ניצחון לתנועות הקיבוציות: בג"ץ דחה את "עתירת העוזבים" להשוואת הפנסיה

בג"ץ בהרכב השופטים יעל וילנר, אלכס שטייין ורות רונן, דחה השבוע עתירה שהגישו בני-זוג, עוזבי קיבוץ רשפים כנגד המדינה והתנועות הקיבוציות.

השניים היו חברי קיבוץ רשפים בתקופה שבין 1970 ועד עזיבתם בשנת 1995, וככאלה הם זכאים לקצבת פנסיה מהקיבוץ, לפי הקבוע ב"כללי העזיבה". אלה הם הכללים הקבועים בתוספת ל"תקנות החברות" וידועים בשמם הרשמי: "כללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוץ".

לטענתם נוצרה אפליה בין עוזבי קיבוצים לחברים הנוכחים בקיבוצים בכל הקשור לתשלום קצבת פנסיה, המנוגדת לזכויות יסוד של כבוד האדם. הם עתרו לבטל את כל ההסדרים הנורמטיביים ההיסטוריים הקבועים ב"תקנות האגודות השיתופיות – חברות", הנוגעים לזכויות הפנסיוניות של חברי קיבוץ לשעבר, ולקבוע מנגנון אחר, הוגן לשיטתם, במקומו, בדומה למנגנון תשלום הפנסיה הקיים כיום, בתקנות "הערבות ההדדית", לחברי הקיבוץ הנוכחיים בקיבוץ (ואשר לא עזבו אותו).

לא מספק רשת ביטחון

העותרים הדגימו את טענתם ב"נוסחאות החישוב" השונות בקשר עם תשלום פנסיה לחבר קיבוץ נוכחי לבין עוזבי קיבוץ.

הם תארו כי לגבי עוזב קיבוץ, נקבע בתקנות כי "הקיבוץ ישלם לעוזב קצבה בשיעור של 2% ממכפלת הסכום הבסיסי במספר שנות הוותק הפנסיוני, בתוספת הפרשי הצמדה למדד״, כאשר ה"ותק הפנסיוני מחושב מגיל 30. ״הסכום הבסיסי״ הוא שיעור של 47% מהשכר הממוצע במשק במועד העזיבה. התוצאה, היא תחשיב מסוים שנגזר מהשכר הממוצע ביום העזיבה, גם אם התשלום בפועל מתחיל שנים לאחר עזיבת הקיבוץ.

העותרים: נוצרה אפליה בין עוזבי קיבוצים לחברים הנוכחים בקיבוצים בכל הקשור לתשלום קצבת פנסיה. הם עתרו לבטל את כל ההסדרים הנורמטיביים ההיסטוריים ולקבוע מנגנון אחר, בדומה למנגנון תשלום הפנסיה הקיים כיום לחברי הקיבוץ הנוכחיים בקיבוץ (ואשר לא עזבו אותו)

לעומת זאת, בקיבוץ המתחדש, מורות "תקנות הערבות ההדדית" כי הקיבוץ חייב להבטיח לחבריו "גמלה פנסיונית" בשיעור של 40% מהשכר הממוצע במשק (כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי), המתעדכנת אחת לשנה, ללא קשר לוותק הפנסיוני או ותק החברות בקיבוץ.

מנגנון התשלום לעוזבי הקיבוץ, הלינו העותרים "אינו מספק רשת ביטחון כלכלית הולמת ואינו תואם את הצרכים הריאליים למחיה בכבוד בגיל מבוגר, בניגוד גמור למנגנון המיטיב הקבוע בתקנות הערבות ההדדית לחברים הנוכחיים".

הבחנה בין מי שעזב למי שנשאר

התנועות הקיבוציות ("התנועה הקיבוצית" ו"הקיבוץ הדתי"), באמצעות עורכי הדין מיכה דרורי ומרב ניב, ביקשו לדחות את העתירה. הם תארו בפני בית המשפט את "ההיסטוריה" של קביעת תקנות "הערבות ההדדית בקיבוץ המתחדש", והסבירו כי אלה קבעו "רף מינימלי של ערבות הדדית, אותו חייב הקיבוץ המתחדש לספק לחבריו, נוכח השינוי באורחות החיים, אשר העביר את האחריות לפרנסת חבר הקיבוץ ולמחייתו, מהקיבוץ אל כתפי החבר".

בעוד שבקיבוץ השיתופי מחויב הקיבוץ על פי תקנונו לדאוג לצורכי החברים בגיל העבודה ובגיל פרישה, הרי שבתקנות הערבות ההדדית נקבעו הסדרים שונים לערבות הדדית בגיל העבודה, ולערבות הדדית בגיל פרישה.

