"שלום חברה. תחסרי לנו מאוד" // נפרדים מרחל רבין

"הצטערתי לשמוע על פטירתה בשיבה טובה של רחל רבין-יעקב היקרה", ספד נשיא המדינה, יצחק הרצוג, לרחל רבין-יעקב, "מי שמסע חייה הארוך והמרשים היה מופת של עשייה חינוכית וציבורית. יותר מ-80 שנה חלפו מאז נמנתה רחל על גרעין החלוצים והחלוצות שנאחז באדמת הטרשים על הר מבודד והקים את קיבוץ מנרה.

"במלחמת העצמאות בתש"ח היתה רחל בעצמה לוחמת ונלחמה כדי להגן על קיבוץ מנרה שהקימה במו ידיה. במשך עשרות שנים היתה רחל לדמות מובילה במנרה ובתנועה הקיבוצית בכלל והעמידה דורות רבים של תלמידים ותלמידות, אשר לנצח יזכרו בוודאי את החותם הייחודי שהותירה בהם המחנכת רחל".

כאבה את הירצחו של אחיה יצחק, מושא אהבתה והערצתה, ולצד זאת בחרה להמשיך ולדבוק בעשייה למען הכלל

בהספדו ציין נשיא המדינה, כי "כמי שזכה להכירה ואף שוחח עימה לרגל יום הולדתה ה-101, אני יודע כמה כאבה את הירצחו של אחיה יצחק, מושא אהבתה והערצתה, ולצד זאת בחרה להמשיך ולדבוק בעשייה למען הכלל, אשר זיכתה אותה, ובצדק רב, בפרסים ובאותות הוקרה רבים. אני שולח את תנחומיי הכנים לבני משפחתה, אוהביה וקיבוצה ומייחל כי לא תדעו עוד צער".

מעמודי התווך של הקיבוץ

עם היוודע דבר מותה של רחל רבין-יעקב, נמסר מקיבוץ מנרה, שרחל רבין-יעקב נמנתה, כאמור, על מייסדיו והיתה חברה בו יותר משמונה עשורים עד יומה האחרון, כי "רחל היתה ממקימי מנרה ובוניה. היא היתה מעמודי התווך של הקיבוץ, דמות משמעותית בגיבוש סיפור המקום במשך השנים והיתה גורם נכבד ביותר בעיצוב מנרה וקהילתה. בשעה קשה זו, קהילת מנרה כולה מחבקת את בני משפחתה ומשתתפת בצערם".

בתנועה הקיבוצית ציינו, כי "רחל רבין-יעקב הלכה לעולמה בגיל 101. מדור החלוצים שהקים את המדינה וממייסדי קיבוץ מנרה, בו היתה חברה 83 שנים, עד יומה האחרון. שלום חברה. תחסרי לנו מאוד".

דגן לוין, חבר קיבוץ צרעה, בן קיבוץ מנרה, מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית וחבר דירקטוריון הקק"ל, ציין כי "לרוב אזרחי ישראל רחל היתה אחותו של יצחק רבין. חלקם גם יודעים שהיתה חברת קיבוץ מנרה. עבורי ועבור בני ובנות מנרה, רחל היתה בראש ובראשונה המחנכת והמורה לביולוגיה, ששיעוריה הם בדרך כלל טיול ב'צוק מנרה' המלווה בהסברים (שאותי שיעממו, אבל הייתי יוצא דופן) על כל פרח, צמח וסלע.

אבל זה רק הקצף על פני המים. במעמקי הים, עבורי ועבור בני ובנות מנרה, תלמידיה בבית הספר האזורי 'הר וגיא' ורבים ממכריה וחבריה, רחל היתה הרבה יותר מזה. רחל היתה צוק איתן, נחוש ומחויב עד קצות הציפורניים, לחזון והגשמה ציונית ואנושית. ציונות נשכחת של פעם, של התיישבות, קיבוץ, טבע וחקלאות, של צדקת הדרך, של טובים מול רעים ושל מדינה יהודית דמוקרטית במשפט העמים ועל פי מגילת העצמאות.

רחל היתה צוק איתן, נחוש ומחויב עד קצות הציפורניים, לחזון והגשמה ציונית ואנושית. ציונות נשכחת של פעם, של התיישבות, קיבוץ, טבע וחקלאות, של צדקת הדרך

רחל היתה סימן לעוז רוח, קשיחות, צניעות ונחישות. גם כשהיה קשה, ולא מעט היה קשה, ביטחונית, אקלימית, כלכלית, עזיבות של חברים מרכזיים ומה לא – רחל האמינה בחשיבות ובעתיד של קיבוץ מנרה.

