אם ישאלו אתכם מהו הדבר האחרון שעשיתם לפני 7 באוקטובר, מהי התמונה האחרונה שנצרבה בזיכרונכם או ששמורה לכם בנייד מהערב שלפני, מה תשיבו?

אצלנו, ברמת-יוחנן, יספרו לכם על בריכה מקושטת בירק ופרחים, על למעלה ממאה רקדנים המחוללים על שלוש במות וסביב לה לצלילי תזמורת ומקהלה (וכולם כולם, ילדים, נוער ומבוגרים, מכוחותינו), על מזרקות מים ולפידי אש, קהל רב הצופה מכל העברים במתרחש, ו"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"…

כמו בכל שנה בליל שמיני-עצרת נחוג אצלנו גם בשנה ההיא "חג המים", חג מקומי המשלב סוכות, אסיף ושמחת בית השואבה עם חג המשק, שכן, כפי שפותח הקריין את הטקס ומכריז: "בסוכות תרצ"ב עלו ראשוני הרמה ונטעו אוהלים בעמק זבולון".

יש מן ההיגיון לעלות על הקרקע דווקא בסתיו, כשהחום כבר לא קופח אבל עוד לא קר וגשום, וכך אמנם עשו מייסדיהם של לא מעט קיבוצים. לכן, לא רק אצלנו אלא בקיבוצים רבים נוספים (בהם י"א הנקודות שבנגב המערבי), חגגו ברוב-עם והדר בהושענא-רבה תשפ"ד, ערב שמחת תורה שלפני שלוש שנים (יש שיקראו לו: הערב האחרון בחיינו הקודמים), את חגו של הקיבוץ.

ויהי ערב ויהי בוקר, הארץ היתה תוהו ובוהו והתרוממות הרוח מליל-אמש היתה כְּלֹא היתה.

יצירה מקורית של המשורר והמלחין מתתיהו שלם והכוריאוגרפית לאה ברגשטיין

על שני חגים גאוותה של רמת-יוחנן, טקס קציר העומר בפסח וחג המים בסוכות, שתי מסכות שהן פרי יצירתם המקורית של חברי הקיבוץ המנוחים, המשורר והמלחין מתתיהו שלם והכוריאוגרפית לאה ברגשטיין, שתי מסורות מקומיות ששרדו את מבחן הזמן ואתגריו ויכלו לו.

הטקס החל להתהוות בסמוך לבואם של היוצרים שלם וברגשטיין לרמת-יוחנן עם הפילוג בבית-אלפא וברמת-יוחנן ב-1940 וחילופי האוכלוסין שהתקיימו במסגרתו

הכיצד? אם תשאלו אותי, ניתן לתלות זאת בשלוש סיבות עיקריות: איכותם האמנותית הגבוהה המייצרת חוויה תרבותית בלתי נשכחת למשתתפים ולקהל כאחד, התמדתם של מובילי החג המשוגעים לדבר שראשם לא שח בפני קשיי ההתנעה והמהמורות שבדרך, והמבנה הרב-גילי והרב-דורי שהנהיגו היוצרים, כך שכל שכבות האוכלוסיה, מטף ועד זקן, נוטלות חלק בטקס, עתים אף שלושה דורות ממשפחה אחת, וכל ילד המתחיל השתתפותו בכיתה א' יודע בדיוק מה התפקידים הצפויים לו ככל שיגדל.

חג האסיף ברמת-יוחנן, במתכונתו הנוכחית כ"חג המים", נחוג לראשונה ב-1961 לרגל 30 שנותיו של הקיבוץ, אך היו לו גלגולים מוקדמים יותר, שגילם, כפי הנראה, כגילו של הקיבוץ.

כמסכת מובנית, המשלבת טקסטים קדומים וחדשים, שירים ומחולות, הוא החל להתהוות בסמוך לבואם של היוצרים שלם וברגשטיין לרמת-יוחנן עם הפילוג בבית-אלפא וברמת-יוחנן ב-1940 וחילופי האוכלוסין שהתקיימו במסגרתו.

איכות אמנותית גבוהה מייצרת חוויה תרבותית בלתי נשכחת למשתתפים ולקהל כאחד

גם אז, כפי שמלמדות מעט התמונות שנותרו ממנו בארכיון, היה הטקס מרהיב-עין, אם כי גרנדיוזי פחות. הוא התקיים תחילה על הדשא שליד חדר האוכל ואחר-כך על הבימה החיצונית לבית התרבות של הקיבוץ שתכנן האדריכל ליאופולד קרקואר ונחנך ב-1946.

במרכז הטקס עמד אסיף יבולי המשק והוא נחוג בערב החג הראשון, בעוד חג לציון יום הולדתו של הקיבוץ כלל לא היה בשלושת העשורים הראשונים לקיומו.

