לפני עשור, באוקטובר 2016, בסוכות תשנ"ז, שב רועי רז "החדש", אז בן 43, לביתו בקיבוץ: "נברך את הבית שחזרנו אליו באהבה," כתב אז, "הבית שמציין ערב חג הסוכות את שנותיו אבל גם שואל את עצמו איזה מין בית הוא עכשיו," והוא מתפעל "שבאוויר ובצידי השבילים מלבלבות תחושות של רצון לשייכות מחדש, ל'ביחד' מעודכן, לקִרבה במידה הנכונה…" וגם איחל באותם ימים לביתו המתחדש, ש"ימצא את הנתיב – הבוקע מהלבבות – ואחרי הלבבות נמשכים המעשים".

רועי, בן הקיבוץ, מוזיקאי בהכשרתו ובהווייתו, חוזר בתשובה וחי באושר ובנוחות עם רעייתו עינת החילונית, בת רמת דוד, שהוריה עברו ליישוב הקהילתי גבעת אלה. אשתו וילדיו אינם דתיים וכמשפחה מכבדים האחד את השני, בביתם הנאה במרחביה.

פעם סיפרתי לחבר ילדות, שהפך לשופט בכיר, על המהלך והוא אמר לי: 'תבדוק איפה טעיתם'. אנחנו חיים עם בן שמצוות כיבוד אב ואם היא נר לרגליו. אנחנו מאוד גאים בו

"בגבעת אלה," מספר אביו יורם, "שם התגוררו מספר שנים, רועי פגש את הרב שליח חב"ד, הושפע ממנו ועשה צעד נוסף והתחזק אט-אט באמונתו מתוך כוונה שהיא מיוחדת לו ומשרתת את עולמו הפנימי".

רק קביעת מזוזה

רועי הבוגר חזר לכור מחצבתו, למרחביה, קיבוץ חילוני פתוח ומקבל, הוא "היורש" של סבו, במסגרת שיוך הדירות. הוא חי את חייו, מתפרנס מהופעות של הרכבים שונים ובעיקר מהוראה בבית ספר התיכון של עפולה והאולפנות למוזיקה בעפולה, בטבעון ובמזרע, שם יש לו גם תלמידים פרטיים וגם הרכבים מוזיקליים שיצר.

הוא לא מנסה, חלילה, להחזיר אנשים בתשובה, לעולם לא יכפה את דעתו והוא תורם מכישרונו המוזיקלי לקהילה כאשר הוא מתבקש, לא בשבת.

רועי הוא הבן הבכור. איך קיבלתם את החזרה שלו בתשובה?
"לא היינו מאושרים מהמהלך החריג כי דאגנו כיצד ישתלב בחברה חילונית-שמרנית וכיצד זה יקרין על המשפחה, בעיקר זו המורחבת. אבל המהלך לא היה טראומטי מבחינתנו. הוא התקבל בטבעיות ובכיבוד דרכו.

"פעם סיפרתי לחבר ילדות, שהפך לשופט בכיר, על המהלך והוא אמר לי: 'תבדוק איפה טעיתם'. זה היכּה בי לפרק זמן, ויכול להיות שאכן יש משהו בדבריו, שהרי מי לא טועה. אבל מצוות כיבוד אב ואם היא נר לרגליו של רועי ואם טעינו במשהו, בכל זאת אנחנו מאוד גאים בו בהתמודדויותיו, באורח חייו".

"יש אתגרים לא מעטים", יורם מספר, "בפרט סביב נושאי כשרות ושמירת שבת. לנו החילוניים קל יותר להתפשר וללכת לקראתו (כלים חד פעמיים, אוכל מוכן כּשר), למרות שאורח חייו מונע ממנו לעיתים קרובות להשתתף באירועים משפחתיים.

"לא ביצענו בביתנו שום שינויים שיתאימו לו, למעט קביעת מזוזה והגענו להשלמה הדדית. לעיתים רחוקות מתפתחים דיונים בנושאי הדת, חלקם פוליטיים, ולנוכח המציאות – על עתידה של המדינה, אבל משתדלים להימנע מכך, כי שלום בית חשוב מכל".

ואתה רואה גם את הטוב.
"רועי הוא צדיק אמיתי ועוזר כמיטב יכולתו לכל דַך ונזקק. הרוב בסתר. קשרינו מאוד הדוקים והדדיים וזכינו בברכה גדולה".

