכשיו זו החזרה הראשונה של חברים לאחר שניבנו עשרה בתים זמניים למשפחות שחוזרות לקיבוץ. עדיין לא הסתיימה של בתי הקבע שלנו, כך שאנחנו חוזרים לבתים זמניים. הבתים יפים, אבל הם זמניים.

"חלק מהמשפחות כבר חזרו בימים האחרונים. אני מעריכה שהמחזור הזה של עשר המשפחות יסיים את שובו לקיבוץ בתוך השבועיים-שלושה הקרובים. זה המצב".

מהן התחושות עם החזרה הביתה?
"תחושה של התחלה. מקימים את הקיבוץ מחדש. הרבה זמן גם לא היו שירותים רבים, לא מרפאה, לא תחבורה ציבורית, לא דואר. עכשיו מקימים מרפאה, כלבו קטן ומשקמים מבני ציבור שנפגעו קשות. אנחנו בונים מחדש את הקיבוץ. ביטוי מלא למושג תקומה".

עשר המשפחות שחוזרות לניר עוז הן בגדר של סנונית ראשונה בדרך לשיקומו של הקיבוץ?
"במקביל לחזרת המשפחות, אנחנו גם קולטים משפחות עם ילדים וגם צעירים. סבלנו אבדות כבדות ב-7 באוקטובר ויש גם את אלו שניצלו מהטבח ונשארו בחיים, אבל לא מרגישים שהם יכולים לחזור. הקמת קיבוץ מחדש זה כולל גם את הקמת הקהילה מחדש. אנחנו בעיצומם של תהליכי קליטה".

"לא יכולה לומר כמה יחזרו בעתיד"

רובה של קהילת ניר עוז שוהה כיום בכרמי גת שבקריית גת. "השיבה הביתה", מציינת אסנת פרי, "היא סוגייה שאנחנו עוסקים בה, אבל לא באינטנסיביות. אנחנו רואים שיש תזוזות. הזמן הרב שניתן לנו, שהוא בעייתי מהרבה בחינות, מאפשר לאנשים לשנות את דעתם במהלך הזמן. אני לא יכולה לומר כמה יחזרו בעתיד. מראש היינו קיבוץ קטן. 64 חברים שלנו נרצחו בניר עוז, מתוכם נרצחו 14 בשבי. היינו קטנים לפני 7 באוקטובר ועכשיו אנחנו מאוד קטנים ועוד עבודה רבה לפנינו".

גיורא זהבי, מוותיקי הקיבוץ, וזוגתו אן מרי חזרו בסוף השבוע שעבר לניר עוז. "התחושות לחזור לניר עוז הן מדהימות", מציין גיורא זהבי, "כיף לחזור הביתה. כיף לנו להיות שוב חלוצים ולשוב ולתרום לקיבוץ".

היתה התלבטות בדרך להחלטה לחזור לניר עוז?
"לא היתה כל התלבטות. היה לנו ברור שאנחנו חוזרים. זוגתי ואני לא התלבטנו בסוגייה הזו. רצינו לעזוב את כרמי גת ואת מגורינו בבניינים רבי הקומות ולחזור הביתה, לקיבוץ, ולתרום כמה שאפשר גם בחיי החברה וגם בבנייה המחודשת של הקיבוץ. רצינו להתחיל ליצור מחדש ולפתוח פרק מחודש בחיים".

בשבוע האחרון, כאמור, יצא לדרך אכלוס שכונת ה-10 של החלוץ בניר עוז, עשרה בתים אליהם עוברים חלק מוותיקי הקיבוץ שהחליטו לחזור ולגור בו. לאחר שתשע משפחות כבר קיבלו מפתחות לבתים, בסוף השבוע שעבר החל מעבר המשפחות חזרה לקיבוץ.

מגיעים ליישב את הקיבוץ מחדש

מקיבוץ ניר עוז נמסר עם תחילת תהליך האכלוס המחודש, כי "אלו בתים חדשים, אבל החלוציות מקבלת כאן משמעות מוחשית. הנוי עוד לא צמח, מסביב יש ערימות עפר והתשתיות, התאורה והשבילים עדיין בשלבי השלמה. הם מגיעים ליישב את המקום מחדש, כל אחד בקצב שלו, עם התרגשות ותקווה.

אנחנו ממשיכים לראות את הקהילה כולה, את מי שהבתים שלהם טרם נבנו מחדש ואין להם לאן לשוב. את חברינו שהחזרה מורכבת עבורם, אלה שאין בהם את היכולת לשוב אל שבילי הקיבוץ וחלקם לא יחזרו לעולם

"במהלך החודש הקרוב, עשרה מחברינו הוותיקים צפויים לחזור לכאן. עם הצעדים הראשונים האלו על אדמת הקיבוץ, אנחנו ממשיכים לראות את הקהילה כולה, את מי שהבתים שלהם טרם נבנו מחדש ואין להם לאן לשוב. את חברינו שהחזרה מורכבת עבורם, אלה שאין בהם את היכולת לשוב אל שבילי הקיבוץ וחלקם לא יחזרו לעולם. אבל ניר עוז היא קהילה שצועדת יחד. השבים לקיבוץ והגרים בכרמי גת נוכחים בלב ובנשמה בכל רגע ובכל פינה שנבנית מחדש".

את המשפחות ששבו וישובו בימים הקרובים לניר עוז קידמה ברכת הקיבוץ בזו הלשון: "ברוכים השבים הביתה. אחרי שנתיים וחצי של נדודים, המתנה וגעגוע, של חיים במקום אחר, כשחלק גדול מהלב נשאר כאן, אתם שבים היום לניר עוז.

"לא לאותו מקום בדיוק, לא לאותה מציאות, לא לאותם החיים שהיו, אבל לבית. לאדמה שמכירה את צעדיכם, לשבילים שנושאים את סיפורכם, לרוח הנגב שנשבה כאן גם בימים הקשים ביותר. לקהילה שהיא הרבה יותר ממקום מגורים. היא בית במובנו העמוק ביותר.

יחד איתכם נוכחים גם מי שאינם עוד, חברות וחברים, שכנים, אהובים ובני משפחה שחסרים כל כך ונוכחותם חיה כאן בכל מקום. הכאב תמיד ילווה אותנו

"אנחנו מחבקים אתכם ביראת כבוד לדרך שעברתם, לכוחות שנדרשו מכם, ליכולת להמשיך להאמין גם כאשר נדמה היה שאין עוד תקווה. יחד איתכם שבים הזיכרונות, פינות הנוף, העצים, הריחות, הקולות והחיים שרקמתם כאן במשך שנים.

"יחד איתכם נוכחים גם מי שאינם עוד, חברות וחברים, שכנים, אהובים ובני משפחה שחסרים כל כך ונוכחותם חיה כאן בכל מקום. הכאב תמיד ילווה אותנו. הזיכרון הוא חלק מהזהות שלנו, הוא מצפן ומחויבות לספר, לזכור ולהמשיך לשאת עמנו את מי שאינם. הבתים החדשים שאתם נכנסים אליהם מסמלים את היכולת האנושית לשאת כאב וזיכרון ובו בזמן להמשיך לבנות, לזרוע לחלום ולצמוח".