"הייתי לא רק בנוֹ, לטוב ולרע, אלא גם תלמידו". לזכרו של אביעזר (אביק) יערי ממרחביה

קיבוץ מרחביה הצמיח מתוכו שלושה אלופים בצה"ל, שענדו את דרגתם הבכירה בהצלחה ובענווה. זוהי תופעה שאומרת משהו על המקום שבו חונכו לקראת העשורים עמוסי הפעילות הצבאית שתבוא. הבוגר ביניהם, אלוף בדימוס אביעזר יערי, שנשא את שם החיבה אביק, הלך לעולמו כשהוא בן 96. הובא לקבורה בטקס צבאי, בבית העלמין של מרחביה המשקיף על העמק משיפולי גבעת המורה.

בספרו "סייר עברי" (2022), אותו הקדיש לצאצאיו, כחלוץ ההולך לפני המחנה, שהתמחה במודיעין, הוא נדרש לכור מחצבתו: "מרחביה שלי היא סיפור משפחתי, סיפור המאגד בתוכו חלומות, הצלחות ואובדן. מרחביה של הוריי הייתה סמן דרך לקיבוצים אחרים, שהם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית כולה".

התחתנו בסוד אצל רב

אימו אנדה ואביו מאיר היו זוג לא שגרתי. שני חלוצים צעירים שחיפשו עתיד חדש, אבל התחתנו בסוד בטקס דתי אצל רב. על אימו מספר אביק: "נולדתי לאמא מיוחדת במינה. היא עשתה ככל יכולתה לתת לנו תחושה של משפחה 'רגילה', אף שפעילותו הענפה של אבי לא הקלה עליה במילוי תפקיד האימהות.

"אמא הייתה הדמות השקטה לצד אבא סוער ועסוק. היא השרתה אווירה טובה שאותה ספגנו, ילדיה וכל הסובבים אותה. היא תמכה בשאיפותיו של אבא שנכנס לפוליטיקה ולא התלוננה כאשר נאלץ להיעדר ימים רבים, הרחק ממנה".

הם הקשיבו לדברים הקשים ואיש מהם לא הניד עפעף ולא הגיב. יצאתי מכליי. קמתי והודעתי שאינני רוצה מהם דבר ואינני צריך מהם דבר, ויצאתי משם בטריקת דלת, לחיים חדשים

בגיל 12 נשלח אביק עם ילדי כיתתו ללימודים במוסד החינוכי "שומריה" שבמשמר העמק, שבו לימדו לפי העקרון של "חנוך לנער לפי דרכו", יחד עם בני קיבוצים מיישובי הסביבה.

שם, בתנאי פנימייה, הוא נחשף ל"רפובליקה של הנוער" ונכבש בחופש הטבעי של גיל הנעורים: "מדי יום למדנו חצי יום ויצאנו לעבוד שלוש שעות במשק. הוריי היו מגיעים לבקר אותי אחת לשלושה חודשים, אך הם לא חסרו לי. חברת הילדים סיפקה חיים מלאים".

בשנת 1947, בגיל 17, הושבע אביק להגנה. היה סמל סיירים ובהמשך שינה סטטוס מבן קיבוץ לחבר קיבוץ ועד מלחמת ששת הימים "הייתי פעיל, עובד, יוצא לשליחויות ותורם".

באותה תקופה ביקש אביק לעבוד בעבודת כפיים וכמזכיר הקיבוץ פעל, בין השאר, לקדם את החטיבה הצעירה לצד עבודתו ב"דפוס השומר הצעיר" שהוקם במרחביה וגויס לשליחות בלונדון מטעם התנועה.

אבא ידע בתוך תוכו שנקט מהלך זה בשל הלחץ הציבורי של הדורות הצעירים שהשתוקקו לרשת אותו ואת שאר זקני דורו. הוא קרא לי לדירתו שנשכרה בעבורו בתל אביב, ושם שפך לפניי את מררתו על העולם

את סוניה, אשתו הראשונה שלה היה נשוי 25 שנה, הכיר במוסד החינוכי במשמר העמק והם נישאו כשהיה בן 20 ונולדו להם שלוש בנות. לאחר המלחמה חישב מסלול מחדש, ופנה לצאת ללימודים, אך הקיבוץ לא אישר.

בספרו "בדרך ממרחביה" (זמורה-ביתן, 2003) הוא מעיד: "יכולתי לקבל את החלטת חברי הקיבוץ ולחיות איתה לולא קם אחד החברים 'משומרי החומות' הוותיקים בשיחת הקיבוץ והודיע שצריך להצביע נגד הבקשה ה'חמורה', משום שהיא מוכיחה שבני המנהיגים חושבים שמגיע להם הכול.

"הם הקשיבו לדברים הקשים ואיש מהם לא הניד עפעף ולא הגיב. יצאתי מכליי. קמתי והודעתי שאינני רוצה מהם דבר ואינני צריך מהם דבר, ויצאתי משם בטריקת דלת, לחיים חדשים".

עם הפנים לאגף המודיעין

אחרי התלבטות לא קטנה בשלה בו החלטה לעזוב, ומייד. "לא דחיתי את החלטתי, ועוד באותו יום התיישבתי וכתבתי מכתב עזיבה." ואז, בשנת 1968, בגיל שלושים ושמונה עזב את הקיבוץ, נעתר לפנייתו של אלוף אהרון יריב כשפניו לאגף המודיעין של צה"ל.

"מאז, כבן אורח המבקר את הוריו ומשפחתו, התקבלתי בסבר פנים יפות בקיבוץ", כתב.