קראנו לה "ציונה"

כנערים קראנו לה 'ציונה', כי בדיונים החוזרים לעייפה על צמיחה דמוגרפית של מנרה היא טענה בלהט שהדרך למשוך אנשים צעירים למנרה היא לאתגר ולהלהיב אותם עם החזון הציוני שיוביל את מנרה להיות מגדלור של התיישבות קיבוצית על הגבול.

רחל היתה מנהיגה פורצת דרך בהתיישבות, בתנועה הקיבוצית ובחינוך. זכורה לי אמירה שלה, שבית הספר 'הר וגיא' הוא המרכז של הגליל. המורים יוצאים מפעם לפעם לתפקידים בקיבוצם, באזור ובתנועה, אך תמיד חוזרים למרכז העולם, להר וגיא, כי החינוך הכי חשוב.

אומרים, שההבדל בין הר לשר הוא שהר ככל שמתקרבים אליו נהיה גדול ושר ככל שמתקרבים אליו קטן. רחל לא היתה שרה, אבל היתה אישיות ומנהיגה, שככל שהתקרבת אליה, הלכה וגדלה. משתתף בצער המשפחה ומכריה הרבים. לא נשכח".

ענת מאור, חברת הכנסת לשעבר מטעם מר"צ וחברת קיבוץ נגבה, הודתה על: "הזכות הגדולה לכהן כמנהלת ביה"ס הקיבוצי 'צפית' בעת שרחל רבין כיהנה כרכזת החינוך של האגף לחינוך התיישבותי. אז עמדתי על פילוסופיית החינוך העמוקה שלה, תבונתה הרבה ונועם הליכותיה. רחל דגלה וטיפחה חינוך הומניסטי עשיר, עתיר ערכים קיבוציים, והאמינה שהמפתח לצמיחת תלמיד יוצר וחושב הוא בהטמעה אישית של הידע והערכים. ולכן הנחילה והעמיקה את פרויקט עבודות הגמר כפסגת ההוראה והחינוך המתקדם.

בנוסף, הובילה להקניית ערכים של חינוך לשלום, שוויון, אחוות עמים עם ערביי ישראל ומדינות האזור, זכויות אדם, צניעות, יושרה וחובת הפרנסה וערבות הדדית, ועודדה את הפעילות החברתית ושל תנועות הנוער בקיבוצים, המושבים וכפרי הנוער ברחבי הארץ.

צומת החיים השנייה בה נפגשתי עם רחל היא מיום הרצח המזעזע של אחיה, רוה"מ יצחק רבין, המנהיג הדגול. מאז, נפגשנו שנה בשנה ביום הזיכרון הממלכתי לזכרו.

בראיון מונומנטלי שהעניקה רחל לעיתונאית טלי ליפקין שחק בגלי צה״ל, היא סיפרה על הקשר המיוחד במינו שהיה לה עם אחיה. ואכן, בתקופה בה היתה לי הזכות הגדולה לכהן בכנסת תחת מנהיגותו רבת הפעלים של רבין, ראיתי את ההפריה ההדדית ביניהם.

כשרחל חגגה את יום הולדתה ה-95, הוקסמתי. על כוס תה ועוגה צנועה, לבושה ומסורקת בקפידה, היא סיפרה לי בעיניים בורקות על לימודיה במכללה האקדמית תל חי. הייתה בה סקרנות ותשוקת הרחבת דעת, כמו של תלמידה בכיתה א׳ וסטודנטית בראשית דרכה.

רחל, זו ההשראה שניקח ממך לעד. בימים הטרופים הללו, בשינוי שעלינו להביא עתה, יהיו עולם החינוך ותשוקת הדעת והצדק, והחתירה לשלום ואחווה, ואישיותך הצנועה והישרה – נר לרגלינו לעד. איתנות השקפתה ואישיותה, היוו עמוד אש בשמירת הגחלת של משפחתה, מנרה קיבוצה וההתיישבות וההגנה במדינה".

ראש המועצה האזורית גליל עליון, אסף לנגלבן, ציין בהספידו את רחל רבין-יעקב, כי "בצער גדול אנחנו נפרדים היום מרחל רבין-יעקב ז"ל, ממייסדות קיבוץ מנרה. רחל הגיעה למנרה בשנת 1943, כשהיתה בת פחות מ- 18. יחד עם חבריה היא עלתה להר קירח, למקום שהיה אז מרוחק ומבודד, ובחרה לבנות בו בית וקהילה. רחל היתה המורה של הכיתה הראשונה במנרה ובהמשך הקדישה עשרות שנים לחינוך.

