ספר תורה לעילוי נשמתם של בת קיבוץ צאלים וחייל בודד שנפל בקרב והסיפור יוצא הדופן שמחבר ביניהם

חיבור מדהים ויוצא דופן מסוגו בין ארבל ברבי (גיגי), בת קיבוץ צאלים, שנפטרה לפני שנתיים, וסמל שלמה אדשינה, חלל צה"ל ממוצא ניגרי שהיה מאומץ במשפחה מאמצת בצאלים, הוביל בסוף השבוע האחרון להכנסת ספר תורה לעילוי נשמתם של ארבל ושלמה בבית הכנסת "משכן שלום – בית יוסף" בקיבוץ צאלים.

בני המשפחות, אורחיהם ואנשי הקיבוץ התכבדו בכתיבת 100 האותיות האחרונות בספר התורה.

מוריס, בעלה של ארבל המנוחה, היה סמל המחלקה של שלמה אדשינה, ששירת בנח"ל ונפל לפני 26 שנים בהיתקלות עם מחבלים בגזרת בית לחם. מאז נפילתו של שלמה, שנקבר בחלקה הצבאית בבית העלמין בצאלים, הקפיד מוריס לפקוד את קברו בימי הזיכרון לחללי צה"ל.

ארבל ברבי (גיגי) הלכה לעולמה לפני שנתיים לאחר שהתמודדה עם מחלה קשה והיא בית 43 במותה, מותירה אחריה הורים, בעל, שתי בנות, אח ואחות. ארבל, בת קיבוץ צאלים, התגוררה בשנותיה האחרונות עם משפחתה בקיבוץ גבולות השכן והיתה גננת.

סמל שלמה אדשינה נולד בלאגוס שבניגריה. משפחתו היתה נוצרית-קתולית, אך אביו שהיה כומר נערץ וראש קהילה נוצרית אדוקה, נמשך ליהדות והמשפחה התגיירה כאשר שלמה היה בן שש.

ב-1997 עלה שלמה לישראל עם אביו ושתי אחיותיו ועבר גיור אורתודוכסי. אמו נשארה בניגריה. לאחר גיוסו לצה"ל, בנובמבר 1997, עזב שלמה את בית אביו, התגורר בבית החייל בבאר-שבע ולימים הופנה, באמצעות פרויקט החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית, למשפחה מאמצת בקיבוץ צאלים, מימון ורותי ביטאן.

שלמה נפל בקרב בבית לחם בראשית נובמבר 2000, שבועיים לפני שמלאו לו 20 שנה.

בין עצב לשמחה

"היוזמה לכתיבת ספר התורה המיוחד הזה", מספר יהושע גיגי, חבר צאלים, אביה של ארבל ז"ל, "החלה בזה שחשבנו על הנצחה של אבא שלי המנוח, שבית הכנסת נקרא על שמו והנצחה של בתי.

"אבי היה ממקימי בית הכנסת וראינו לנכון להנציח את זכרם של הסבא ונכדתו באמצעות ספר התורה כשדורי דורות יפתחו אותו ויקראו בו ויידעו את מי הוא מנציח. במקביל כתבנו גם ספר ילדים ברוח סיפור החיים של ארבל. הכוונה להטמיע את הערכים של ארבל ואת האור שהיא הפיצה סביבה. זה נראה לי הכי נכון".

מהן התחושות עם הכנסת ספר התורה?
"קשה לומר שיש שמחה בלב. אין כאן שמחה. אני מרגיש שביום הזה, בו אנחנו מכניסים את ספר התורה, יש איזה חיבור. אני מרגיש שאני נותן יד לבת שלי. זו תחושה פנימית מאוד חזקה שיש לי. התחושות הן בין שמחה לעצב, בין עצב לשמחה. אני מרגיש, שהיום הזה הוא יום אחר בהשוואה לשאר הימים".

