קיבל דוקטורט מהטכניון בגיל 77: "נתתי פייט לכולם"
הרצון להגשים את החלום של אבא ו-case study שערך הטכניון על מפעל "להבות" של להבות הבשן בניהולו, גרמו לאהרון שיטה לשנס מותניים ולחקור מפעלים קיבוציים בדוקטורט שלו במדעי הניהול והחדשנות. "גיל זה עניין של הרגשה", הוא קובע. "אם אתה מרגיש צעיר וחד מחשבה – אתה לא זקן"
לפני קצת פחות משבוע, מספר ימים אחרי שילדי בית הספר עלו על האוטובוסים הצהובים וחזרו למסלול הארוך והמפרך בדרך לרכוש השכלה, העלתה הסטנדאפיסטית שרה שמיר מכפר סאלד, פוסט מרגש לדף הפייסבוק שלה, שהתחיל במשפט "אין דבר העומד בפני הרצון".
היא סיפרה על אביה, אייזיק שטיינמץ, שהיה עילוי בתחומי המתמטיקה, אולם משום שגדל בשנות ה-30 של המאה שעברה באירופה, לא יכול היה ללמוד בתיכון בשל יהדותו.
בהמשך, המסלול האינטנסיבי של העלייה לארץ, מלחמת העצמאות, הקמת משפחה וצורך בהול לפרנס אותה, לא אפשר לו לחדש את לימודיו ולהשלים השכלה אקדמית ריאלית גבוהה, מה שכה התאווה לו.
אולם כעת, כתבה, חלומו של אביה מומש כשאחיה הגדול, אהרון שיטה, קיבל את הדוקטורט שלו מהטכניון בגיל המרשים 77, מה שהפך אותו לאדם המבוגר ביותר במחזורו (השיא בטכניון שייך לבן 81).
גרתי אז בהוד השרון וכשהציעו לי את התפקיד ב'להבות' הבת שלי יצאה בדיוק עם בן כפר סאלד ואמרה לי: 'אתה אומר להם 'כן' ואם לא – אתה לא רואה את הבת שלך'
"הוא שבר את תקרת הזכוכית של עצמו, מה שזה אומר שאף פעם לא מאוחר. אל תוותרו על חלומות. חלומות נועדו להגשים אותם גם אם קשה. המטרה שווה", סיכמה.
הסיפור של איך למלא זמן
כשחופרים קצת בסיפור, מגלים שאכן היתה כאן תקרת זכוכית לשבור, אם כי מבחינת שיטה, שגר 20 שנה בשניר ושניים מילדיו חיים בשניר ובכפר סאלד, העניין לא היה עם הלימודים עצמם, אלא להתקבל. הגיל במקרה שלו, כמאמר הקלישאה השחוקה, הוא באמת רק מספר וזה ניכר גם בקולו – צעיר בהרבה.
התואר שני שלו הוא במנהל עסקים, את המאסטר סיים לפני כעשור. הדוקטורט שלו, במדעי הניהול והחדשנות, נקרא "התפקיד המכריע של הדירקטוריון בקידום חדשנות במפעלים יצרניים" והוא מבוסס "קול קורא" ששיטה הגיש לטכניון דרך המכון לחקר הקיבוץ, וכך התקבל למעשה כסטודנט מן המניין למוסד המכובד.
"עשיתי את המחקר במאה מפעלים קיבוציים. רוב שנותיי הייתי מנהל בתעשייה ובתפקידים בכירים וזה הסיפור של איך אתה ממלא את הזמן ונהיה יום אחד בן 77", הוא מספר.
שילב הייטק במפעל הקיבוצי
שיטה גדל בפתח תקווה והגיע לשניר כשקיבל את מפתחות המנכ"לות למפעל "להבות" של להבות הבשן. "גרתי אז בהוד השרון וכשהציעו לי את התפקיד הבת שלי יצאה בדיוק עם בן כפר סאלד ואמרה לי: 'אתה אומר להם 'כן' ואם לא – אתה לא רואה את הבת שלך'".
האיום היה אפקטיבי דיו.
"כן. לקחתי את התפקיד למרות שזה לא היה התחום הישיר שלי. 'להבות' עסק בעיקר בייצור של המטפים והיה תפעולי באופן עקרוני, ובדיוק היה בצומת דרכים.
"אני באתי מרקע של היי-טק ותקשורת. הגדרנו חזון יותר רחב ורחוק של פיתוח ולאורו הובלתי את החברה, שיניתי את המבנה שלה והתמזגנו עם חברת הייטק. מכרנו מוצרים לשוק האמריקאי ו'להבות' הפכה לחברה בינלאומית, מבוססת טכנולוגיה ופטנט.
"הטכניון כתב עלינו case study ולימד אותו בפקולטה למנהל עסקים, כולנו היינו גאים ועם הזמן הקמנו מפעל לאלקטרוניקה, עברנו לגלאים וייצרנו אותם. זה שילוב יפה".
