מזה עשור שתום עמית מנהל את הגן הבוטני האוניברסיטאי בירושלים. מילדותו בקיבוצי הגליל, דרך שנת השירות בניצנה ועד לתפקידו כמנכ"ל הגן הבוטני, עובר כחוט השני החיבור בין אנשים, אדמה וקהילה. בעיניו, הגן הבוטני הוא הרבה יותר מאוסף של צמחים: זהו מקום שמבקש להראות איך מגוון יכול להפוך לחוזקה, ואיך טיפוח של הסביבה יכול להיות גם טיפוח של החברה שחיה בתוכה.

בין יפתח לסאסא

עמית נולד בשנת 1981 במצפה עמוקה שבגליל. הוריו, מירב וחיים, נמנים עם דור המייסדים. אימו היא בת קיבוץ יפתח, שם עדיין מתגוררת סבתו, ושם גם הכירה את אביו, שהיה חבר בגרעין נח"ל בקיבוץ.

הוא גדל בתוך העולם הקיבוצי. הוא למד בסאסא והחיים בסמוך לגבול לבנון, בין סאסא, ברעם, יפתח ויראון, יצרו אצלו מגיל צעיר חיבור עמוק לקהילה, לאדמה ולערכים של התנועה הקיבוצית.

כשהגעתי לגן הבוטני לפני עשור, דיברו איתי על כך שירושלים היא קצת כמו קיבוץ והתושבים בה הרבה פעמים מתנהלים כחברי קיבוץ. יש כאן קהילתיות, הדדיות והרבה ביחד

בגיל 18 יצא לשנת שירות בכפר הנוער ניצנה מטעם התנועה הקיבוצית. שם, לדבריו, נוצר חיבור משמעותי במיוחד לאדמה ולהבנה של הפוטנציאל החינוכי הגלום בה.

"שם נחשפתי לראשונה לחשיבות של המגע הפיזי בין האדם לאדמה ", הוא מספר. "למדתי להכיר את האדמה דרך הידיים והרגליים ולהבין עד כמה חשוב להנגיש את המפגש הזה לכמה שיותר אנשים".

עמית, נשוי לעדי (אדריכלית) ואבא לנועה (17) ואמיר (14), ומתגורר בקיבוץ בחן שבעמק חפר כבר 12 שנה. בקיבוץ הוא משמש כיום גם כיו"ר הוועדה המוניציפלית, ועוסק בקידום פרויקטים הקשורים לנוי, לפיתוח היישוב ולהרחבת הקיבוץ. החיבור בין ניהול הסביבה החברתית לבין ניהול הגן הבוטני הוא מבחינתו טבעי לחלוטין.

הגן הבוטני האוניברסיטאי בירושלים, הגדול במזרח התיכון, משתרע על פני כ־150 דונם בלב העיר. בעשור האחרון ביקש עמית לעשות יותר מאשר לשמור על אוסף הצמחים המגוון והגדול ולהציג אותו לציבור. הוא ביקש, כאמור, להפוך את הגן הבוטני למקום שמחבר בין טבע לאנשים.

"כשהגעתי לגן הבוטני לפני עשר שנים, דיברו איתי על כך שירושלים היא קצת כמו קיבוץ והתושבים בה הרבה פעמים מתנהלים כחברי קיבוץ", הוא נזכר. "יש כאן קהילתיות שלא קיימת באף עיר בישראל, הדדיות והרבה ביחד, בניגוד לנרטיב של העיר. הגן הבוטני נוגע באדמה, בחקלאות ובצמחים, והאינטראקציה שנוצרת בין האדם לבין הצמחים במרחב הזה מאפשרת לנו להגיע להמון אנשים ולתת להם רגע של שפיות בעולם המוטרף שלנו היום".

כל אחד מהצמחים נמצא כאן לצד צמחים אחרים, ובמערכת שלמה הם יכולים להתקיים בסינרגיה. מבחינתי זו גם מטאפורה לאופן שבו חברה צריכה להתנהל

לצד הפיכתו לאתר תיירותי מרכזי בירושלים, פיתח הגן בעשור האחרון פעילות חברתית רחבה עם אוכלוסיות שונות, ובהן נוער בסיכון, ילדים ובוגרים על הרצף האוטיסטי, ניצולי שואה ומתמודדי פוסט טראומה. הגן היום מהווה מרחב מרפא לכל דורש.

"בעיניי, הגן הבוטני הוא אחד המקומות החשובים בעיר בהם כל אחד יכול להרגיש בנוח", אומר עמית. "חילוני מתל אביב, ערבי ממזרח ירושלים וחרדי משכונות העיר יכולים להיפגש בשבילי הגן וליהנות מפריחת הדובדבן כאילו היו ביפן. הגן הפך למצע גידול למפגשים בין קהילות, בין אנשים בודדים ובין אנשים שזקוקים ליותר תשומת לב".

יותר מ־7,400 מיני צמחים

הפילוסופיה הזו מקבלת ביטוי גם בעולם הצמחים. בגן הבוטני גדלים כיום יותר מ־7,400 מיני צמחים, המגיעים מאזורים שונים בעולם.

