חולית חוזר הביתה: השיקום הופך להזדמנות לצמיחה

סיפור של תקומה. 1,000 ימים לטבח 7 באוקטובר, שבה איבד קיבוץ חולית 13 מחבריו, שני עובדים זרים ושני לוחמי מילואים מהיחידה בלוחמה בטרור. ארבעה בדואים שעבדו בקיבוץ ושני עובדים זרים נחטפו אז לרצועת עזה. ארבעה מהם, אח ואחות ושני פועלים, שוחררו במסגרת עסקת חטופים. בתחילת חודש ינואר 2025 חולצו גופותיהם של יוסף אל זיאדנה ובנו חמזה, שנחטפו במהלך הטבח בחולית ועד למציאת גופותיהם הם נחשבו כחטופים חיים.

כיום נמצא הקיבוץ הנושק לגדר המערכת עם רצועת עזה בדרום המועצה האזורית אשכול, בעיצומו של מסע השיקום. הבתים עוברים שיפוץ מאסיבי, התשתיות מוקמות מחדש והשיבה הביתה, לאחר פינוי ממושך של קרוב לשלוש שנים, מתבצעת בהדרגה, כאשר חלק מהזמן התגוררה רוב קהילת הקיבוץ בשכונת קראווילות בקיבוץ רביבים.

"אנשים מבקשים להגיע דווקא עכשיו וזה מאוד מרגש"

לצד הקושי והאובדן, בחולית מתחיל להתבהר גם סיפור אחר – סיפור של בנייה וצמיחה ושל אנשים שבוחרים להצטרף לשורותיו דווקא עכשיו, כשמהעבר השני של הגדר אמנם כוחות צה"ל ממוקמים בקו הצהוב וצה"ל שולט על 60 אחוז משטחה של רצועת עזה, אך מנגד החמאס משתקם ומתחמש מחדש ורוחות של שלום עדיין לא מנשבות באזור.

בבוקר "השבת השחורה" ב-7 באוקטובר היה קיבוץ חולית קהילה קטנה ואינטימית שמנתה כ- 200 נפשות. כיום, לצד תהליך השיקום בקיבוץ, מסתכלים קדימה ומכוונים להתרחבות משמעותית ולהגיע ל- 300 חברי קהילה בתוך חמש השנים הקרובות, בדגש על צירוף משפחות צעירות.

למרות המלחמה, ואולי דווקא בגללה, בחולית לא עצרו את הצמיחה. כבר בתחילת שנת 2024 המשיכו לקדם משפחות שהיו בתהליכי קליטה ואף קיבלו חברים חדשים במהלך הפינוי עצמו. במקביל, בקיבוץ מזהים עניין גובר מצד משפחות של מילואימניקים, בין היתר דרך מיזם "בתים ללוחמים", שמבקש לחבר בין משרתי מילואים לקהילות ביישובי העוטף ובפריפריה.

הידיעה שיש לנו אפשרות לבנות בית דווקא במקום כמו חולית, נותנת תחושת משמעות אמיתית. זו לא רק בחירה איפה לגור, זו בחירה להיות חלק ממשהו גדול ורחב

"אנחנו רואים אנשים שמבקשים להגיע דווקא עכשיו וזה מאוד מרגש", מציינת יוליה וינטרוב, רכזת הצמיחה הדמוגרפית של קיבוץ חולית, שהשבוע חזרה עם משפחתה להתגורר בקיבוץ, "עם זאת חשוב לנו שיהיה ברור שאנחנו לא מחפשים משפרי דיור. אנחנו מחפשים אנשים שמבינים לאן הם מגיעים, שרוצים להיות חלק מקהילה שנבנית מחדש ושיש להם רצון אמיתי להיות מעורבים ולהשפיע".

יוליה וינטרוב נקלטה עם משפחתה בקיבוץ חולית בקיץ של שנת 2014, בימים של מבצע "צוק איתן". בשמונה השנים האחרונות היא חלק מהצוות המוביל של חולית.

"תהליך הקליטה אצלנו כיום הוא שונה מהותית מזה שהיה בעבר", היא מציינת, "אנשים מגיעים לקהילה שעברה משבר מאוד גדול ועדיין נמצאת בתהליך של חזרה לקיבוץ, כאשר שיאו צפוי בחודש אוגוסט הקרוב, עם שובם הביתה של כמחצית מהתושבים, בעוד שהאחרים ישובו במהלך השנה הקרובה. עוד לא הכל מוכן, אבל מי שבוחר להגיע עכשיו, זוכה להיות חלק מהפרק הראשון של משהו חדש שנבנה. זה לא רק להצטרף לקהילה, אלא גם לעצב את העתיד שלה ולהשאיר בה חותם".

"בתים ללוחמים": קליטת משפחות משרתי מילואים בקהילות הנגב המערבי

אחד ממנועי העניין המרכזיים, כאמור, הינו מיזם "בתים ללוחמים", שמחבר בין משפחות של משרתי מילואים לבין קהילות בעוטף עזה. "הניצחון האמיתי שלנו", אומר לוחם המילואים איתמר חיון, מייסד הפרויקט, "לא נמדד רק בשדה הקרב, אלא ביום שאחרי, ברגע שבו לוחם חוזר הביתה ויודע שיש לו בית לחזור אליו, קהילה שעוטפת אותו ומקום שהוא יכול לנטוע מחדש את שורשיו".

