עולם התעסוקה משתנה ללא הרף וענפים רבים מתקשים לעמוד בקצב השינוי המהיר שמביא אתגרים חדשים. במשך כשנה ניסו איגוד התעשייה הקיבוצית וציונות 2000 להתמודד עם המחסור הניכר בעובדים בניסיון למצוא דרכים חדשות להתאים את סביבת העבודה לדור החדש.

"כמעט בכל ביקור שלנו במפעלים עולה סוגיית המחסור בעובדים. אנחנו שומעים על הקושי בגיוס ובשימור ועל הצורך להתאים את סביבת העבודה לדורות החדשים", מתארת רונית הראל (מגידו), סמנכ"לית איגוד התעשייה הקיבוצית.

"אם לא תהיה כלכלה בפריפריה, לא יהיה גם ביטחון"

בכנס שנערך בשבוע שעבר הוצגו תוצריה של עבודה משותפת שנמשכה כשנה, בהשתתפות נציגות ונציגים ממגוון מפעלים, רבים מהם מהפריפריה. "אין כמעט שיחה אצל מנכ"ל, לא משנה באיזה מפעל והיכן הוא ממוקם גיאוגרפית, שהסיפור של היעדר עובדים לתעשייה לא עולה על השולחן", מספרת הראל בשיחה עם "זמן קיבוץ".

לדבריה, נדרש תהליך חשיבה עמוק שיסייע למפות את הפערים ולחשוב על פתרונות שיביא עובדים איכותיים בתנאים טובים לתעשיות הקיבוציות שרבות מהן ממוקמות בפריפריה.

"רצינו לבדוק מה יהפוך את התעשייה הקיבוצית לאטרקטיבית תעסוקתית כי הסוגייה של העובדים יכולה להכריע מפעלים שהם חלק מהביטחון של המדינה".

כ-70 מתוך 270 מפעלי התעשייה הקיבוצית הוקמו בסמוך לאזורי הגבול, כשהיתר מתרכזים כמעט כולם בפריפריה. לדברי הראל, "אם לא תהיה כלכלה בפריפריה, גם לא יהיה ביטחון שם".

התשובות שסיפקו הסטודנטים הדגישו את חומרת המצב. מרביתם אמרו שהם בכלל לא שוקלים לעבוד באחת מתעשיות הקיבוצים

כדי להתמודד עם האתגר הגדול החליטו באיגוד התעשייה הקיבוצית לגייס את המפעלים עצמם ואת העובדים למהלך, כדי להביא פתרון שיצמח מהצרכים בשטח, ויענה על בעיות שבהם נתקלות מנהלות ומנהלים בגיוס עובדים ובשימורם לאורך זמן.

"רצינו לבדוק איך להפוך לאטרקטיביים יותר לעובדים צעירים, מתחת לגיל 40. חקרו במשך חודשים רבים בסיוע חברה חיצונית וערכו ראיונות עם מנכ"לים ומנהלי משאבי אנוש, לצד עובדים מדרגים שונים וסטודנטים הנדסאים".

לדברי הראל, התשובות שסיפקו הסטודנטים הדגישו בפניהם את חומרת המצב: "מרביתם אמרו שהם בכלל לא שוקלים לעבוד באחת מתעשיות הקיבוצים".

רלוונטיות, משמעות, שייכות

מה בכל זאת רוצים העובדים הצעירים? "בבדיקה גילנו שהם בעיקר רוצים להיות רלוונטיים ושמקומות העבודה שלהם יהיו משמעותיים. הם רוצים שתהיה גמישות, את היכולת לשלב עבודה וחיים גם יחד. הם רוצים לעבוד במקום שנותן להם ערך ומעלה את הערך שלהם, ויש משמעות גדולה למערכות היחסים והשייכות בתוך המפעלים עצמם", מספרת הראל ומוסיפה כי התעשייה הקיבוצית סובלת ממיתוג בעייתי בעיני רבים מהעובדים הפוטנציאליים.

"זאת תעשייה מפוארת ברובה, מאוד מתקדמת, רק שהמיתוג שלה לא עושה איתה חסד. המיתוג הוא מיושן למרות הטכנולוגיה המתקדמת ושיטות העבודה החדישות".

התעשייה הקיבוצית סובלת ממיתוג בעייתי בעיני רבים מהעובדים הפוטנציאליים. המיתוג שלה מיושן למרות הטכנולוגיה המתקדמת ושיטות העבודה החדישות

לאחר מכן יצא האיגוד להקמה של צוותי חשיבה בשיתוף המפעלים שהתמקדו בשייכות וערכים, שילוב בין עבודה לחיים, מסלולי קריירה, שכר, גמישות, תגמולים ותקשורת חוצת היררכיות. בין היתר, הבינו הצוותים כי נושא השכר ראוי לזכות להתייחסות שונה.

