‏בשנים האחרונות הפך ענף הכדורשת לאחת התופעות המסקרנות בספורט הישראלי. מה שהתחיל כמשחק שוליים, שלעיתים אף זכה לסטיגמה שלילית כתחביב זניח לכאורה, הפך במרוצת השנים למדורת השבט הספורטיבית של אלפי נשים בכל רחבי הארץ.

בימים אלה, רגע לפני פתיחת עונה חדשה באיגוד הכדורשת הישראלי, מדובר בענף שכבר אי אפשר להתעלם ממנו. הוא כולל עשרות קבוצות מצפון ועד דרום, טורנירים בישראל ומחוצה לה, ובעיקר – נשים בכל טווח הגילים שפשוט התמכרו לענף.

החותם הסופי לטירוף סביב הכדורשת הגיע לפני חודשים אחדים, עם עליית הסדרה "כל האימהות משקרות" בכאן 11, שנסובה סביב קבוצת כדורשת וזכתה לביקורות מצוינות.

לפתע גילה הקהל הרחב מה שהשחקניות ידעו כבר שנים, כי מאחורי הרשת הגבוהה מסתתרת סצנה שלמה, כזו שבה מעבר לאלמנט התחרותי, ישנו תלכיד חברתי מיוחד במינו.

ממש כמו במערכת יחסים, צריך לדאוג לתחזוקה. לא תמיד זה קל, אבל זה חלק מלשמר קבוצה

אחת מחלוצות הכדורשת בישראל מגיעה מהמרחב הקיבוצי, יותר נכון מקיבוץ בית ניר שבחבל לכיש. קבוצת הכדורשת של הקיבוץ הייתה מהראשונות להתאגד יחד כקבוצה פעילה, עוד בימים בהם המושג 'כדורשת' היה זר לרבים מאיתנו.

בשבועות הקרובים תפתח בית ניר את עונתה ה-15 ברציפות, כשבדרך הצליחה לבסס את מעמדה הרבה מעבר לקבוצת ספורט תחרותית, כחלק אינטגרלי מהמרקם החברתי של הקיבוץ, וגם ככתובת לנשים מכל האזור.

"יש דבר אחד שכולנו בקבוצה מסכימות עליו – אין על הרוח הבית-נירית", אומרת יעל עצמון לוי, מי שנחשבת לקפטנית הבלתי מעורערת של הקבוצה מיום היווסדה.

"האמת, אין הרבה קבוצות ששרדו כל כך הרבה שנים. התמודדנו לאורך הדרך עם הרבה מאוד אתגרים. אם זה קושי לצרף שחקניות חדשות בגלל המרחק הגיאוגרפי, פציעות שדיללו את הסגל, אבל מה שתמיד היה שם הוא תלכיד מיוחד. נשים נחושות וספורטיביות עם ברק בעיניים. מה שהיה מדהים הוא שמרגע שעלינו על הפרקט, הרבאק, הרצון לנצח ולהישאר חברות, הצליחו לחבר בינינו. זה סוד הקסם של הכדורשת".
‏

ואכן, במשך השנים כיתתו את רגליהן שחקניות הקבוצה באולמות רבים ברחבי הארץ, כולל בטורנירים שונים, בהם טורניר הגלבוע בבית אלפא ובניר דוד. ההישג המרכזי של הקבוצה מאז נוסדה, העפלה לליגה לאומית ב של האיגוד.

מקבץ של נשים נחושות

השם שעל חולצת הקבוצה נושא את שם הקיבוץ – "בית ניר", אבל הסיפור עצמו רחב יותר מגבולות הקיבוץ. לאורך כמעט כל השנים היווה בית ניר את ההרכב המרכזי, ולצידו שיחקו בקבוצה נציגות מהקיבוצים גת, בית גוברין, כפר מנחם וגלאון. במשקפיים קיבוציות רחבות, זהו אחד ההסברים לאריכות הימים של הקבוצה ששומרת על מעמדה גם כיום.

"כיום אנחנו קבוצה יותר הטרוגנית. יש מהמרחב הקיבוצי מבית ניר, מגת ואפילו מחפץ חיים שזה קיבוץ דתי, כמו גם מגדרה, ועדיין משמרות את
הרוח וההווי הבית נירי" אומרת עצמון לוי.