"שנים עברו", כפי שמוסיף הקריין ואומר בטקס, "האוהל היה לבית, השתילים נעשו אילנות והמעט הפך לשפע", ומתוך הציבור החלו נשמעים קולות שקראו לייסד חג שכזה. וכך היה.

בתשרי תשכ"ב, לעת חגיגות ה-30, נדד חג האסיף לבריכת השחייה, חבר לשמחת בית השואבה וליום העלייה על הקרקע ו… חג חדש נולד!

תפילה לשנה החקלאית החדשה

כדרכו של שלם בקודש, נשלבו בטקס אלו באלו התיאורים המקראיים והחז"ליים של החג כפי שנחוג טרם חורבן הבית ויציאת העם לגלות, והסיפור הציוני; פסוקים עתיקים ויצירה חדשה במילים, בלחן ובמחול.

להבדיל מטקס קציר העומר שנחוג לראשונה ב-1945 ונוצר לכתחילה כמסכת מקורית שלמה וסגורה, בחג המים שולבו גם שירים וריקודים שיצרו שלם וברגשטיין במשך השנים לחגים ואירועים אחרים:

חג הגז, חתונות, מחזותיו של שלם לחניכיו בחברות הנוער ולילדי בית החינוך, ואפילו, רחמנא ליצלן, שירים שכתב בשנותיו בבית-אלפא ו"טרונספרו" אף הם לרמת-יוחנן: "שִׂמְחוּ נָא וּפִרְקוּ הָעֹל,/ חַג לָנוּ וְשִׂמְחָה, יוֹם לָנוּ גָּדוֹל", "שֶׂה וּגְדִי, גְּדִי וָשֶׂה,/ יַחְדָּיו יָצְאוּ אֶל הַשָּׂדֶה", ועוד…, ובלבד שתוכנם תאם את תוכנו של החג החדש.

ניסיון לכלול בחג בשנותיו הראשונות מרכיבים מ"שמחת תורה" לא עמד במבחן הזמן והרלבנטיות בקיבוץ החילוני ובחג שעיקרו חקלאי, והילדים פסקו כעבור שנים ספורות מלצעוד בו כשהם נושאים דגלים מקושטים שתפוח בראשם.

"שלוש פנים לו לחג", מכריז הקריין בטקס: "ישיבה בסוכה, חדוות האסיף ושמחת בית השואבה". ואמנם, ניתן בו ביטוי לשלושת שדות התוכן של חג הסוכות הקדום (המכונה במקורות גם סתם "החג"): סוכות סמליות נמתחות על הבמות משני צדי הבריכה בתמונת הפתיחה ("תמונת השפע"), שיירה של משתתפי הטקס ויבולים בידיהם, "עולה לרגל" אל הבמה המרכזית, משל היתה ירושלים, כשברקע מושרות מילות הנביא ישעיהו: "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא/ גוֹי-צַדִּיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים,/ הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ-חָג…".

אל הענפים החקלאיים נוספו עם השנים גם התעשייה, בתי המלאכה, ענפי השירות, וכמובן – פירות הבטן בשנה שחלפה בקיבוצנו ההומה מתינוקות

בהמשך הטקס, שעיקרו שיר ומחול, מביאים ילדים-קריינים אל הבמה בינות לריקודים מיבולי ענפי המשק השונים, כשאל הענפים החקלאיים שקיבלו רק הם בעבר ייצוג בחג, נוספו עם השנים גם התעשייה, בתי המלאכה, ענפי השירות, וכמובן – פירות הבטן בשנה שחלפה בקיבוצנו ההומה מתינוקות.

אחרי שנסתכמה שנת היבול הקודמת, הגיע זמנם של ניסוך המים והתפילה לשנה החקלאית החדשה, שתהא מוצלחת וברוכת גשמים, וכמאמר הגמרא: "אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה" (בבלי, ראש השנה, ט"ז, ע"א).

בקול גדול קורא מרכז המשק את מילות אחד מפיוטי ההושענא של חג הסוכות המיוחס לרבי אליעזר הקליר (כנראה מהמאה 6-7 לסה"נ), פיוט הכולל רשימה אלפבתית של מרעין-בישין המאיימים על היבולים ושלישועה מהם מפלל האדם העובד את אדמתו ("אֲדָמָֽה מֵאָֽרֶר. בְּהֵמָֽה מִמְּשַׁכָּֽלֶת. גֹּֽרֶן מִגָּזָֽם. דָּגָֽן מִדַּלָּֽקֶת…"), או אז נפתחות המזרקות, מודלקים הלפידים ושירה רמה עולה משורות המקהלה: "הִנֵּה גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם בָּא,/בִּרְכָתוֹ עִמּוֹ רַבָּה./ […]/ הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה,/ בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ".

מערבולת רגשית כואבת

כך בדיוק היה גם בליל שמיני-עצרת תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, כשמלאו 92 שנים לקיבוץ, ומי יכול היה להעלות אז על דעתו את גודל האסון שאורב לנו, את המרחק הבלתי נתפס בין החגיגה לעת ליל לרעה שקידמה את פנינו עם שחר.