"הבנו שאנחנו לא יכולים להתייחס לצרכים של בן אדם שעכשיו סיים צבא ואוסף כסף לטיול כמו לצרכים של משפחה בפרופיל משכנתא, כשעד עכשיו כל מי שנכנס לעבוד בקו ייצור מקבל אותו חוזה", מספרת הראל.

לעובדים חשובה המעטפת לא פחות מהשכר השעתי: האם אני יכול יום בשבוע להוציא את הילדים מהמסגרות, מה אופק הקידום שלי? השכר הוא באמת אתגר אבל המבט צריך להסתכל לא פחות על תנאי ההעסקה

"חישבנו מטריצות שכר שונות שמיועדות לפרופילים שונים של עובדים, הנה משהו שיכול לעשות הבדל מחר בבוקר, כי עד היום לא חשבנו ככה, כי צריך לשאול מה צריכים כדי לבוא לעבוד אצלנו ולא כולם צריכים אותו הדבר".

הראל אומרת כי לעובדים חשובה המעטפת לא פחות מהשכר השעתי, "האם יש לי ולמשפחה שלי ביטוח בריאות? האם אני יכול יום בשבוע להוציא את הילדים מהמסגרות, מה אופק הקידום שלי? השכר הוא באמת אתגר אבל המבט צריך להסתכל לא פחות על תנאי ההעסקה".

ישר בשכר משודרג

מי שנתקל באתגר ההעסקה בתעשייה הקיבוצית באופן יומיומי הוא מיכאל ססלר (רעים), מנכ"ל כפרית ישראל שבכפר עזה. לדברי ססלר, העבודה במפעל כמו שלו, המעסיק מעל 100 עובדים מציב אתגרים שונים בשוק התעסוקה. "רוב המפעלים עובדים 24\6 ויש להם מבנה עבודה קבוע מאוד של משמרות בתוך המפעל, בעוד הדור הצעיר של היום מחפש יותר גמישות. היכולת לגשר על הפער הזה הייתה האתגר שאיגוד התעשייה הקיבוצית ביקש לפתור בעזרתנו".

לדברי ססלר לקושי בגיוס ובשימור עובדים שותפים מפעלים קיבוציים רבים, "קודם כל ההבנה שהם לא לבד, מאוד מקלה על מפעלים. שלא רק אני כפרט מתמודד עם זה, אלא גם השכן שלי בדפוס בארי ובקיבוץ ארז מתמודד עם זה. וגם המנהלים שאיתם נפגשתי בפרויקט מחניתה ומגבול הצפון מתמודדים עם דברים דומים".

הרעיון לאפשר לעובדים יותר ניידות, שזה משהו שהעובדים מחפשים היום. עובדים צעירים לא רוצים להיתקע במפעל עד הפנסיה

הצוות שבו היה חבר ססלר עסק בעיקר באתגר שיווק המשרות לצעירים. לדבריו, התובנה העיקרית הייתה הצורך לשווק את הכניסה לעבודה עולם של הזדמנויות במפעלי התעשייה הקיבוצית ולא רק למפעל ספציפי.

"חשבנו על משהו כמו דרכון שיוכר בכל המפעלים ויבוסס על ההכשרות הקודמות שקיבל אותו עובד", הוא מספר. "מפעל עתידי יכיר בהכשרות, כך שאם עובד יעבור מחר למפעל אחר, הוא ייכנס לעבודה בשכר משודרג. הרעיון הזה יכול לאפשר לעובדים יותר ניידות, שזה משהו שהעובדים מחפשים היום. עובדים צעירים לא רוצים להיתקע במפעל עד הפנסיה"

הכוח טמון בשיתוף הפעולה בין מפעלים קיבוציים שונים, שיוכלו להציג עצמם בכנסי גיוס עובדים וסטודנטים תחת קורת גג אחת ובכך יגדל כוחם מול חברות ענק

הראל וססלר מציינים שניהם את הכוח שטמון בשיתוף הפעולה בין מפעלים קיבוציים שונים, שיוכלו להציג עצמם בכנסי גיוס עובדים וסטודנטים תחת קורת גג אחת ובכך יגדל כוחם מול חברות ענק שמגדילות את התחרות בתחום. "אין לי איך להביא אוטובוסים של עובדים", מסכמת הראל, "המטרה היא להעלות את האטרקטיביות התעסוקתית, זה העתיד של התעשיות הקיבוציות".