העותרים שעזבו את הקיבוץ בראשית שנות ה-40 לחייהם, זמן רב בטרם הגיעם לגיל פרישה, לא גילו לבג"ץ, אמרו פרקליטי התנועות, את הנתונים בדבר הכנסותיהם, עבודתם והשתכרותם מחוץ לקיבוץ ממועד העזיבה ועד להגיעם לגיל פרישה, פרטים לגבי נכסיהם ועוד

התנועות ציינו כי קיימת הבחנה מהותית בין מי שלא עזב את הקיבוץ ונותר חבר בו שלגביו "הקיבוץ מחויב לדאוג לכל מחסורו בגיל העבודה ובגיל הפרישה, ללא קשר לוותק שלו בקיבוץ", לבין "מי שעזב את הקיבוץ, מפסיק לחסות תחת כנפי הערבות ההדדית, לטוב ולרע, ודמי העזיבה והקיצבה שיקבל סוגרים מבחינה כלכלית את הפרק הזה בחייו".

בקיבוצים, הוסיפו התנועות, נקבעו גם הסדרים "המחייבים חברי קיבוץ בגיל העבודה להפריש ולחסוך כספים המיועדים כמקור פנסיוני". הסדרים אלו חלים על מי שנשארו חברים בקיבוץ, ואינם חלים על מי שעזבו את הקיבוץ.

העותרים שעזבו את הקיבוץ בראשית שנות ה-40 לחייהם, זמן רב בטרם הגיעם לגיל פרישה, לא גילו לבג"ץ, אמרו פרקליטי התנועות, את הנתונים בדבר הכנסותיהם, עבודתם והשתכרותם מחוץ לקיבוץ ממועד העזיבה ועד להגיעם לגיל פרישה, פרטים לגבי נכסיהם ועוד.

עתירה אחרי 30 שנה

פרקליטי התנועות ביקשו לדחות את העתירה על הסף מהטעם שהיא לוקה "בשיהוי כבד" ואינה מבוססת על "עילה חוקית". (נסביר שקיימת דוקטרינה משפטית כי עתירות לבג"ץ יש להגיש ללא דיחוי, ואין להשתהות בכך. בג"ץ נוהג למחוק על הסף עתירות שהוגשו באיחור).

התנועות תארו בתגובתם לבג"ץ כי העתירה הוגשה 30 שנים לאחר שהעותרים עזבו את קיבוצם. שנים רבות לאחר ששונה סיווגו של קיבוץ רשפים מ"שיתופי" ל"מתחדש", ולפחות עשר שנים לאחר שעלה שיעור גמלת הפרישה לחברי קיבוצים מתחדשים. העותרת, כבת 71 כיום, והעותר, כבן 76 כיום, הגיעו זה מכבר לגיל פרישה, ומשך כל הזמן שחלף מאז עזיבתם את הקיבוץ ועד כה "הם ישנו על זכויותיהם".

האם בכוונת העותרים לקחת חלק בהחזר החובות בו השתתפו החברים שנותרו בקיבוץ ולא נטשו אותו לאנחות? או שמא מבקשים העותרים לחלוק עם חבריהם בקיבוץ את ההכנסות והנכסים שצברו אחר שעזבו את הקיבוץ?

קיבוץ רשפים (אותו עזבו העותרים), ועוד 62 קיבוצים, הצטרפו לצד התנועות וביקשו, באמצעות עו"ד עומר כהן (נשיץ, ברנדס אמיר ושות') לדחות את העתירה. הם טענו, בין השאר, כי אם תתקבל העתירה ויתוקנו התקנות בדיעבד יפגע הדבר "בהסתמכות של מאות קיבוצים על תקנות הנוהגות כבר עשרות שנים, תוך פגיעה בקניינם של אותם קיבוצים".

הם תארו כי בעת שהעותרים, עזבו את קיבוץ רשפים, הוא היה על סף קריסה כלכלית ורק בתחילת שנות האלפיים הוא הגיע להסדר חובות עם המערכת הבנקאית, שאפשר לו להוסיף ולהתקיים.

ההחלטה לעזוב את קיבוץ רשפים הייתה החלטה של העותרים עצמם. עזיבת הקיבוץ לא נכפתה עליהם והם בחרו בה. אין ולא יכולה להתקיים אפליה בין מי שעזבו את הקיבוץ מרצונם לבין מי שהם חברים, ביחס לזכויות גמל, טען פרקליט הקיבוצים הללו.

במהלך 30 השנים שחלפו מאז עזיבת העותרים, הקיבוצים פעלו על פי דין, שינו את סיווגם ל"קיבוץ מתחדש", ביצעו הסדרי חובות, ואף שייכו דירות לחברים שנותרו – וזאת כנגד ויתור מוחלט של הנשארים על דמי העזיבה שלהם

"לא ברור", הוסיף וטען עו"ד עומר כהן, בתגובתו לעתירה, "הכיצד מבקשים העותרים ליהנות ממצבו הכלכלי של הקיבוץ 30 שנה לאחר שעזבו אותו? האם בכוונת העותרים לקחת חלק בהחזר החובות בו השתתפו החברים שנותרו בקיבוץ ולא נטשו אותו לאנחות? או שמא מבקשים העותרים לחלוק עם חבריהם בקיבוץ את ההכנסות והנכסים שצברו אחר שעזבו את הקיבוץ?".

