התנועה הקיבוצית שותתת דם

"הגיע יום השנה השלישי. שלוש שנים בדיוק מהנקודה בזמן שחילקה באבחה אחת את חיינו לשניים. כשאחד מאיתנו אומר- 'זה היה לפני', איש מאיתנו לא צריך לשאול- 'לפני מה?'"

במילים אלה פתח את דבריו עופר גיתאי, מרכז ועדת חברה בבארי באזכרה מול קהל של אלפים, חברי קיבוץ בארי ובני קיבוץ, שורדי אותו היום, בנות ובני משפחות שכולות.

בבארי, כפר עזה, נחל עוז, ניר עוז, ניר יצחק, בקיבוצי הנגב המערבי ובקיבוצים בכל רחבי הארץ ציינו היום ואתמול בטקסים קהילתיים ובאזכרות בבתי העלמין שלוש שנים לטבח הנורא של 7 באוקטובר.

בדבריו בטקס בבית העלמין הזכיר גיתאי את "מה שאינו קיים עוד בעולם". את הקהילה החסרה – מעל מאה ילדים, הורים ובני משפחה שנרצחו ב-7 באוקטובר, חברי כיתת הכוננות ואנשי הרפואה שהצילו רבים ושילמו בחייהם ו-24 אנשי כוחות הביטחון "שנפלו בביתנו כאשר חתרו למגע, במטרה להציל אותנו מהתופת. אנחנו זוכרים את האומץ, את ההחלטה להסתכן למען הכלל, וכואבים כל כך את נפילתכם.

"חלקים מעצמנו לא קיימים עוד. אנו חסרים את השמחה שרק ערב לפני הייתה כה קלה, חסרים את האנשים שכבר לא נהיה. כבר שלוש שנים שאנחנו לומדים להיות קהילה חסרה.

"אנחנו כל כך רוצים לזכור אדם בכל פעם. אותו, אותה, במלואם. השכול המרובה הופך זאת למורכב הרבה יותר, ואנו נאחזים ברגעים שבהם מצליחים להתגעגע געגוע טהור- אליו, אליה".

חלקים מעצמנו לא קיימים עוד. אנו חסרים את השמחה שרק ערב לפני הייתה כה קלה, חסרים את האנשים שכבר לא נהיה

"עוד אינם – בתים שהיו בהם חיים שלמים ונשרפו, נפגעו, נותצו; תחושות ביטחון וחופש מוחלטות, וודאות שקטה לגבי העתיד. עוד אינן – וחייבות להיות – תשובות: איך כל זה קרה, איך מוודאים שלא יקרה שוב לעולם, איך עברו שלוש שנים ועדיין לא קמה ועדת חקירה ממלכתית?"

"קיים צחוק של ילדים. קיימים השדות והדפוס"

בדבריו הזכיר גיתאי את "האין" ואת "היש": "קיימים אנחנו, ששרדנו סכנה קיומית, עם כל כאבינו. קיימת הגבורה שבזכותה אנחנו כאן. קיימים חולשה, פחד, עצב, משבר אמון. קיימים קברים לכל מתינו.

"זהו יום השנה הראשון בו אין חטופים וחטופות בעזה.

"קיימים בתים חדשים. קיימות תוכניות לעתיד. קיים גם חשש: מה יהיה? איך יהיה? איך ירגיש לחזור כקיבוץ? ומה עם אלו שלא יחזרו?

עוד אינן – וחייבות להיות – תשובות: איך כל זה קרה, איך מוודאים שלא יקרה שוב לעולם, איך עברו שלוש שנים ועדיין לא קמה ועדת חקירה ממלכתית?

"קיימים הקשרים בינינו. קיים צחוק של ילדים. קיימים השדות והדפוס, קיימות שיחות בגרנוליט, קיים קפה בחדר האוכל בסיום הארוחה. קיים קיבוץ".

לטקס בבארי הגיעו גם נעמה לזימי, אפרת רייטן ודניאל הגרי.

"נשרפנו, נחנקנו, נורינו, נרצחנו, נפצענו, נחטפנו, נעקרנו וטרם החלמנו"

"ביום שמחת תורה לפני שלוש שנים חרב עלינו עולמנו. יקירינו נרצחו בדם קר, נערות ונערים, נשים וגברים, בנות ובנים, אימהות ואבות, סבתות וסבים, נכדות ונכדים, אחיינים ואחייניות, אחים ואחיות, בנות ובני דודים, בנות ובני כיתה, חברות וחברי קבוצה, קהילה", אמרה ליאורה איילון, חברת קיבוץ כפר עזה ואימו של טל איילון ז"ל, מפקד כיתת הכוננות שנפל בקרב על הגנת הקיבוץ, בטקס האזכרה והזיכרון לזכר נרצחי ונופלי קיבוץ כפר עזה, שהתקיים בבית העלמין בכפר עזה.

"ביום שמחת תורה ההוא השתנו חיינו, כפי שהיכרנו אותם עשרות בשנים, לעד. הפכנו אבלים, משפחה משפחה, איש איש, אישה ואישה, קהילה שלמה. ביום שמחת תורה לא שרתה עלינו כל שמחה. ביום שמחת תורה נשרפנו, נחנקנו, נורינו, נרצחנו, נפצענו, נחטפנו, נעקרנו וטרם החלמנו".

במהלך הטקס הוקראו שמותיהם של 64 אנשי הקיבוץ שנרצחו באותה שבת שחורה, חבר הקיבוץ, יוסי סוסנה, הקריא את תפילת "יזכור" ועופר וינר, אביו של יהב וינר ז"ל, שנרצח ב-7 באוקטובר בעת שהגן על אשתו ובתם הקטנה, אמר "קדיש".

