הפרדה מגדרית: לא רק עניין של נשים

הכנסת אישרה את חוק ההפרדה המגדרי באקדמיה ברוב של 52 מול 43. השאלה אינה רק מי ילמד בנפרד, אלא באילו תחומי חיים נוספים נמצא את עצמנו מחר נדרשים להיפרד.

שלב אחרי שלב נשחקים הערכים שעליהם נשענת הדמוקרטיה – שוויון, חירות וחופש הבחירה.

כאשר הפרדה מגדרית עוברת מלהיות בחירה אישית להסדר במרחב הציבורי, היא אינה נשארת רק עניין נקודתי. היא עלולה להפוך לתקדים שיתרחב בהדרגה לתחומי חיים נוספים. באקדמיה, למשל, הדבר עשוי להתבטא בכיתות לימוד נפרדות, בהרצאות או באירועים שבהם נשים וגברים יושבים בנפרד, ואף במקרים שבהם מרצות או סטודנטיות יתקלו במגבלות שלא הוטלו בעבר.

גם ברחוב ובמרחב הציבורי עלול להיווצר מצב שבו נשים ירגישו שמצפים מהן ללכת במסלול מסוים, להימנע ממקומות מסוימים או להתאים את לבושן ואת התנהלותן ללחצים חברתיים שהולכים ומתחזקים

בתחבורה הציבורית עלולים להיווצר אזורי ישיבה נפרדים או לחץ חברתי שיוביל נשים לשבת בחלק מסוים של האוטובוס, גם ללא חובה רשמית. באירועי תרבות ובטקסים ציבוריים ההפרדה עשויה להפוך לתנאי להשתתפות, כך שמי שאינו מעוניין בה יידרש לוותר על השתתפות או יישאר ללא חלופה אמיתית.

גם ברחוב ובמרחב הציבורי עלול להיווצר מצב שבו נשים ירגישו שמצפים מהן ללכת במסלול מסוים, להימנע ממקומות מסוימים או להתאים את לבושן ואת התנהלותן ללחצים חברתיים שהולכים ומתחזקים.

מי שעלולות לשלם את המחיר הראשון והכבד ביותר הן נשים. ההיסטוריה מלמדת כי במקרים רבים של הפרדה מגדרית, נשים הן אלו שמוצאות את עצמן נדחקות לשוליים

כאשר צעדים כאלה מוצגים כהסדרים נקודתיים או כהתחשבות באוכלוסייה מסוימת, החשש הוא שהצטברותם תשנה בהדרגה את אופיו של המרחב הציבורי ותצמצם את חופש הבחירה של כלל האזרחים במדינה.

מי שעלולות לשלם את המחיר הראשון והכבד ביותר הן נשים. ההיסטוריה מלמדת כי במקרים רבים של הפרדה מגדרית, נשים הן אלו שמוצאות את עצמן נדחקות לשוליים, נגישותן לשירותים ולהזדמנויות מצטמצמת, ונוכחותן במרחב הציבורי נעשית מוגבלת יותר. אך זו אינה בעיה של נשים בלבד.

חברה שמוותרת על עקרון השוויון עבור קבוצה אחת, מחלישה בסופו של דבר את ההגנה על זכויותיהם של כל אזרח ואזרחית

כאשר חברה מקבלת מצב שבו ניתן להפריד בין בני אדם במרחב הציבורי, היא משנה את כללי המשחק עבור כולם. היום מדובר בהפרדה מגדרית, מחר עלולים לעלות נימוקים להפרדות נוספות. חברה שמוותרת על עקרון השוויון עבור קבוצה אחת, מחלישה בסופו של דבר את ההגנה על זכויותיהם של כל אזרח ואזרחית. לכן, זה אינו מאבק של נשים בלבד ואינו מאבק של ציבור כזה או אחר.

המאבק על שיוויון מגדרי אינו מאבק נגד אמונה או מסורת. זה מאבק בעד הזכות של כל אחד ואחת לבחור כיצד להתנהל במרחב הציבורי. זהו מאבק על דמותה של החברה הישראלית ועל השאלה האם המרחב הציבורי יישאר משותף, פתוח ושוויוני לכולנו.

השינויים הגדולים מתחילים לעיתים בצעדים קטנים שנראים שוליים, עד שהם הופכים למציאות חדשה. האחריות לשמור על שוויון, חופש הבחירה וכבוד האדם היא של כולנו.

הכוח לשמור על מדינה שוויונית, חופשית ודמוקרטית נמצא בידיים של כולנו. בואו נבחר להשמיע קול, לגלות אחריות אזרחית ולעמוד יחד על הזכות של כל אישה וכל גבר לחיות במרחב ציבורי פתוח, מכבד ושוויוני. רק יחד נוכל להבטיח שגם הדורות הבאים יגדלו במדינה שבה שוויון הזדמנויות אינו סיסמה אלא דרך חיים.

הכותבת הילית בן צבי, מנהלת היחידה לקידום שוויון מגדרי בתנועה הקיבוצית