מה באשר לחיבור בין ארבל ז"ל לשלמה ז"ל, החייל שנפל לפני 26 שנים?
"החיבור שהוביל לכתיבת ספר התורה לעילוי נשמתם הוא פשוט מאוד. מוריס, בעלה של ארבל, היה מפקדו של שלמה ביחידת הנח"ל בה הוא שירת. באמצעות בעלה, ארבל הכירה את שלמה. זה סיפור מדהים כשהמעגלים נסגרים מסביב לשני האנשים המדהימים האלה. האחד הוא גיבור ישראל שנלחם למען המולדת, לאחר שעלה מניגריה, וארבל שתמיד אהבה לחבר ולאהוב את האחר, תוך נתינה גדולה ואמיתית שלה".

מימון ביטאן, חבר קיבוץ צאלים, שהוא ורעייתו רותי אימצו את שלמה אדשינה בהגיעו כחיל בודד לצאלים, מציין, כי "האמת היא, שאנחנו היום בהתרגשות של שמחה מאוד מאוד גדולה. עברנו הרבה מאוד לבטים לאורך כל הדרך מהרגע שיהושע, אבא של ארבל, פנה אלינו בבקשה להצטרף לכתיבת הספר.

"רצינו להנציח את שלמה לא מעט שנים. חיפשנו כל דרך אפשרית להנציח את זכרו ולצערנו, 26 שנים חלפו מאז אותו אירוע נורא בו התבשרנו על נפילתו של שלמה ולא הצלחנו למצוא את ההנצחה הנכונה לזכרו. כשיהושע פנה אלינו, לא היתה התלבטות. השבנו בחיוב והצטרפנו ליוזמה הזו. אנחנו בהתרגשות שיא".

שלמה קשר את גורלו עם הארץ, עם חבריו ומשפחתנו. מוריס, בעלה של ארבל, אהובת ליבנו, היה סמל של שלמה והיה עמו באותו הקרב באל-חאדר בו שלמה נהרג

"תחילת הדרך", מספר מימון ביטאן, "היתה בעצם כשאביה של ארבל ביקש להנציח את שלמה, כי הוא חיפש חייל, שהוא בן קיבוץ, חלל צה"ל, להנצחה הזו מאחר וזה גם היה התנאי של העמותה שסייעה לנו בכתיבת ספר התורה.

"תוך כדי הבנו שעוד גורל אחד נקשר בחיי שתי המשפחות. החיבור עם ארבל הוא מאוד מיוחד ולו מעצם העובדה שבעלה של ארבל היה מפקד המחלקה של שלמה. היה ברור לנו לחלוטין שאנחנו הולכים על הנצחה משותפת. הרגשנו שנסגר עוד מעגל. זה ציון דרך מאוד חשוב".

מהן התחושות ברגעים כאלה?
"התרגשות גדולה. רגשות של שמחה ועצב גם יחד".

"ברגע המרגש הזה", אמרה רותי ביטאן, "שבו מוכנס ספר תורה על שמו של שלמה יקירנו, אני רוצה להזכיר ששלמה נפל תוך כדי לחימה והגנה על המולדת. שלמה אהב את השירות הצבאי, את חבריו לנשק והחיבור הזה לא היה טבעי מבית.

"שלמה קשר את גורלו עם הארץ, עם חבריו ומשפחתנו. מוריס, בעלה של ארבל, אהובת ליבנו, היה סמל של שלמה והיה עמו באותו הקרב באל-חאדר בו שלמה נהרג. הכנסת ספר תורה על שמם של ארבל ושלמה מחברת בעוד רובד את הקשר העמוק ואת סיפור החברות של המשפחות ומרגשת אותנו מאוד. יהא זכרם ברוך לעד".

חיבור מיוחד

מוריס ברבי, בעלה של ארבל ז"ל, הוא, כאמור, "החוליה המחברת" של אירוע הכנסת ספר התורה. "את ארבל הכרתי בשנת 1999 במהלך שירותי הצבאי", מספר מוריס ברבי, "בהתחלה היתה זו היכרות שטחית ובהמשך הקשרים ביננו התהדקו.

