פרס ברנשטיין לספרות לשושן הרן על "שבויה במשימה"

שלושה פרסים כספיים בשווי כולל של 57 אלף שקל חולקו השנה במסגרת טקס הענקת פרס ברנשטיין לשנת 2026, שהתקיים אמש, חרף ערב דרוך יחסית מבחינה ביטחונית, במתחם שרונה בתל אביב-יפו ובמקביל לציון דרך היסטורי של 100 שנים לייסודו של שבוע הספר העברי.

כמדי שנה, הפרס היוקרתי נועד לטפח ולעודד יוצרים ואנשי רוח בראשית דרכם המקצועית, אשר פרסמו עד שני ספרים בלבד באותה הסוגה, במטרה להזניק את דור העתיד של הספרות הישראלית.

הפרס, המוענק מטעם האגודה להענקת פרסים ספרותיים ע"ש מרדכי ברנשטיין, נוסד הודות לתרומתו של ברנשטיין אשר הוריש את הונו לטובת עידוד היצירה העברית החדשה. ועדת שיפוט בלתי תלויה המורכבת מאנשי אקדמיה, אנשי תרבות ומבקרי ספרות מובילים, היא שאחראית על הבחירה.

שושן הרן, שעד השבעה באוקטובר היתה חברת קיבוץ בארי ושכתבה את "שבויה במשימה" (שיצא בהוצאת ידיעות ספרים), זכתה בפרס בקטגוריית ספר עיון עברי מקורי, על סך של 25,000 שקל. "שבויה במשימה" יצא במרץ האחרון ועורר הדים רבים.

לפחות להפסיד לספר טוב

אביב הברון, אחיה של הרן איש תקשורת ותיק שערך את ספרה (הראשון והיחיד, לעת עתה) והיה גם עורכו של "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות, כתב בסוף מרץ על ספרה בדף הפייסבוק שלו כי "זהו תיעוד הישרדות של שבעה בני משפחה אחת בשבי חמאס. מיקרו ומאקרו של גיהינום בעזה, שלפעמים מבליחים בו רגעי אנושיות. בעיניי מסמך חובה", תיאר ותמצת והוסיף גם את דבריו של מו"ל ההוצאה, דוב איכנולד, כי קבע ש"זה אחד הספרים שיישאר לדורות".

הרן, בת למייסדי בארי, התראיינה ל"זמן קיבוץ" לאחר יציאת ספרה. היא גרה כיום בקיבוץ מעיין צבי ("לאחר שראיתי במו עיניי דברים מזעזעים, והבנתי את היקף ההרג והאובדן – אני לא מסוגלת לחזור לשם", אמרה לגבי שיבה לבארי).

למרות הפרסום הרב לו זכה הספר, אמרה ל"זמן קיבוץ" טרם הזכייה בפרס ברנשטיין כי היא מבינה שלחלק מהקוראים בישראל יש עדיין מחסום רגשי לגשת אליו. "אני יודעת שבארץ אנשים חוו זעזוע עמוק, שאולי מונע מחלקם לקרוא את הספר. האתגר יהיה להנגיש אותו".

היא סיפרה אף כי מייחלת לכך שהספר יהיה בעל השפעה במעגלים רחבים, לאורך זמן, על מנת לחשוף בפני העולם את האכזריות של חמאס ("האויבים שלנו לא מסתירים את המטרות שלהם. אנחנו התקשינו להאמין שמישהו רוצה להרוג אותנו. אבל זהו. צריך להסתכל למציאות בעיניים").

"שבויה במשימה" מתורגם כעת לאנגלית, ובהמשך יתורגם גם לשוודית, לגרמנית, לצרפתית ואולי לספרדית.

ברשימת המועמדים לפרס, עלה לגמר גם הספר "אני מניר עוז – זה בסדר, אף אחד לא יודע איפה זה" של האחיות סיון קלינגבייל ושני קלינגבייל שילה (הוצאת "עם עובד").

"הגורים אצלנו בבית אוהבים לצטט בצחוק את מה שאמר פעם מישהו ברוקדים עם כוכבים: 'באנו ליהנות והכי כיף זה לנצח'״, כתבה אמש בדף הפייסבוק שלה סיון קלינגבייל. "אז אתמול לא ניצחנו. בטקס הענקת פרס ברנשטיין של התאחדות המו״לים, שנערך אתמול, הספר שלנו (…) נשאר 'ברשימה הקצרה' ומי שקטפה את הפרס הייתה שושן הורן (…) אז נכון, יותר כיף לנצח. אבל אם כבר מפסידים אז לספר טוב וערוך היטב ולאנשים שמעריכים (…) בברכת בניין הנגב המערבי ננוחם".

לטובת שבוע הספר, היא תימצתה עבור גולשי הפייסבוק את הספר כך: " (…) מביא את הסיפור של ניר עוז – הקיבוץ החי. דרך העיניים של 33 בנות ובני קיבוץ (מי שעזבו ומי שנשארו) הספר מספר על הקיבוץ שהיה – הבית שלנו. וכן, גם על טבח ה-7 באוקטובר ומה שבא אחריו".

שושן הרן תגיע למפגש עם קוראים ומתעניינים במתחם שרונה במסגרת שבוע הספר בחמישי הקרוב ב-19:00.