דעה // הדחייה של בג"ץ את עתירת משפחת שמריז מקוממת
אי הכרת משרד הביטחון באלון שמריז, אשר היותו חלל צה"ל היא מובהקת וזועקת, היא המשך ישיר של הקו והמדיניות המקוממים והמחפירים, של בריחה מאחריות בכלל, והתנערות מאחריותו הישירה והבלעדית של צה"ל להריגתו של שמריז
דחיית בג"ץ את עתירת משפחתו של אלון שמריז לביטול החלטת משרד הביטחון להכיר בו כחלל צה"ל (במקום כחלל פעולות איבה) היא הוספת חטא על פשע.
אי הכרת משרד הביטחון באלון שמריז, אשר היותו חלל צה"ל היא מובהקת וזועקת, היא המשך ישיר של הקו והמדיניות המקוממים והמחפירים של בריחה מאחריות בכלל והתנערות מאחריותו הישירה והבלעדית של צה"ל להריגתו של שמריז בפרט.
על העובדות אין ולא יכולה להיות מחלוקת:
אלון שמריז נהרג ב-15 בדצמבר בשכונת שג'עייה בצפון רצועת עזה מירי של חייל צה"ל יחד עם החטופים יותם חיים וסאמר פואד אל טלאלקה.
ב-7 באוקטובר 2023 הוצא לו, כלוחם בחיל ההנדסה, צו 8. עצם הוצאתו מעידה מעל לכל ספק כי הוא גויס וחויל ביום זה, גם אם בשל המתקפה הרצחנית של המרצחים על ביתו בקיבוץ כפר עזה, הוא לא היה יכול לקבל את השיחה ולאשר בה את התייצבותו לשירות.
דבקותו של צה"ל בגרסתו המקוממת והמחפירה לפיה מאחר שלא התייצב בפועל והתחייל, למעשה אין להגדירו כמי שהיה חייל מילואים בעת הריגתו, היא בושה וחרפה
דבקותו של צה"ל בגרסתו המקוממת והמחפירה לפיה מאחר שלא התייצב בפועל והתחייל, למעשה אין להגדירו כמי שהיה חייל מילואים בעת הריגתו, היא בושה וחרפה, עלבון לשכל הישר.
לא איבה, רשלנות פושעת
בג"ץ דחה את עתירת משפחתו של אלון שמריז. לא הייתה שום איבה בהריגתו בשוגג אלא רשלנות פושעת באי קיום נוהל סדור של זיהויו ושל זיהוי שותפיו לגורל המר, כישראלים, חרף אותות וסימנים ברורים שניתנו לצבא, לרבות הזדהותם בקול של שמריז.
ציון כבוד השופטים והדגשתם את תושייתו, גבורתו העילאית ואומץ לבו של אלון בשבי – כאשר פעל כלוחם לכל דבר, חילץ את עצמו ואת חבריו והוביל אותם תוך ניצול הידע הצבאי שלו, אינם מהווים אף לא שמץ נחמה. ההיפך- הם זורים מלח על הפצע
בית דין גבוה לצדק, שאמון ומופקד על עשיית דין צדק ומיצויו, היה אמור להדיר עצמו מעיסוק בסוגייה ולהימנע מקבלת החלטה בה. היה עליו להחזיר את הנושא למערכת הביטחון ולחייב אותה להשיב לעתירה.
ציון כבוד השופטים והדגשתם את תושייתו, גבורתו העילאית ואומץ לבו של אלון בשבי – כאשר פעל כלוחם לכל דבר, חילץ את עצמו ואת חבריו והוביל אותם תוך ניצול הידע הצבאי שלו, אינם מהווים אף לא שמץ נחמה. ההיפך, הם זורים מלח על הפצע שלא יגליד לעולם.
לאחר שציינו, ביושר ובהגינות, ייאמר וייכתב לזכותם, כי עם כל הכאב וההערכה העמוקה, המישור המשפטי אינו מאפשר מענה לבקשה, יש לומר: אדרבא. היא הנותנת. מאחר שידיהם כבולות היה עליהם לעשות מעשה ולהעביר את הסוגייה שאין כואבת, נוקבת וקורעת לב ממנה, אל מערכת הביטחון, אשר בשל החובה המוסרית שלה כלפי כל מי שהיה בשדה הקרב ומחויבותה הבלתי מותנית כלפיו, היה עליה להכיר ביונתן שמריז כחלל צה"ל.
מצער, מכאיב ואף מייסר להיווכח, כי יש מי שהצבא לא סופר אותם לא רק בחייהם אלא גם במותם, במיוחד כאשר המוות נגרם כתוצאה משרשרת של טעויות אנוש שהיו יכולות והיו צריכות להימנע
יש צורך בהרחבת ההגדרה
בשל הנסיבות המיוחדות, התקדימיות, היה על בג"ץ להחליט, גם אם לפנים משורת הדין ותוך כדי הדגשת הצורך, כפי שעשה, להרחיב את ההגדרה, שאילו התקבלה הייתה מאפשרת להכיר בו כחלל צה"ל, לעשות זאת.
נכון וטוב עשה, אם כי מצער שהוא עשה זאת כסעיף נלווה לדחיית העתירה. אם יש צורך בהרחבת ההגדרה או במתן מעמד מיוחד בנסיבות ייחודיות כאלו, הסמכות לכך מופקדת בידי הכנסת (באמצעות תיקון חקיקה) או בידי דרג המדינה ומערכת הביטחון, ולא בידי הרשות השופטת.
בעוד בג"ץ יצא ידי חובתו בנימוקים פורמליסטיים, אשר אינם מאפשרים לו, לתפיסתו, לדון בסוגייה, הצבא אינו רוחץ בניקיון כפיו, מאחר שאי הכרה בשמריז כחלל צה"ל אינה מעידה על יושר ועל תום לב אלא על העדרם שלא לומר – היפוכם.
כך או כך צריך להיעשות צדק מוסרי, מתבקש והכרחי, עם אלון שמריז. מצער, מכאיב ואף מייסר להיווכח, כי יש מי שהצבא לא סופר אותם לא רק בחייהם אלא גם במותם, במיוחד כאשר המוות נגרם כתוצאה משרשרת של טעויות אנוש שהיו יכולות והיו צריכות להימנע. הן לא נמנעו בגלל רשלנות פושעת, הפקרות בלתי נסלחת ושקרים בלתי נסבלים.
