אני רואה לנגד עיניי דבר אחד: כיצד מפילים את שלטון נתניהו שגורם לנו לאבד את כל הצביון האנושי, המוסרי שהיינו ממחולליו עוד לפני הקמת המדינה. רק אל תגידו לי יהיה בסדר. זה מפחיד ומדאיג
מאה ימים לבחירות. האם עכשיו זה השקט לפני הסערה? או שמא זאת תרדמת קיץ שתלווה אותנו עד הקלפי. רק אל תגידו לי יהיה בסדר. זה מפחיד ומדאיג. נראה שהליכוד כבר הצליח להרדים את כולם, מלבד את המחנה שלו עצמו.
האם יתכן שאני רואה צל הרים כהרים וביום פקודה יתייצבו כולם? אני בספק. נכון אני ספקן מטבעי. אף פעם לא נהיתי אחרי פרשנות של מומחים. כמעט כל מי שהזמין אותנו לשולחן הניתוחים של מה צפוי לנו מחר, במשך 20 השנים האחרונות, נטע בנו תקוות שווא. זה היה קל, משום שרצינו להאמין לכל מי שצפה לנו עתיד מזהיר.
בקרון רכבת בין באר שבע לתל אביב
אני תמיד הדלקתי נורת אזהרה, אמרתי וכתבתי על סימנים עבים אתם אני נפגש מדי יום ברחוב הישראלי, שלא מבשרים טובה למחנה שלנו.
אף פעם לא רציתי להיות צודק, הסתפקתי בתואר "מתריע בשער", לא חשבתי שאני מבין את המצב הפוליטי טוב מאחרים, אך ראיתי סימנים מוקדמים שעוררו בי דאגה.
היכן מוצאים את אותם סימנים? בישיבה בקרון רכבת בדרך בין באר שבע לתל-אביב. במקום הזה בדרך כלל יושבי הרכבת מוכנים להיות שותפים לשיח. שיש לו כמה כללי יסוד: אף פעם אל תתנשא על שכנך לקרון, תן לו את הכבוד הראוי שהוא מבין את המצב הפוליטי בדיוק כמוך.
תיקח בחשבון שברוב המקרים זה שפתחת עמו בשיח חושב שונה ממך. צריך לשמור על איפוק ראוי כדי שהשיחה לא תתפוצץ עוד לפני שהחלה.
אני מודה, בעבר הייתי חסר סבלנות לשמוע דעות שונות משלי, היום ברור לי שבלי לקיים שיח סבלני עם דעות אחרות לא נגיע לשום מקום, או במקרה הטוב נשאר באותו מקום.
מאבק עדיף על אחדות מזויפת
אני חבר במפלגת הדמוקרטים, זאת מפלגה ראויה עם נציגים בעלי שעור קומה בפוליטיקה הישראלית. אך אני רואה לנגד עיניי דבר אחד: כיצד מפילים את שלטון נתניהו שגורם לנו לאבד את כל הצביון האנושי, המוסרי שהיינו ממחולליו עוד לפני הקמת המדינה.
לנו ברור מעבר לכל ספק שקדנציה נוספת בה נתניהו יכהן כראש ממשלה, זה יהיה אסון לדמותה של המדינה. אנחנו נלך כאנשים אבלים שסיימו את דרכם בעיצובה של המדינה.
כן, היו לנו ימים רבים של התרוממות רוח. הקמנו התיישבות מפוארת בעיקר בצפון ובדרום. עיצבנו את גבולותיה של הארץ, הקמנו תעשייה וחקלאות פורצות דרך לעולם כולו. בעיקר בזכות החזון, היצירה וההתמדה. בורכנו באותם שנים בממשלות שהכירו בערך המוסף של ההתיישבות בגבולות מדינת ישראל.
אנחנו מביטים כלא מאמינים בחקיקה הנפשעת בימים אלה שנוגדת את כל הערכים עליהם חונכנו וגידלנו את ילדינו. אנחנו כואבים והם צוהלים. זה מאבק ממושך, עול ימים. נודה על האמת, בשנים בהן אנחנו שלטנו לא אפשרנו לדעה אחרת להרים ראש. לא חסכנו שום מאמץ; ארגוני, חינוכי, תרבותי להיות נוכחים בכל מקום, ובכל קהילה. בכל עת מישהו משליך אבן לעבר בעלי הדעה האחרת.
כפי שכתב יהודה עמיחי:
"היש עוד בארץ אבן שלא זרקו אותה
ולא בנו בה ולא הפכו אותה
ולא גלגלו אותה
ולא זעקה מקיר ולא מאסו בה הבונים".
בעד דרך שונה צריך להיאבק. מאבק עדיף על אחדות מזויפת שמטרתה להפוך אותנו לפסיביים, חסרי מעש ואומרי הן לשליט. מי שמאמין ברצון שלנו להחזיר את המדינה לימי תפארתה מוזמן להצטרף.
