בית המכינות בגליל העליון נפתח בשדה נחמיה: "התלם האחרון הוא לא נקודת סיום. הוא קריאה להמשיך ולחרוש"

‏בית המכינות בגליל העליון נפתח בימים אלה בקיבוץ שדה נחמיה, ואיתו יוצאת לדרך תוכנית סמינרים חדשה: "צומחים יחד בדרך רגב". התוכנית היא שותפות של ארבעה גופים – הסוכנות היהודית, התנועה הקיבוצית, ארגון החמ"ל האזרחי "אחים ואחיות לישראל' ועמותת 'דרך רגב', כאשר קהל היעד שלה מכוון אל מכינות קדם-צבאיות מכל רחבי הארץ.
‏

מנהלת התוכנית היא גילנית ריף אמר, המייצגת בשותפות הזאת את עמותת 'דרך רגב', אותה הקימה לזכרו של בנה רגב אמר, שנפל ב-7 באוקטובר בקרב הבלימה על קיבוץ כיסופים.

את המשימה שהיא לקחה על עצמה היא מנסחת כהמשך ישיר למורשת של בנה: "רגב אהב את הארץ הזאת לא רק במילים. הוא היה אדם של עשייה, של אחריות ושל נתינה. באמצעות 'דרך רגב' אנחנו מנסים לקחת את הערכים הללו ולהעביר אותם הלאה, לדור הצעיר שיבנה כאן את המחר".
‏

ערכים ומעשים, דרך הידיים והרגליים

הרעיון שעומד בבסיס תוכנית הסמינרים פשוטה, כשהיא מבקשת למעשה להתרחק מהפורמט המוכר של טיול שנתי או סיור מודרך. "אנחנו רוצים להביא את המכיניסטים אל הגליל העליון לא רק כדי שיבקרו בו", אומרת גילנית, "אלא כדי שיכירו אותו לעומק ויהפכו אותו, אפילו לזמן קצר, לחלק מהחיים כאן".

הסמינר עצמו משלב בין התנדבות ועשייה בשטח לבין תוכן, מפגשים ושיח. במהלך שבוע מרוכז של פעילות, המכיניסטים הפוקדים אותו מתנדבים בקיבוצים ובקהילות, דרך ענפי החקלאות, הבינוי, בשיפוצים, בניקיונות ובכל מקום שבו יש צורך בידיים צעירות וטובות.

מה זה אומר לחזור הביתה אחרי הפינוי, מה המשמעות של לשקם קהילה, למה אנשים בוחרים להישאר כאן, וגם מה מפחיד אותם ומה נותן להם תקווה

במקביל, הם פוגשים את הסיפור האנושי של הגליל, את האתגרים שהמלחמה יצרה, את ההתמודדות של הקהילות ואת החלומות והשאיפות שלהן לעתיד.‏
‏

"הערך המוסף הוא החיבור שבין ערכים למעשה", מסבירה גילנית. "אנחנו לא רוצים רק לדבר עם צעירים על ערכים של ציונות, התיישבות, אחריות חברתית, מנהיגות וחוסן. אנחנו רוצים שהם ירגישו את הדברים הללו דרך הרגליים והידיים שלהם, על כל המשתמע מכך".

"פתאום, הגליל הוא לא עוד כותרת בחדשות"

החלק אותו מציינת גילנית כמשמעותי ביותר בסמינר אינו התוכן ואף לא העבודה, אלא האנשים אותם פוגשים הצעירים בדרך. במהלך השבוע הם זוכים להכיר מקרוב תושבים, מנהלי קהילות, חקלאים, אנשי חינוך ואנשי התיישבות, כמו גם יזמים ובעלי תפקידים ברשויות המקומיות. כלומר, את כל אלו העוסקים יום-יום בשיקום האזור ובבנייתו מחדש.

‏

כשמכיניסט בן 18 עומד לצד חקלאי בן 60 ועובד איתו בשטח, השיח הופך להיות הרבה יותר עמוק. פתאום הגליל הוא לא רק מושג גיאוגרפי ולא עוד כותרת בחדשות

"אנחנו רוצים שהם ישמעו לא רק את הסיפור הרשמי, אלא את הסיפורים האישיים", היא אומרת. "מה זה אומר לחזור הביתה אחרי הפינוי, מה המשמעות של לשקם קהילה, למה אנשים בוחרים להישאר כאן, וגם מה מפחיד אותם ומה נותן להם תקווה".
‏

אחרי השיחה יוצאים כולם יחד לעבוד. "בעיניי, שם קורה החיבור האמיתי", היא מתארת. "כשמכיניסט בן 18 עומד לצד חקלאי בן 60 ועובד איתו בשטח, השיח הופך להיות הרבה יותר עמוק. פתאום הגליל הוא לא רק מושג גיאוגרפי ולא עוד כותרת בחדשות – יש לו פנים, שמות וסיפורים".

מה המסר שהתוכנית נועדה להעביר?

"אנחנו רוצים שהמכיניסטים יבינו שהחברה הישראלית לא נבנית רק במרכז הארץ, ושגם להם יש יכולת להשפיע על מה שקורה כאן. אני חושבת שהרגעים הכי משמעותיים הם דווקא הפשוטים: מכיניסטים שמגיעים לקיבוץ, עובדים כמה שעות בחקלאות או בשיקום, ואז יושבים עם תושב לשיחה. הם מגיעים עם תמונה מסוימת בראש ופתאום מגלים סיפור מורכב הרבה יותר".

‏

התוכנית עצמה, היא מדגישה, נולדה מתוך המציאות שיצרה המלחמה, ומתוך תפיסה שהשיקום של אזורי הגבול אינו משימה של המדינה או של התושבים בלבד, אלא משימה של החברה הישראלית כולה.
‏

"אני רוצה לראות את הגליל העליון פורח מחדש, אבל לא רק חוזר למה שהיה לפני המלחמה – אלא נבנה טוב יותר וחזק יותר". לשם כך, היא מציעה להחזיר משפחות לאזור ולחזק את הקהילות, את החינוך, את החקלאות וכן את העסקים המקומיים, "כדי שלאנשים תהיה תחושה שיש להם עתיד במקום הזה", כך לדבריה.

את מאמינה שאפשר להגשים את היעדים הללו?
"בהחלט. בשלב ראשון אני מאמינה שצריך קודם כל לשקם את תחושת הביטחון, השייכות והאמון בעתיד. קהילה לא נבנית רק מבתים. היא נבנית מאנשים שמרגישים שיש להם בשביל מה לקום בבוקר, ושיש מי שעומד לצידם".

אחד המשפטים שמאפיינים את הסמינר נעוץ גם באמירה המפורסמת של יוסף טרומפלדור, לפיה "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור הגבול'.

גילנית מבקשת להשתמש במשפט זה בכדי לתאר את השקפת העולם שלה. "בעיניי, התלם האחרון הוא לא נקודת סיום. הוא קריאה להמשיך ולחרוש, לבנות ולצמוח. כל עוד יש כאן אנשים שמאמינים במקום הזה ופועלים למענו, יש כאן עתיד. לכן, במסגרת התוכנית אנחנו לא רק מבקשים מהצעירים לבוא ולעזור לנו. אנחנו רוצים לגדל דור שמרגיש שהגליל הוא גם שלו".

‏
‏