סוג של ילד "רוּחִני״

כבן הקיבוץ, גילה רועי מוּדעוּת לחזרה למקום אחר מזה שעזב, מקום ששינה פניו. לדבריו "הקיבוץ היה בשלבי שינוי ופתוח לעיצוב". לקראת קבלתו לחברות, נשאל ערב ההצבעה: "אתה אדם דתי. למה חזרת לקיבוץ המוכר לך כחילוני?"

רועי מסביר כי "החיפוש הרוחני התחיל לבעבע בחיפוש אחר משמעות כבן אדם, בכמיהה לרוחניות. ביטוי לרצון פנימי להידבק במשהו גדול, במציאות שהיא מעבר לעולם החושים הפיזי".

"הליך חזרה בתשובה לא קרה ביום אחד". אומר יורם אביו. "אנחנו כהורים יכולנו להבחין במהלך התבגרותו, מגיל 17-16, שרועי הוא סוג של ילד "רוּחִני״ (במלעיל), שקרא הרבה, שהתעניין בהוויית העולם, אבל מאחר שהמוזיקה תפסה את מרבית זמנו, חלק מתחומי העניין הללו נדחקו".

במשך השנים, וביתר ריכוז בחופשת השחרור משירותו הצבאי, התחיל רועי לקרוא פילוסופיות מזרחיות. "הוא נחשף דווקא לבודהיזם, תורת הזן, והחל ללמוד יוגה ומדיטציה. לשמחתנו לא נסע להודו ולא נחשף לחומרים מסוכנים. גם הנושא היהודי עניין אותו, למרות שלא נחשף אליו בחברה הקיבוצית".

בעוד היהדות הצטיירה בעיניו כמכשלה, כפי שאומר רועי כיום, הוא דחה בפועל את ההכרוּת הממשית עימה לסוף העיון המעמיק בתורות אחרות. רק אז התבהר לו שניתן לקבל שפה להשוואה בין התורות השונות ולהבין את ההבדלים ביניהן. בכך הוא בוחר ביהדות בבחירה מודעת ושכלית.

בתהליך הברירה של רועי בין החלופות שנפתחו בפניו, הייתה זו שהורתה לו לחיות לפי ההלכה היהודית, ולקבל על עצמו את עול המצוות: "כי אני מאמין בתורה שניתנה לעם ישראל ומאמין בחכמי ישראל".

אני עצמאי באופן הלימוד שלי ומתייעץ עם הרב בשאלות או התלבטויות בנושאי הלכה שונים. יש ויתור, הקשבה, לאפשר לאחר לבטא את צרכיו ולכבדם

כמי שגדל במשפחה מוזיקלית, רועי רואה במוזיקה סוג של שפת תקשורת עם החברה בכלל והקיבוצית בפרט. "הנגינה והשירה הנלווית," מבהיר רועי, "הן אמצעי ליצירת דו-שיח עם השירים ששמעתי בילדותי. אני חוקר את השירים, מעבד מחדש את המנגינות עד שיוצאת אמירה שאינה מנותקת מהתוכן המקומי-הקיבוצי וגם השורשי, כעין סגירת מעגל".

את לימודי המוזיקה לתואר ראשון עשה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שם נחשף במידה מסוימת לעולם היהודי וליום השישי, המיוחד בירושלים ולשבת. כשסיים, נסע לבוסטון ללימודי תואר שני, הכיר מוזיקאים יהודים שהזמינו אותו בליל שבת לבית הכנסת הרפורמי שהיה קהילה מעורבת של שחורים, להט"בים, נשואי תערובת ויהודים אורתודוקסים שהפכו לרפורמים.

התפילה הייתה מלווה בנגינה ובשירה של שירי שבת שבהם לקח חלק. בתקופת שהותו בארה"ב, פיתח רועי זיקה לג'אז, למוזיקה אתנית וישראלית מקורית, וגם נגע ביסודות קלאסיים, שקלט עוד בבית סבו בקיבוץ.

"לכל אחד המסלול שבחר, והעיסוק הטוטאלי והרב-תחומי שלי הוא כיוצר, כמופיע וכמורה-מדריך בגיטרה". הוא הקים את אנסמבל "קדמה וימה" שבהרכבו השתתפו נגנים במגוון כלים: סקסופון טנור, כינור חשמלי, בס, תופים וכלי הקשה.