רבים הכירו אותה כאחותו של יצחק רבין, אבל עבורנו בגליל העליון היא היתה קודם כל רחל. מחנכת, חברה, חלוצה ואישה שאהבה את מנרה בכל ליבה. על פועלה, רחל קיבלה את פרס עליית הנוער והחינוך ההתיישבותי, אות 'מחנכת למופת' של המכללות האקדמיות לחינוך.

גם כשנאלצה להתרחק מביתה בעקבות המלחמה, לא הפסיקה להאמין שתחזור אליו. 'אין לי שום ספק, שעוד נחזור למנרה', היא אמרה. רחל השאירה אחריה משפחה אוהבת, קהילה שלמה ומורשת של עשייה, חינוך ואהבת המקום. אנחנו מחבקים את משפחת רבין-יעקב ואת קהילת מנרה. יהי זכרה ברוך".

"רחל רבין נפטרה בגיל 101, רגע לפני ראש השנה – לא להאמין". ספד יו"ר הקק"ל, אייל אוסטרינסקי, עם היוודע דבר מותה של רחל רבין-יעקב. "אחותו של יצחק", ציין אוסטרינסקי, "אבל יותר מזה מחנכת מדהימה והעיקר המזכירה המיתולוגית של קיבוץ מנרה שעל גבול לבנון.

אידיאולוגית יוצאת דופן, אישה מחוספסת מחד ורגישה מאידך. ציונית בכל רמ"ח אבריה וחלוצית בכל שס"ה גידיה. לקראת הסוף היא ראתה את הקיבוץ שלה חרב. ראתה את זה מרחוק, גם במרחק וגם בתודעה.

אבל שמחתי, שעוד בחייה, בעידוד חברי ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, הצלחתי להוביל החלטה בקק"ל יחד עם שותפיי ושותפותיי לדירקטוריון ובפרט חבריי וחברותיי לתנועת העבודה, יעקב בכר, רותם ידלין, חגי מיורק, דרור מורג ובעיקר בן מנרה, דגן לוין, לשיקום ופיתוח קיבוץ מנרה ובניית שכונה חדשה בתקציב של 30 מיליון שקל".

"זכינו שהיא ראתה אותנו בחייה מיישמים את הערכים שלנו", הוסיף וציין יו"ר הקק"ל, "מאמצים את קהילת מנרה ואת יישובי קו העימות הצפוני לליבנו ושמים אותם בראש סדר העדיפות שלנו. שנהיה ראויים לחייה ותורתה של רחל רבין ושננכיח את זכרה במעשים שלנו – בהתיישבות, בחינוך ובהגשמה ציונית בלתי פוסקת. יהי זכרה ברוך".

ח"כ בני גנץ שיתף וציין, כי "בחורף 1988, חוליית מחבלים חדרה לאזור קיבוץ מנרה. הוקפצנו לשטח, הסתערנו והקשר שלי, יונתן ברנס ז"ל נפל בהיתקלות. הגענו שבורי לב לקיבוץ ושם חיכתה לנו רחל רבין שהזמינה אותנו למועדון, הניחה קומקום, נתנה לנו חיבוק אוהב. שם התחיל הקשר שלנו שנמשך לאורך השנים.

בביקורים שלי אצל רחל לא דיברנו על מדיניאות ולא על ביטחון. דיברנו על החיים, על היום יום, על הצפון שכל כך אהבה ועל חינוך. במלחמה כשפונתה יחד עם תושבי מנרה, הגעתי לבקר אותה. כמו תושבי הקיבוץ המבוגרים האחרים שהועברו לקבוצת כנרת, גם היא חיכתה לחזור הביתה".

ח"כ בני גנץ הוסיף וציין, כי "עבורי רחל היא בית וכך היא היתה עבור צעירים רבים במהלך חייה. היא לא רק אחותו של יצחק רבין, הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה הנערץ. היא אמא לחיילים וצעירים רבים שחיבקה במהלך חייה. היא חלוצה שהתיישבה בגבול. היא סמל לגבורת תושבי הצפון. רחל, נמשיך לשמור על הצפון ועל החיילים שלנו. אתגעגע אליך".

בשעה זו (יום שני) מובאת רחל רבין-יעקב למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוץ מנרה.