עדן וקסם בן ארי, משפחה של מילואימניקים, שהגיעו באחרונה לסיור בקיבוץ כדי לבחון את קליטתם בקיבוץ, אומרים, כי "זאת לא הזדמנות נדל"נית, אלא סגירת מעגל. אחרי כל מה שעברנו, הידיעה שיש לנו אפשרות לבנות בית דווקא במקום כמו חולית, נותנת תחושת משמעות אמיתית. זו לא רק בחירה איפה לגור, זו בחירה להיות חלק ממשהו גדול ורחב".

בתוך כך, גם במהלך המלחמה עצמה המשיך קיבוץ חולית לקלוט לחברות משפחות שבחרו שלא לעצור את התהליך, למרות אי הוודאות, המרחק מהבית והטלטלה. אחת מאותן משפחות היא משפחת תורג'מן, ג'וד ודודו, שהתקבלו לחברות ממש לפני כחודש.

"בחרנו לגור בקיבוץ", הם מציינים, "לא כי חיפשנו רק מקום לגור בו, אלא כי חיפשנו מקום לגדל בו שורשים. מקום שבו הילדים יגדלו עם מרחב, קהילה וערבות הדדית, מקום שמאפשר לחלום, ליצור, ליפול וגם לקום. גם כשנשרף מה שבנינו, הקיבוץ מזכיר לנו שהבית האמיתי הוא לא רק הקירות, אלא האנשים, האדמה והיכולת להתחיל מחדש".

קיבוץ שהולך ונבנה מחדש

במקביל לצמיחה האנושית, מתקדם גם השיקום הפיזי של הקיבוץ. חדר האוכל עובר חידוש, הרפת מתרחבת ומשתדרגת, מבני התרבות משופצים ומוקמים מחדש מרכזי קהילתיים, חדר כושר, סטודיו לקרמיקה, גינה קהילתית ומבני ציבור נוספים.

אומץ הוא להסכים להחזיק את הפחד ביד אחת ואת התקווה ביד השנייה ולהמשיך ללכת. אני רוצה שהילדים שלי יראו אותי חוזרת. לא כי אין בי פחד, אלא כי יש בי אמונה

בימים אלה העיניים נשואות לסוף חודש אוגוסט הקרוב. במהלך הקיץ הקרוב צפויה, כאמור, לחזור לחולית כמחצית מקהילת הקיבוץ, לאחר כמעט שלוש שנים של פינוי מהבית. אם עבודות התשתית ברחבי הקיבוץ יתקדמו כמתוכנן, כך צופים בקיבוץ, הרי שבתחילת השנה הבאה צפויה חזרתה של הקהילה כולה.

דוברת הקיבוץ, ניר כספי סולטן, כלתם של רונית ורולאן סולטן, שנרצחו בשבת השחורה ב-7 באוקטובר בביתם שבקיבוץ, אומרת, כי "אני מסתכלת על השיפוצים ורואה קיבוץ שהולך ונבנה מחדש. לצד השינויים המבורכים אני גם מחפשת את השביל שהילדים שלי מעדו בו לראשונה, את העץ שהצל שלו היה חלק מהשבתות שלנו ואת הפינה שהרגישה שעוטפת אותנו.

"אני מבינה שחלק מהדברים כבר לא יהיו שם, ואני שואלת את עצמי אם גם התחושה הזו שנקראת 'בית' תדע לחכות לי. אני אישה שמתגעגעת לבית שלה ומפחדת שהוא כבר לא ירגיש כמו הבית שהיא נושאת בלב כבד כבר כמעט שלוש שנים.

"אני תוהה, שאולי אומץ הוא בכלל לא להפסיק לפחד. אולי אומץ הוא להסכים להחזיק את הפחד ביד אחת ואת התקווה ביד השנייה ולהמשיך ללכת. אני רוצה שהילדים שלי יראו אותי חוזרת. לא כי אין בי פחד, אלא כי יש בי אמונה.

לראות את חולית חוזרת לחיים, גדלה וצומחת, זו התשובה החזקה ביותר למה שניסו לקחת מאיתנו במתקפה הנוראה ולטבח האכזרי

"שיראו שציונות היא לא רק דגל שמתנופף ביום העצמאות, אלא ההחלטה לבחור בבית, גם כשהוא עדיין פצוע. היכולת להיות חלק מהשיקום, לקחת אחריות, להאמין בעתיד ולגדל דור שידע שלא עוזבים את הבית כשקשה, אלא בונים אותו מחדש".

מנהל קהילת חולית, יואב בוקעי, מסכם ואומר, כי "חולית היא לא רק מקום לגור בו. היא בית, קהילה ודרך חיים. אנחנו קשורים למקום הזה בעבותות והיה לנו ברור שנחזור, נשקם ונמשיך לבנות ולהיבנות.

"אנחנו רואים בחזרה לחולית חלק בלתי נפרד מהשיקום של העוטף כולו ושל המדינה כולה. מבחינתנו, כל משפחה שבוחרת להצטרף, כל ילד נוסף, כל בית שנבנה מחדש, הם אמירה. במובן הזה, לראות את חולית חוזרת לחיים, גדלה וצומחת, זו התשובה החזקה ביותר למה שניסו לקחת מאיתנו במתקפה הנוראה ולטבח האכזרי".