"המגוון הוא אחד הדברים שאנחנו שמים עליהם דגש", הוא מסביר. "כל אחד מהצמחים נמצא כאן לצד צמחים אחרים, ובמערכת שלמה הם יכולים להתקיים בסינרגיה. מבחינתי זו גם מטאפורה לאופן שבו חברה צריכה להתנהל. צריך לדעת לתת מקום למי שאינו הראשון בתור, להתייחס לחלש יותר ולכבד את המגוון".

כדי לשווק את הגן ולמשוך קהל, הוא הבין, "רק צמחים לא מספיקים. צריך לעטוף את הצמח בסיפור התרבותי שלו". אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא פסטיבל הסאקורה. בגן הבוטני נטועים 14 עצי דובדבן יפניים, שבמשך שנים היו מוקד עניין בתקופת הפריחה, אך משכו קהל מצומצם יחסית. עמית וצוותו זיהו את הפוטנציאל והפכו את פריחת הדובדבנים לאירוע תרבותי שלם.

פסטיבל הסאקורה, המתקיים סביב עונת הפריחה, מחבר בין הטבע היפני לבין תרבות, אמנות, מוזיקה, קולינריה ופעילויות לכל המשפחה, והופך את חוויית ההתבוננות בעצים הפורחים לאטרקטיבי לכלל המדינה. השנה ביקרו בו יותר מ־20 אלף איש.

כילד בקיבוץ אתה נפעם מהחיבור בין חיי היום יום והמפגש הפתאומי עם יצירות אמנות ופסלים שפזורים לאורך שבילי הקיבוץ. זה משהו שלקחתי איתי לגן

גם החורף, שנחשב לעונה מאתגרת עבור גנים בוטניים, הפך להזדמנות. "בחורף לעצים רבים אין עלים, יש סיכוי לגשם ואנשים פחות רוצים לצאת מהבית", הוא אומר. "אבל כשאתה לוקח את המקום המדהים הזה והופך אותו למופע תאורה מרהיב, נוצרת התפוצצות של יצירתיות".

וכך גם תערוכת האורות החורפית הפכה בתוך שנים ספורות לאחד ממוצרי התיירות הבולטים של הגן הבוטני, ומושכת אליו כ־150 אלף מבקרים מדי שנה מכל רחבי המדינה.

גם האמנות תופסת מקום משמעותי בחזונו. "כילד בקיבוץ אתה נפעם מהחיבור בין חיי היום יום, ההליכה בשבילי הקיבוץ והמפגש הפתאומי עם יצירות אמנות ופסלים שפזורים לאורך שבילי הקיבוץ", הוא אומר. "זה משהו שלקחתי איתי לגן".

כיום מוצבים ברחבי הגן הבוטני פסלים, ובגלריה מוצגות תערוכות מתחלפות. בקרוב צפויים להיפתח גם שביל אמנות וגלריית אמנות שבה תציג לראשונה אמנית, בת קיבוץ בעצמה.

חילוני מתל אביב, ערבי ממזרח ירושלים וחרדי משכונות העיר יכולים להיפגש בשבילי הגן וליהנות מפריחת הדובדבן כאילו היו ביפן

אולם לצד כל ההתחדשות, עמית מבקש לשמור על הדבר הבסיסי ביותר: המגע עם האדמה. בגן הבוטני פועלת חווה חקלאית שבה ילדים ובני נוער מכל רחבי העיר לומדים לשתול, לזרוע ולטפל בצמחים. מבחינת עמית, זה אינו רק שיעור בחקלאות אלא דרך לחבר את הדור הצעיר למקום שבו הוא חי ואל הסביבה.

שמר זאת בעצמך

גם מיזם פרחי הבר, שאהוב עליו מאוד, רלוונטי בהקשר הזה. כבר יותר מ־40 שנה עוסק הגן הבוטני באיסוף, טיפוח, ריבוי והפצה של זרעי פרחי בר ישראליים. כיום כולל המיזם יותר מ־60 מינים, חלקם נדירים ובסכנת הכחדה, רק השנה נוספו אליו חמישה חדשים.

לשם כך נאספים מדי שנה מאות אלפי זרעים העוברים תהליכי ניקוי, מיון ואריזה. "מיזם הזרעים של פרחי הבר בגן מאפשר לכל אחד לקחת חלק מהטבע הביתה ולהשתתף בשימור של צמחים נדירים ובסכנת הכחדה", אומר עמית ומסביר שהציבור יכול לרכוש מעטפות זרעים ולזרוע בגינה, במרפסת או באדנית.

אחרי כהונה של עשור, המספרים מספרים סיפור של צמיחה: מספר מיני הצמחים גדל, נפתחו החממה הטרופית ומרכז המבקרים והכנסים, התקציב השנתי של הגן הבוטני גדל ביותר מפי ארבעה ומספר המבקרים שילש את עצמו. מבחינת עמית, הסיפור הגדול יותר נמצא דווקא בחיבור שבין הגן הבוטני לאנשים.

"אני רוצה שהגן הבוטני יהיה מקום שאנשים מגיעים אליו לא רק כדי לראות צמחים, אלא כדי להרגיש משהו", הוא אומר. "להרגיש שייכים, ללמוד, להיפגש, לגעת באדמה ולצאת מכאן עם משהו שהם לוקחים איתם הלאה".