הדוקטורט הזה הוא בשביל הילד ההוא בן ה-14 שלא זכה ללמוד. בגיל 18 הוא הגיע לארץ והתקדם למנהל הייצור של מפעל צמיגים. אם הוא היה זוכה להשכלה אז, הוא היה פרופסור בגילי
בנו הבכור היה אז שכנו בשניר ולימים שיטה רכש את הבית והם נשארו בקיבוץ. "זה שינוי שמאוד אהבתי, הבת שלי והנכדות בכפר סאלד, הבן הבכור לידי והיינו ממש צפוניים. אחרי הפרישה מהמפעל הציעו לי להיות יו"ר האגודה הקהילתית, תפקיד התנדבותי כמובן ומצאתי את עצמי משייט שם עוד כמה שנים".
וכל הזמן הזה רצית לעשות דוקטורט?
"מאוד. המוטיבציה היתה אבא שלי, שהיה גאון שלמד בלילות עם נר כדי לא להפריע לנו. הדוקטורט הזה הוא בשביל הילד ההוא בן ה-14 שלא זכה ללמוד.
"בגיל 18 הוא הגיע לארץ, ועם כל הקורסים שלקח – שזה כבר מרשים – התקדם לתפקיד מנהל הייצור של מפעל צמיגים 'שמשון' שנקנה בהמשך על ידי 'אליאנס'. לדעתי אם הוא היה זוכה להשכלה אז, הוא היה פרופסור בגילי".
ונדרשה הרבה מוטיבציה. "לא קל להתקבל ללימודים בדוקטורט בגיל כזה. בכל מוסד אמרו לי: 'תשלח קורות חיים', הבינו שאני לא בן 40 אלא קרוב ל-70 והתשובות היו בנוסח: 'תראה, יהיה לך קשה, יש לימודי סטטיסטיקה גבוהה…' מה הקשר? אני טוב בסטטיסטיקה".
בסופו של דבר הוא חבר, כאמור, בעידוד הטכניון ל"קול קורא" מהמכון לחקר הקיבוץ שרצה לבדוק ברמת הדוקטורט למה המפעלים הקיבוציים אינם היי-טקיסטיים באופיים. מכל המגישים נבחר אחד. הוא. "קיבלנו מענק, כולם צהלו והבינו שאני רציני".
ובדרך היתה עוד מהמורה.
"אחרי שכולם מחאו כפיים אמרו לי: 'רגע, דוקטור זה מחקר' ולי לא היה תואר שני מחקרי, אז השלמתי עוד שנה וחצי ורק אחרי זה קיבלו אותי לדוקטורט. זה היה ויה דלורוזה".
ואז התחלת את הדוקטורט באמצע 2021. זה לא קשה יותר ללמוד בגיל 70 פלוס?
"לא היתה לי מגבלה מול סטודנטים צעירים שלמדו איתי, נתתי פייט לכולם. לא היה לי יותר קשה כי אני טיפוס חוקר באופיי, תמיד אהבתי לחקור דברים ולחדד, זה יצר סקרנות וחיפוש וזה נגע לדוקטורט, כנראה שזה ב-DNA שלי".
לא היתה לי מגבלה מול סטודנטים צעירים שלמדו איתי, נתתי פייט לכולם. לא היה לי יותר קשה כי אני טיפוס חוקר באופיי, תמיד אהבתי לחקור דברים ולחדד
"הגשתי אותו בסוף 2025 וב-2026 הגנתי עליו. המכון לחקר הקיבוץ מאוד התרשם ממנו, הצגתי אותו גם לאיגוד התעשייה הקיבוצית. השתתפו במחקר הזה 258 אנשים. זה היה יופי של מחקר".
20 שנה פחות
הוא עזב את שניר רגע לפני 7 באוקטובר וכעת הוא ואשתו מחשבים מסלול מחדש. "הנכדים גדלו, הייתי כבר בכל התפקידים הציבוריים ואז נשארתי על הגבעה היפה בלי תפקידים. עכשיו כשסיימתי את הדוקטורט, אני עושה מחקר בינלאומי על בסיס המחקר ההוא, עם המנחה שלי".
ספר קצת על הדוקטורט עצמו. על מה שמצאת.
"הדירקטוריון הוא פונקציה שיש לנצל אותה והיא חשובה לא פחות מהמנכ"ל ולפעמים יותר. אני לא יודע אם יתווספו לי עוד שונאים בעקבות המחקר הזה".
למה?
"כי במקום העבודה יש המון פוליטיקה ככל שאתה עולה בדרג והשאלה אם מציפים אותה. אף אחד לא אוהב לשנות, להשתנות, לוותר על האגו שלו… אז היום אני עם תובנות פרקטיות ומחקריות ומבחינתי אשמח לעזור לקיבוצים ולייעץ – יש לי המון ידע וניסיון ואינשאללה".
אפרופו נושא הגילנות שמאוד מדובר היום ונראה שהפלת אותו בנוקאאוט לקרשים, זרוק לקוראינו תובנת זן מתבקשת.
"גיל זה עניין של הרגשה. אם אתה מרגיש צעיר ורענן וחד לשון וחד מחשבה – אתה לא זקן. הסטודנטים שלמדו איתי אמרו בדיעבד שהם חשבו שאני בן 57".
