"לא הגנת על הבן שלי. לא הגנת על 1,200 נרצחים" זעק האב השכול נגד ראש הממשלה

"אתה לא הגנת על הבן שלי. אתה לא הגנת על 1,200 נרצחים ביום אחד. בושה, ביזיון", קם ומחה יעקב גודו, חבר קיבוץ נען, נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעת שזה נשא את דבריו בטקס לזכר נרצחי טבח 7 באוקטובר שהתקיים אמש (שני) בהר הרצל.

"אני נאבק בראש הממשלה", סיפר גודו ל"זמן קיבוץ", "עוד מיום הירצחו של הבן שלי לפני שלוש שנים בכיסופים ב-8 באוקטובר. מכיוון שאין הרבה הזדמנויות לאדם מן הישוב לפגוש את ראש הממשלה, החלטתי להגיע לטקס ולומר את מה שיש לי על הלב".

כאשר אתה קם ממקום מושבך בטקס ומשמיע את מחאתך מול ראש הממשלה, מהי תחושתך?
"ברגע שראש הממשלה החל את נאומו, חיפשתי את הנקודה בה אוכל להתפרץ כלפיו ולהגיד לו מה שיש לי לומר. הוא אמר איזה שהוא משפט שראיתי את ההזדמנות להיכנס לדבריו ולהפסיק אותו ולהגיד את מה שיש לי לומר לו.

"האמת היא שרציתי לומר לו עוד כמה דברים, אבל מתוך לחץ ומגבלות האבטחה שהיתה במקום ובקשות שאהיה בשקט ושלא אצעק, אז החלטתי שאמרתי מספיק".

איזו אמירה של ראש הממשלה בעצם "הקפיצה" אותך?
"נתניהו נשא נאום בחירות. אני לא יכול להצביע במדויק על המשפט שעורר אותי והביא אותי לנקוט בצעד המחאה הזה. הוא נשא נאום לבייס שלו.

"הוא ציין ש'אנחנו מסכלים ומחסלים כל לילה את אלה שפגעו בנו. אנחנו נשמור על תושבי מדינת ישראל'. זה מה שהקפיץ אותי. ברגע הזה החלטתי לקום ולקרוא את קריאת המחאה שלי. כשראש הממשלה אמר 'אנחנו נשמור על תושבי המדינה', קראתי לעברו שהוא לא שמר ב-7 באוקטובר לא על הבן שלי ולא על עוד 1,200 נרצחים ביום אחד".

זה היה מתוכנן מראש או משהו ספונטני של אותו רגע?
"הגעתי לטקס במטרה לצעוק. חיפשתי את הרגע המתאים. אי אפשר להיות ספונטני בדברים האלה, אלא אם כן הדברים ממש מרגיזים. הנאומים של נתניהו מרגיזים כבר הרבה שנים ומאז 7 באוקטובר הם מרגיזים עוד יותר. אין כאן מקום לספונטניות".

גודו (77), חבר קיבוץ נען מזה 56 שנים. נשוי ואב לארבעה ילדים ("שלושה ילדים בחיים וילד אחד קבור באדמה") וסבא לתשעה נכדים ונכדות. בנו הבכור, תום, נרצח בבוקר 7 באוקטובר בקיבוץ כיסופים.

אנחנו עומדים כבר כמעט שלוש שנים אחרי אותו אסון והמחדל הנורא ההוא וכאילו דבר לא השתנה

תום, אשתו לימור ושלושת בנותיהם הסתגרו בממ"ד הביתי, בעת שמחבלים חדרו לקיבוץ. האם והבנות הצליחו לברוח דרך חלון הממ"ד ולהינצל "תוך סיכון בלתי נתפס".

בבוקר שלמחרת הגיע כוח צה"ל לקיבוץ ובמהלך פעילות ההשתלטות והסריקות ירה חייל צה"ל בשוגג לעבר דלת הממ"ד. תום נפגע באורח אנוש ונפטר מפצעיו.