תוצאת קבלת העתירה ביחס לקיבוץ מתחדש, שהסדיר את חובותיו לאורך תקופה ארוכה, ולאחר שהעביר את מרבית נכסיו לחברים, הסבירו הקיבוצים, היא שתוטל עליהם "חבות חדשה בגין תשלום קצבה מוגדלת לחברים שעזבו אותם לפני עשרות שנים". התוצאה תהיה בלתי נסבלת ולא מוצדקת הם אמרו שכן המשמעות היא "העברת משאבים כספיים מחבריו הקיימים של כל קיבוץ כזה – לידי העותרים ועוזבים אחרים", ופגיעה בקניינם של הקיבוצים.

השבוע, בג"ץ, לאחר שעיין בכתבי הטענות ושמע את עמדת העותרים, המליץ להם, לנוכח השיהוי בהגשת העתירה לסגת מעמדתם. העותרים "קיבלו את המלצת בג"ץ והודיעו כי הם אינם עומדים על העתירה". העתירה נדחתה. בנסיבות, בג"ץ לא חייב בהוצאות את העותרים.

עו"ד מרב ניב, מהמחלקה המשפטית של התנועה הקיבוצית: "התערבות שיפוטית הייתה מובילה לקריסה"

עו"ד מרב ניב, מהמחלקה המשפטית של התנועה הקיבוצית אמרה כי "ההחלטה לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי מנעה פגיעה אנושה וחסרת תקדים בזכות הקניין ובעיקרון ההסתמכות של מאות קיבוצים. במהלך 30 השנים שחלפו מאז עזיבת העותרים, הקיבוצים פעלו על פי דין, שינו את סיווגם ל'קיבוץ מתחדש', ביצעו הסדרי חובות, ואף שייכו דירות לחברים שנותרו – וזאת כנגד ויתור מוחלט של הנשארים על דמי העזיבה שלהם. התערבות שיפוטית כעת הייתה מובילה לקריסה כלכלית של קיבוצים רבים".

פרקליטי התנועה הקיבוצית ותנועת הקיבוץ הדתי הוסיפו שהם "מברכים על החלטת בג"ץ, שעושה צדק היסטורי וכלכלי עם מאות קיבוצים ועשרות אלפי חברי קיבוץ. בית המשפט העביר היום מסר ברור: לא ניתן לנטוש את הספינה בשעת משבר, להימנע מנטל החובות והשיקום, ולחזור כעבור 30 שנה כדי לדרוש בדיעבד ליהנות מפירות ההצלחה של אלו שנשארו והקריבו. דחיית העתירה על הסף מגנה על הוודאות הכלכלית ועל זכות הקניין של הקיבוצים, ומאשררת את חוקיותם של ההסדרים והתקנות שעיצבו את הקיבוץ המתחדש בעשורים האחרונים."

תגובת העותרים

לאחר פרסום הדברים, התקבלה תגובה מבא כוח העותרים, עו״ד אורון בולגנים. אנו מפרסמים אותה כלשונה:

"כל המידע הרלוונטי לעילה ולסעד שהתבקש הוצג לבית המשפט בהרחבה. העתירה לא ביקשה חלק ברווחים, בנכסים או בדירות שנוצרו לאחר העזיבה, אלא בחינה של פער העולה בדוגמאות שהוצגו על 60% בגין בדיוק אותן שנות עבודה שכבר הושלמו בתקופה השיתופית.

"באותן שנים פעלו העוזבים והנשארים תחת אותו משטר שיתופי ותקנוני, מסרו את פירות עבודתם לקופה המשותפת ולא קיבלו שכר אישי מעבודתם בקיבוץ שממנו יכלו, ככלל, לצבור פנסיה.

"בשנת 2005 שימש מנגנון הקצבה של העוזבים נקודת ייחוס גם להגנת החברים שנותרו מכיוון שמדובר באותן שנות עבודה; בשנים 2009 ו-2015 שודרגה ההגנה לחברים שנותרו בלבד בגין שנות העבודה בתקופה השיתופית, בעוד שמנגנון העוזבים הוותיקים לא עודכן במקביל.

"גם לפי שלד תקנון הפנסיה של התנועה הקיבוצית ולפי תקנוני פנסיה פנימיים רבים, חבות תשלום הפנסיה מחושבת לפי הוותק הפנסיוני שנצבר עד מועד השינוי, דהיינו רק בתקופה השיתופית, שלאחריו כל חבר נדרש לצבור לעצמו פנסיה.

"טענת הקריסה לא נתמכה בהליך בתשתית נתונים. זה בדיוק הבירור שבג״ץ התבקש לחייב את המדינה והרגולטור לבצע. לטעמנו, ההגנה על ההסדר הקיים ללא בירור כזה אינה מתיישבת עם ערכי השוויון, הערבות ההדדית והאחריות שעליהם מבוססת התנועה הקיבוצית", לשון התגובה.