אנחנו חוגגות יחד ימי הולדת, חגים ואירועים משותפים, ומחזקות האחת את השנייה גם באירועים פחות משמחים

עצמון לוי, המגדירה את עצמה כספורטאית מאז ומתמיד, בוחרת את מילותיה בקפידה כשהיא מתארת את מי שהחזיקו את המפעל הזה לאורך הזמן. "יש אצלנו מקבץ של נשים נחושות. לא סתם בחרתי במינוח הזה. הפכנו למשפחה, וזה פשוט מדהים".

לצד המשחק עצמו, הקבוצה הבית-נירית מתגבשת יחד גם מעבר לאולם הכדורשת. עצמון לוי מתארת כי הן שם יחד, בטוב וגם ברע. "אנחנו חוגגות יחד ימי הולדת, חגים ואירועים משותפים, ומחזקות האחת את השנייה גם באירועים פחות משמחים. לפני 7 באוקטובר, גם הקפדנו לנסוע יחד להפגנות ולאירועי הזדהות. אף פעם לא התביישנו במי שאנחנו".‏

‏

אנחנו נחושות ללכת עד הסוף, לזכות בתואר ולעלות ליגה. אבל, וזה אבל גדול – מבלי לוותר על המרקם החברתי המיוחד שנבנה כאן

וזה עוד לא הכל. לקבוצה היו מיזמים שונים לאורך השנים, החל מאירועים חברתיים, מיזמים קהילתיים כמו גראז' סייל קיבוצי, מסיבות ריקודים, והשיא היה חגיגת מסיבת העשור של הקבוצה.

מה מיוחד בקבוצה שלכן בהשוואה לקבוצות כדורשת אחרות בארץ?
‏"אנחנו מאמינות בחיבור בין חברתיות ותחרותיות, שני מושגים שהם חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו. לאורך השנים גייסנו לשורות מאמנים מעולים – רובם שחקני נבחרת ישראל בכדורעף לשעבר. כשזה משתלב עם ערבות הדדית על המגרש ומחוצה לו, יש בכך משהו מופלא".

מה האחריות שלך כקפטנית הקבוצה?
‏"ממש כמו במערכת יחסים, צריך לדאוג לתחזוקה. לא תמיד זה קל, אבל זה חלק מלשמר קבוצה. אם זה לפתור סוגיות מול המועצה או האיגוד, או לטפל גם בעניינים פרטניים של שחקניות, לדאוג לגיבוש ולהיבט החברתי של הקבוצה ועוד".

איך היית מגדירה את תופעת הכדורשת במרחב הקיבוצי?
‏"במקביל להתפתחות הענף בארץ, גם במרחב הקיבוצי התפתחה אבולוציה מהממת. היא כוללת מגוון פעילויות ומאפיינים, מסדנאות ומחנות אימונים, דרך אופנה ותרבות בשילוב עם היבט חברתי מהמם. אפילו באקדמיה כבר חוקרים את התופעה הזו. זה נכון שיש מי שעדיין מחזיקים בסטיגמות ישנות, אבל להם אני אומרת דבר אחד פשוט – בואו תראו, ותבינו עד כמה אתם טועים".

ציפור קטנה לחשה לנו שבקיבוץ פועל גם מיזם מיוחד דרך הכדורשת.
"בקיבוץ אנחנו גאות לקיים את מיזם 'הרשת הפתוחה'. מדובר בעצם על קבוצה לא תחרותית של קרוב ל-20 נשים, כולל מקיבוצים שכנים שמשחקות ללא רקע קודם. הן משחקות ללא עלות. פעם בכמה זמן אנחנו יושבות לדרינק אחרי 'רשת פתוחה'.

"זה מיזם קהילתי מיוחד הפועל בהתנדבות מלאה, שברחבי הארץ קיים בקונספט ידוע ובתשלום. התקווה שלנו היא שמתוכו גם נצליח להצמיח דור חדש של שחקניות לקבוצה שלנו ביום מן הימים".

יש סיכוי להניף את התואר בסיום העונה?
‏"אנחנו נחושות ללכת עד הסוף, לזכות בתואר ולעלות ליגה. אבל, וזה אבל גדול – מבלי לוותר על המרקם החברתי המיוחד שנבנה כאן. אני מאחלת לנו שנה מעולה, עם הרבה בריאות ומיעוט פציעות, שנה של לכידות חברתית, הנאה והישגים".