במשבר שליווה את עזיבתו, כמו בהזדמנויות אחרות, הוא מספר: "ניצב אבי בצד המבין אותי. הוא לא התערב, אך תמך באימי במאבקה למצוא פתרון שישאיר אותי קשור לקיבוץ. עזיבתי הייתה מלווה בסכסוך מר למדי, ועבר זמן עד שהדברים התיישבו. אימי לא סלחה לאותם חברים שלא טרחו להגיב כלל על הדברים שהושמעו נגדי בשיחה, ובייחוד לא סלחה לחבר שהטיחם בי; אבי שמר על התאפקות ורק ליווה את דרכי מאז בחיבה רבה."

על מלחמת ששת הימים שחשפה בפניו את השטחים הכבושים, מספר אביק: "מיום שאני עומד על דעתי הייתי חניך 'השומר הצעיר' – בקצה השני של הסקאלה. מקריאת סיפורי התנ"ך למדתי רבות על הדמויות המקראיות המרשימות והתמודדותן עם משברים ומצבים משתנים."

להמחשה הוא מציין את דמותו של נוח שמהווה עבורו "דוגמה לדמות המגלמת התמודדות מול קושי של כוח עליון ואיתני הטבע. הוא שרד במבול הודות לתושייה, פרגמטיות ושכל ישר," ומוסיף: "החשיבה שלו והפתרון שיישם התאימו לעת משבר. התוצאה שהושגה הייתה המשכיות החיים".

נוח המקראי היה דוגמה לדמות המגלמת התמודדות מול קושי של כוח עליון ואיתני הטבע. הוא שרד במבול הודות לתושייה, פרגמטיות ושכל ישר. החשיבה שלו והפתרון שיישם התאימו לעת משבר

בהתייחס למלחמת יום כיפור, הימים שקדמו למחדל "היו ימים קשים שבהם המידע המודיעיני היה קיים, הנתונים הגיעו אלינו לחטיבת המחקר, ואני, בתפקידי כראש המדור הסורי, דיווחתי על היערכות להתקפה בהפתעה של צבא סוריה על ישראל.

פרשנותי למידע המודיעיני, ההתרעה הבהולה שהשמעתי על סכנה ממשית קרובה ומיידית למתקפה עלינו, על הפּצצה המתקתקת, וכן על ההיערכות המיידית שדרשתי – נדחו על הסף. דעתי לא התקבלה, ויותר מכך, מפקדי החליט שאני 'מעורר פאניקה', וננזפתי". ראוי לציין שוועדת אגרנט לחקירה ממלכתית, ציינה לשבח את תפקודו.

פעמים מביך ופעמים מלהיב

בשלהי 1975 מונה לקצין המודיעין של פיקוד צפון ובשנת 1979 – לראש אמ"ן מחקר בדרגת תא"ל. כעבור שלוש שנים, עם התמנותו למפקד המכללה לביטחון לאומי, הועלה לדרגת אלוף. כשפרש מהשירות הצבאי התמנה אביעזר יערי כאחראי לביקורת האזרחית על צה"ל ומערכת הביטחון, במשך 13 שנה, תפקיד שבו הביא לביטוי את הרקע רחב היריעה בניתוח מצבים וכשלים, ולהמליץ על דרכים לשיפור.

בספרו "בדרך ממרחביה" מתעכב אביק, בין מכלול של עניינים ופרשיות לאומיות, על התנהלות החיים בצל אביו, מאיר יערי: "חייתי 'על ידו', מה שהיה פעמים מביך ופעמים מלהיב, אך ברוב המקרים משמעותו הייתה, גם אם התקיים בינינו ריחוק פיזי, שהייתי לא רק בנוֹ, לטוב ולרע, אלא גם תלמידו.

מאז 'יצאתי לעצמאות', הלכו דרכנו והתרחקו יותר ויותר, בכל מובן, אך הברית שנכרתה בינינו הוסיפה להתקיים ולא נגרע דבר מיחסינו הקרובים ומהקשרים בינינו".

כשאביו מאיר הגיע לגיל 75, פרש מכל תפקידיו המרכזיים במדינה, בהסתדרות, בכנסת ובתנועה, ונשאר 'זקן החבורה'. "הוא ידע בתוך תוכו שנקט מהלך זה בשל הלחץ הציבורי שהופעל עליו מן הדורות הצעירים שהשתוקקו לרשת אותו ואת שאר זקני דורו.

"הוא קרא לי לדירתו שנשכרה בעבורו בתל אביב, ושם שפך לפניי את מררתו על העולם, על החברים, שלא עמדו לצידו ולא סירבו לקבל את התפטרותו. הוא ביקש את עצתי כיצד ניתן להשיב את הגלגל אחורנית.

"הוא השביע אותי לקבל על עצמי במקומו את הדאגה לבני המשפחה, אם ייתש כוחו במאבקו. חשתי הזדהות עמוקה איתו. ניסיתי להסביר לו, מעמדה אובייקטיבית כביכול, שגם כ'זקן השבט' יוכל להשפיע, ושבכל מקרה, פועלו כבר חרות בדברי הימים של עם ישראל".

פרשנותי למידע המודיעיני, ההתרעה הבהולה שהשמעתי על סכנה ממשית קרובה למתקפה עלינו וההיערכות המיידית שדרשתי – נדחו על הסף. מפקדי החליט שאני 'מעורר פאניקה', וננזפתי

כגמלאי, צייר וצילם, והתפאר במכנסי הג'ינס שהיו סימן ההיכר שלו, המתאימים לכל יום ואירוע. כך גם התלבש לחגיגת יום הולדתו ה-90.

אביק, אביעזר יערי, איש חכם, נעים הליכות, שהלך בדרך העקרונות והערכים שהתחנך לאורם; בחן את תקיפותם, סייר בין הדפ"אות, הן דרכי הפעולה האפשריות, והגיע ליעדים ולהישגים גבוהים וראויים.