בשנתיים הבאות מנעו איימי המלחמה והגבלות פיקוד העורף את קיום החג כמנהגנו, ובכלל, למי היה מצב-רוח לחגיגות? בתוך האבדות הרבות של שנת המלחמה הראשונה, היה גם בן הקיבוץ, עמית שחר ז"ל, שנפל ברצועת עזה בינואר 2024, מרבית החטופים היו נתונים עדיין בשבי והכל היה כואב מדי.

הטבע המשיך בשלו, השדות המשיכו להניב ושוב הגיע זמן אסיף… תחת איום הטילים מצפון הוחלט ברמת-יוחנן לקיים בכל-זאת קבלת-חג סמלית בחדר האוכל, בסמיכות למרחב מוגן, ושאלנו את עצמנו, במכון להווי ומועד שייסד מתתיהו שלם בקיבוץ: מה ניתן להביא אליה מהטקס המסורתי שלא מתקיים?

כך נולד ה"ספין-אוף" על פיוט ההושענא. את אסונות הטבע מן הפיוט המקורי השארנו לשנה אחרת ובפעם הזו ביקשנו להיוושע מצרותינו הנוכחיות, אלה שמידי אדם: "אֶרֶץ מֵאֵבֶל. אָדָם מֵאֵימָה. בַּיִת מִבַּלָּהָה. […] הִתְיַשְּׁבוּת מֵהַפְקָרָה. […] חֲטוּפִים מֵחָמָאס. חֶבְלֵי-אֶרֶץ מֵחֻרְבָּן. טַף מִטַּלְטֵלָה. יַלְדוּת מִיָּגוֹן. […] קְהִילוֹת מִקֶּטֶל", וכך הלאה…

גם בחלוף שנה נוספת לא שקטה הארץ ממלחמה, לא חדלו האבדות ולא שבו רבים מהחטופים. ערב שנת תשפ"ו, נפל ברצועת עזה חלל נוסף מבני הקיבוץ, ערן שלם ז"ל (נינו של מתתיהו שלם). שוב הועמו חגינו, שוב תוכנן טקס חליפי מצומצם לציון יום העלייה על הקרקע ב"הושענא רבה", שוב נמצאה ה"הושענא" החדשה רלבנטית יותר לאותה עת מזו המקורית, אלא שבפעם הזו, בתוך המערבולת הרגשית שהורגלנו בה זה שנתיים, התערבב שבר אובדננו הטרי בשמחת שובם ממש בבוקר החג של אחרוני החטופים החיים.

גלגלי המסורת יונעו מחדש

חלפה עוד שנה ועושה רושם שמקץ שלוש שנות מלחמה בשלו התנאים לחדש ימינו כקדם ולחגוג כמנהגנו. עם פרוץ תקופת החזרות הסתבר שהנעת גלגלי המסורת מחדש אינה פשוטה כלל ועיקר.

את אסונות הטבע מן הפיוט המקורי השארנו לשנה אחרת ובפעם הזו ביקשנו להיוושע מצרותינו הנוכחיות, אלה שמידי אדם

אם בעבר ילדי רמת יוחנן, למן הרגע שעמדו על דעתם, חיכו בקוצר רוח להגיע לגיל שבו יוכלו להצטרף אל שורות הרוקדים בחג המים (וגם בעומר, כמובן), אזי כעת הילדים הצעירים ביותר שעוד זכו להשתתף בחג כבר החלו כיתה ד', ומה נותר בזיכרונם של הקטנים מהם?

רבות מן הנערות שרקדו בחג האחרון כבר סיימו בינתיים י"ב כיתות ויצאו לשנת-שירות ולצבא ולצעירות מהן, כך נראה, החלידו גלגלי החשק מחוסר שימוש. שוב אנו נוכחים כי אחד מעוגניה של מסורת הוא רציפותה וההתמדה בה.

ולמרות כל זאת, קהילת רמת-יוחנן בת ה-95 שבה השנה לחגוג כמנהגה: האורות ידלקו, הבמות יתמלאו קבוצות מחול רב-גיליות ושרביט המנצחים יונף לעיני המקהלה והתזמורת.

זה אמנם לא יהיה בערב שמחת תורה, שהפך לדאבוננו ליום הטעון בזיכרון ובאֵבֶל טריים למדי, אלא שבוע מוקדם יותר, בערב סוכות, ויידרשו כנראה מאמצים גדולים יותר מאלו הרגילים, אבל הקסם יקרה כמדי שנה ו"בְּחַג הָאָסִיף, בְּחַג הַסֻּכּוֹת", כמאמר השיר, "נִשְׁכַּח כָּל עָמָל וְכָל מְצוּקוֹת", לפחות לערב חגיגי אחד…