דניאל שוורצמן, בתם של אורלי ודוד שוורצמן, שנרצחו בבוקר 7 באוקטובר, הקריאה את השיר "געגועים" של חווה אלברשטיין, ודפנה רוסו, אשתו של אורי רוסו ז"ל, סגן מפקד כיתת הכוננות של הקיבוץ שנפל בקרב על הקיבוץ, הקריאה את שירו של עידן רייכל "אהבה כזו".

"אנו, המשפחות השכולות" אמרה ליאורה איילון, "נותרנו חסרים, משוועים ליקירינו, יודעים שאינם עוד, מסרבים להאמין. בוכים את חסרונם, מנסים להתנחם בכל אלו שזוכרים אותם. אנו המשפחות השכולות הפכנו באחת ממשפחות שלמות למשפחות חסרות.

"הכאב עז, דופק ואינו מרפה. כל רגע מזכיר משהו מהם. כל זריחה, כל שקיעה, כל נוף, כל שביל מזכיר אותם. ביום 7 באוקטובר הזה התאספנו כאן לבכות את מתינו, לזכור אותם ולאהוב אותם. הם היו בני אדם. חכמים, מצחיקים, עמוקים, שרוטים, לעתים מעצבנים, אך תמיד אוהבים ואהובים. היה בם הכל. הם היו בני אדם. הם היו שלנו. הם היו שלמים. כך אהבנו אותם. כך נזכור אותם".

גם בקיבוץ נחל עוז ציינו בטקסי זיכרון שלוש שנים לשבת השחורה.

"שלוש שנים של געגוע אינסופי, של כאב בלתי נתפס ושל חלל עמוק בלב, מאז טבח 7 באוקטובר ומפרוץ המלחמה הקשה.

קהילת נחל עוז זוכרת, ונוצרת בליבה את יקירנו ויקירותינו שנפלו ונרצחו:

אילן פיורנטינו, רן פוסלושני, שלמה רון, שושי ברוש, דיקלה ערבה, תומר אליעז-ערבה, נועם אליקים, יסמין זוהר, יניב זוהר, קשת זוהר, תכלת זוהר, חיים ליבנה, מעיין עידן, צחי עידן, פנסה ארד סומקואן וג’ושוע לואיטו מולל.

כל שם הוא עולם ומלואו, כל זיכרון הוא חלק בלתי נפרד מהבית שלנו".

שבוע עצוב, אפור בלב

קהילת קיבוץ ניר יצחק ציינה את יום השנה השלישי ל-7 באוקטובר במפגשי זיכרון קהילתיים, לזכר בני ובנות הקיבוץ שאיבדו את חייהם באירועי 7 באוקטובר.

בבוקר 7 באוקטובר 2023 חדרו עשרות מחבלים לניר יצחק. חברי כיתת הכוננות נלחמו במשך שעות להגנת הקיבוץ ותושביו. הקיבוץ איבד שמונה מבניו ובנותיו: ששת חברי כיתת הכוננות ירון שחר, בועז אברהם, אופק ארזי, אורן גולדין, טל חיימי וליאור רודאיף. אופיר מלמן, חייל צה״ל שנפל בקרב במוצב סופה הסמוך ואלה חמווי, שנרצחה במסיבת הנובה.

באותו יום נחטפו מהקיבוץ גם קלרה מרמן, לואיס הר, פרננדו מרמן, גבריאלה ליימברג ומיאה ליימברג.

"שלוש שנים עברו מאותו יום שחור", אמרה ל"זמן קיבוץ" ג'אנט סוירזנסקי, דוברת הקיבוץ, "אך בזיכרון הכל מרגיש כאילו קרה רק אתמול. כבר מתחילת השבוע מורגש באוויר מטען כבד של עצב. זה שבוע של עצב. זהו שבוע של זיכרון, טקסים משפחתיים בבתי העלמין לצד טקס זיכרון קהילתי.

"שבוע עצוב, אפור בלב. ימים שנועדו בראש ובראשונה כדי להיות שם עבור אלו שאיבדו את יקיריהם בצורה הנוראה מכל, לזכור ולחבק. זהו גם שבוע שבו עלינו, החיים, לזכור ולהוקיר תודה על המזל ועל הנס שבקיומנו. האפשרות היחידה העומדת בפנינו היא להביט קדימה ולעשות כל שביכולתנו כדי לזכור תמיד, אבל גם להבטיח עתיד טוב יותר".

לזכור ולנצור וגם לבוא חשבון

ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, השתתף בטקסי הזיכרון שנערכו בקיבוצי הנגב המערבי. "זהו יום קדוש" מסר ל"זמן קיבוץ", "יום של אזכרות ובתי עלמין. יום בו התנועה הקיבוצית שותתת דם. לצד השיקום, הבניה מחדש של הקיבוצים וזקיפות הקומה, פנינו לא יחזרו להיות כפי שהיו לפני 7 באוקטובר. אנחנו מחויבים לזכור ולנצור וגם לבוא חשבון. לדרוש ועדת חקירה ממלכתית ולדעת את חקר האמת".

"ומעל הכל" הוסיף, "זהו צו עליון להיות עם המשפחות השכולות, משפחות הפצועים, המשפחות שעברו את הנורא מכל ביום ההוא. להן אני אומר -אתם לא לבד, אנחנו פה. בהרבה משפחות החיים לא יחזרו להיות כפי שהיו".