בהופעות בפסטיבלים התבססו בעיקר על לחנים מקוריים שלו, המשלבים קצב וסולמות ים-תיכוניים עם הרמוניות מערביות. הוא היה חבר ב"אנסמבל תהִלים", שילוב של מוזיקה יהודית ופיוט, כמתבקש מאמונתו ומאורח חייו הדתי, שבו ניגן בגיטרה ולעיתים גם שר.

מרכיב לעצמי את התפריט

בשנת 2022 הלחין את "הושע נא", על מילים מתוך פיוטי ההושענות, והוא אף עיבד שירים. בתקופה מוקדמת יותר וגם לאחרונה הצטרף אליו אחיו הצעיר, הסקסופוניסט ארנן, שבא לביקור מולדת.

ייתכן שדווקא הרקע הקיבוצי, החילוני והישראלי יכול להסביר מדוע כשהגיע אל התפילה, תהלים ופיוט, הוא לא אימץ שפה חסידית מסורתית בלבד, אלא שילב אותה עם גיטרה, ג'אז, הרמוניות מערביות ומוזיקה ים-תיכונית.

בשכונת ההרחבה, המכונה כיום "השכונה הצפונית", שוכן בית כנסת הפתוח לכלל חברי הקהילה, שהוקם על ידי המועצה האזורית ובסיוע איש עסקים עפולאי. אבל הוא בחר דווקא להתחבר לבית הכנסת הוותיק שבמושב מרחביה השכן, מרחק הליכה קצר בדרך עפר בין השדות.

בימים רחוקים, היו ילדי הקיבוץ מבקרים שם במוצאי יום הכיפורים, להאזין לתקיעת השופר לאחר סיום תפילת נעילה. "בית הכנסת במושב יונק מחב"ד", מסביר רועי "שם אני מרכיב לעצמי את התפריט הלימודי-רוחני". לימודי הקבלה אפשרו לו מה שהוא מכנה "קשר יותר ישיר למושג האלוהות".

באופן מעשי הוא ראה בבחירה הזאת יכולת ליצור מרקם אחיד שבו כלולים רכיבים שונים: "אני עצמאי באופן הלימוד שלי ומתייעץ עם הרב בשאלות או התלבטויות בנושאי הלכה שונים". למשל, בענייני הבית המשפחתי, שבו חולק רועי את ערכיו יחד עם רעייתו שאינה דתיה, והוא מדגיש ש"הבית, איש ואשתו זה הדבר הכי חשוב ביהדות. זה טוב שכך, שכן יש ויתור, הקשבה, לאפשר לאחר לבטא את צרכיו ולכבדם."

החיפוש הרוחני שלי התחיל לבעבע בחיפוש אחר משמעות כבן אדם, בכמיהה לרוחניות. ביטוי לרצון פנימי להידבק במשהו גדול, במציאות שהיא מעבר לעולם החושים הפיזי

אפשר לחוות ולהעריך את תרומתו היפה והנעימה של רועי בנגינתו במרחב הקהילתי, והוא אכן זוכה להערכה רבה ולתשומת לב גם בתקיעה בשופר כקול ייחודי. באנסמבל המקומי "מרחב-יה" שיתף בהזדמנויות שונות נגנים שנקלטו וזמר צעיר ממנו, בן הקיבוץ, אף הוא חוזר בתשובה: "אנחנו, החילוניים והדתיים, חיים ביחד בקיבוץ, תורמים בכישורינו לסביבה הקרובה. בעיניי זאת אמירה ברורה לחברה הישראלית. צריך למצוא את הדרך לשוחח ולקחת את הטוב שבכל שוני".

והאב יורם מסכם: "הוא אומנם מקפיד על 'קלה כחמורה', אבל לא התנתק מהעולם החילוני שבו גדל".

הדרשה שניסח לרגל החג דאז, כשהתקבל כחבר מן המניין בקיבוץ, שבה ועולה בימים אלה: "בחג הסוכות שבו נוהגים לצאת מהמשכן הקבוע והמרופד, אל מבנה פשוט וארעי, בזה אנחנו מבטאים שהעיקר הוא לא פאר הבית אלא הנשמה שלו, מה שוכן בתוך הבית… ומאחל לבית הקיבוצי שתמשיך לשרות בו הרוח היפה והטובה שמילאה אותנו כל השנים בשמחה, יצירתיות ותקווה, אשר נותנות קרקע להצמיח דברים חדשים וטובים". והוא מסיים את דרשתו: "יהי רצון שתחדש ימינו כקדם".