"הייתי סמל המחלקה של שלמה וכל פעם הייתי מבקש ממנו שכשהוא מגיע לצאלים אז שימסור דרישת שלום ממני לארבל. למיטב זכרוני, הוא אף פעם לא מסר.

שלמה היה אחד החיילים האהובים. היה חייל עם המון שמחת חיים. עצם העובדה שהוא היה מאומץ אצל משפחה בצאלים שמחוברת למשפחה של ארבל יצרה את החיבור הזה

"במהלך פעילות מבצעית של היחידה שלי באזור הכפר אל-חאדר בגזרת בית לחם בתקופת האינתיפאדה, שלמה נהרג בלחימה ומאז, כשכבר הייתי בזוגיות עם ארבל, הייתי מגיע פעמים רבות לצאלים, הייתי בהלוויה שלו, באזכרות לזכרו. החיבור תמיד היה מיוחד.

"שלמה היה אחד החיילים האהובים. היה חייל עם המון שמחת חיים. עצם העובדה שהוא היה מאומץ אצל משפחה בצאלים שמחוברת למשפחה של ארבל יצרה את החיבור הזה. חיבור טבעי ונכון.

זה מרגש מאוד, כשמכניסים ספר תורה לעילוי נשמתם של ארבל ושל שלמה וגם מחזק את הקשר בין המשפחות. זה חיבור מאוד מיוחד. זה גם קירב אותי לצאלים, לא רק בגלל ארבל, כי אם גם בגלל שלמה. הקשר הזה הלך והתהדק עם השנים. הכנסת ספר התורה זו עוד חוליה בקשר הטבעי הזה".

ספר תורה לזכר חייל, 26 שנים לאחר נפילתו

ליוזמת הכנסת ספר התורה שותפה גם עמותת "מנציחים", בראשה עומד יהודה לנצקרון, מייסד ויו"ר העמותה. "אני בעצמי אח שכול", מציין יהודה לנצקרון, "לפני 25 שנים איבדתי את אחי הצעיר בפיגוע באינתיפאדה השנייה ומאז אני עוסק בתחום של הנצחה גם ברמה האישית שלנו וגם למען משפחות נוספות.

"אחרי 7 באוקטובר כשהבנתי את גודל האירוע, הגעתי למסקנה שצריך להקים עמותה שתעסוק רק בהנצחה והקמתי את עמותת 'מנציחים', שמסייעת למשפחות בהנצחת יקיריהן.

"הפרויקט המרכזי שלנו הוא 'עץ חיים' – מיזם שבו אנחנו מחדשים ספרי תורה פסולים. אנחנו אוספים אותם ספרים מבתי כנסת בארץ ובעולם, מחדשים אותם ומוסרים אותם למשפחות השכולות. בשלוש השנים האחרונות כבר חידשנו 70 ספרי תורה לזכר 70 חללי צה"ל".

מה באשר לספר התורה לעילוי נשמתם של ארבל ברבי ושל שלמה אדשינה?
"במקרה הזה מדובר בחייל שנפל לפני 26 שנים ובבת קיבוץ שנפטרה ממחלה קשה בדמי ימיה. אנחנו יודעים לתת תשובות ופתרונות גם למשפחות שיקיריהן לאו דווקא נפלו בקרב.

"פטירה ממחלת הסרטן זה גם שכול. זה שכול אזרחי. מבחינתנו, זו זכות גדולה להכניס ספר תורה. האירוע הזה, ספציפית, הוא מרגש במיוחד. להכניס ספר תורה לזכר חייל, 26 שנים לאחר נפילתו, זה אירוע מרגש במיוחד. כבוד גדול בשבילנו. שמחנו לשתף פעולה לאורך כל הדרך. שמחים ונרגשים שהגענו ליום הזה".