תקווה שהולכת ומתפוגגת

זמן קצר לאחר טבח 7 באוקטובר הקים גודו את אוהל המחאה מול משכן הכנסת בירושלים תוך ניהול מאבק נגד ראש הממשלה ולהפלת הממשלה. לפני כחודשיים, לאחר 993 ימים, החליט גודו לפרק את אוהל המחאה.

"התחושה היא מאוד רעה", מציין גודו, "אנחנו עומדים כבר כמעט שלוש שנים אחרי אותו אסון והמחדל הנורא ההוא וכאילו דבר לא השתנה. אמרתי אז שאני מקים את אוהל המחאה ונאבקתי על כך שראש הממשלה והממשלה כולה ייקחו אחריות ויתפטרו ויכריזו על בחירות חדשות".

יש ניסיון להשכיח את אירועי 7 באוקטובר. הם לא יצליחו כל עוד אנשים כמוני יקומו ויזעקו ויילחמו על הזיכרון של היום ההוא

וזה לא קרה.
"לצערנו, הממשלה מילאה את ימיה. שום מחאה לא הצליחה לגעת בה. לכן, החלטתי שאין שום טעם להמשיך ולקיים את מאהל המחאה כשהממשלה היא כבר לא ממשלה אמיתית, אלא ממשלת מעבר ויש גם מועד לבחירות".

שלוש שנים לאחר הטבח הנורא, איך זה מרגיש כשדבר לא השתנה ומסתמן, נכון לעכשיו על פי הסקרים, שוויון בין הגושים?
"אני ממש מרגיש רע. היתה איזו תקווה ועכשיו היא הולכת ומתפוגגת. גם אם המחנה שלנו יוריד את נתניהו בבחירות האלה, הוא לא ינצח. אם איזנקוט יקים ממשלה, היא תילחם על חייה מהרגע שהיא תוקם. אני לא יודע כמה זמן יש לה. היא תצטרך להתמודד עם מוקשים נוראיים שהממשלה הנוכחית הטמינה בדרך, גם בכלכלה, גם במאבק בטרור היהודי.

"ממשלה כזו לא תצליח לנהל את המדינה, כי הצד השני, שאין לו עכבות ואין לו אלוהים, יהיה ברחובות ויעשה מהומות וגם עלולים להרים נשק".

"אצל הביביסטים ואצל מכונת הרעל", מציין גודו, "יש ניסיון להשכיח את אירועי 7 באוקטובר. הם לא יצליחו כל עוד אנשים כמוני יקומו ויזעקו ויילחמו על הזיכרון של היום ההוא. נעשה הכל על מנת לא להשכיח את אסון 7 באוקטובר".

חזר להסיע חולים פלסטינים

גודו היה, כדבריו, פעיל למען זכויות אדם. "עד 7 באוקטובר", הוא מספר, הייתי פעיל בתחום הזה של זכויות אדם וירדתי לבקעת הירדן וליוויתי רועי צאן פלסטינים. לאחר 7 באוקטובר הפסקתי את הפעילות הזו, כי היה לי מאוד קשה מול הטרור היהודי ואמרתי לעצמי שאני עוד עלול לעשות מעשה שיעלה לי ביוקר.

"אני חושב שנקמה ומלחמת נקם, לא לעניין ולא במקום. אחרי שפירקתי את מאהל המחאה, חזרתי קודם כל להסיע חולים פלסטינים מיהודה ושומרון לבתי חולים בארץ, מה שעשיתי לפני 7 באוקטובר. אני נימנה עם פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, עוסק בהידברות ובפיוס בין שני העמים".

עדיין מאמין בהידברות, בפיוס ובשלום בין שני העמים? אין תחושה שהשכנים מעבר לגדר בגדו בכם?
"מבחינתי, לא. אני מדי פעם פוגש פלסטינים מיהודה ושומרון ואין לי שום תחושה שהם בגדו בנו. אני חושב שהם אנשים אומללים וקשי יום, שמדינת ישראל מתעמרת בהם בצורה נוראה. נגזר עלינו, שני העמים, לחיות על כברת האדמה הזאת. לא נגזר עלינו להיות 'ספרטה לנצח' ולא להיות במלחמת נצח. אנחנו צריכים לחיות על אותה כברת אדמה, שני העמים בשלום".