‏

השעות הארוכות מול המסכים, הישיבה הממושכת והקצב התובעני של התקופה הפכו את שאלת הפעילות הגופנית של ילדינו אולי לאחת הסוגיות המרכזיות בחיינו. דווקא בתוך המציאות הזו הופכים המורים והמורות לחינוך גופני כבעלי אחריות כבדת משקל, כמי שיש בידם את היכולת לסגל בקרב הדור הבא את החשיבות בקידום אורח חיים בריא, ובדגש על פעילות גופנית.
‏

מי מכם שעוקב אחר הישגי הספורט הישראלי בשנים האחרונות, ודאי מכיר את שמה של תמר שטיינברג, אלופת אירופה ואלופת העולם בגלישת רוח, שמתחילה בימים אלה את המבחנים לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 (עוד נגיע לתמר בהמשך). כפי שתגלו בשורות שלפניכם, ה-DNA המוצלח של שטיינברג הצעירה, מתחיל מהבית.

הרשו לנו להאיר בזרקור על פרופ' נילי שטיינברג (55) מקיבוץ נחשולים שבמועצה האזורית חוף הכרמל, העומדת בראש הפקולטה למדעי הספורט והתנועה בקמפוס וינגייט של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, ומופקדת שם על הכשרת אנשי המקצוע שילוו את ילדי ישראל בשנים הבאות. ואם זה לא מספיק, מדובר באשתו של לא אחר מגור שטיינברג, ממאמני השיט המעוטרים בספורט הישראלי, ומי שאימן את גל פרידמן ושחר צוברי למדליות אולימפיות לאורך הקריירה.

עתיד ילדי ישראל

נילי החלה את דרכה, איך לא, במרחב הספורטיבי. היא הייתה שחיינית תחרותית שהתמקצעה בסגנונות הפרפר והמעורב, תוך שהיא מוצאת במרחב ההישגי בעל ערך מוסף מבחינתה.

"מאז שאני זוכרת את עצמי, הדחף הפנימי שלי כלל חיבור לפעילות גופנית ורצון להוציא את המקסימום מעצמי. שחיתי כמעט עד הצבא בקבוצה תחרותית, כולל השתתפות באליפויות הארץ באופן קבוע. זו הייתה שגרת החיים מבחינתי", היא מספרת בשיחה עם "זמן קיבוץ".
‏
בבגרותה המשיך החזון הספורטיבי למצב את עצמו כחלק מרכזי מעולמה של נילי. את דרכה המקצועית החלה כמורה לחינוך גופני והשלימה דוקטורט PhD במדעי הרפואה בפקולטה לרפואה בתל אביב. עם סיום לימודיה הגיעה לוינגייט כמרצה לאנטומיה ולסמינרים בנושא פציעות ספורט, תחום אותו היא חוקרת בשקיקה מזה למעלה משני עשורים, בדגש על גורמי סיכון ומניעת פציעות בקרב ספורטאים וחיילים.

בשלוש השנים האחרונות היא מכהנת כדיקנית הפקולטה למדעי הספורט והתנועה במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. היא עצמה אחראית על כל תכניות הלימוד, שעיקרן תואר ראשון ותעודת הוראה בחינוך גופני.

עם פתיחת השנה האקדמית החדשה השבוע, במהלכה תהיה אמונה על כ-1200 סטודנטים וסטודנטיות, היא מציינת כי נפתחה לראשונה תכנית ייעודית לתואר ראשון במדעי התנועה והספורט, כשלצדה פועלות שלוש תוכניות נוספות לתואר שני, כמו גם שיתוף פעולה עם אוניברסיטת בן גוריון בנגב ללימודי דוקטורט בתחום. הפקולטה מפעילה גם תוכניות לבני ובנות המגזר החרדי, מתוך רצון לעודד את השתלבותם בשוק העבודה.
‏

"הדבר החשוב ביותר מבחינתנו הוא העתיד ילדי ישראל", מבהירה נילי. "מטרת העל היא להכשיר את אנשי המקצוע, הבריאות והכושר שיובילו את הדור הבא, את הילדים שלנו בבית הספר, בחינוך הבלתי פורמלי, במסגרות השונות אחר הצהריים, כמי שיכוונו אותם לעסוק ביותר פעילות גופנית, פחות יושבנות ובעיקר בקידום אורח חיים פעיל ובריא שישרת אותם לאורך כל חייהם. אנחנו מאמינים שדרך הילדים והאוכלוסיות הצעירות, ניתן להשפיע על הקהילה כולה".

תמר ניחנה באורך רוח מדהים ויכולת באמת מופלאה לעמוד בלחצים

החזון הזה, כך היא מסבירה, אינו נעצר בשערי הקמפוס. "הרעיון הוא שאדוות יגיעו לכלל המדינה", היא אומרת. נילי אינה מסתירה ש"יש אתגרים", אבל לדבריה הפקולטה עושה את המיטב דרך מגוון פעילויות, ובהן שיתופי פעולה עם מורים לחינוך גופני בבתי הספר, וכן עם בתי ספר מקדמי בריאות אשר מכירים בחשיבות של התחום. השפעתם של המורים, היא מדגישה, מהותית, בין אם מדובר במניעת השמנה ובין אם מטעמים מנטליים.

עד כמה דמות המורה לחינוך גופני משמעותית במציאות הנוכחית?
‏"זו בהחלט נקודה חשובה. הרבה פעמים המורים לחינוך גופני מתבקשים לשמש כרכזי כיתות או שכבות. יש נטייה לאהוב את הדמות של המורה לחינוך גופני שיכולה לסחוף אחריה תלמידים להרבה מעבר, כך שיצליחו למצות את מקסימום הפוטנציאל בכל תחומי החיים מעצמם".

אפשר לומר שבעידן של היום, מורים לחינוך גופני חשובים יותר מתמיד?
"אומר זאת כך. ‏אנחנו מבינים שקידום אורח חיים בריא הוא כיום מרכיב משמעותי בשמירה לא רק על בריאות, אם כי גם מניעה חלילה של מחלות או של תופעות שליליות כאלו ואחרות. התפיסה היא הרבה יותר הוליסטית, וכזו שרואה בערכים הללו ככאלו שיהפכו אותנו לאנשים בריאים יותר לאורך זמן".

משפחת סופר על

ביתה של נילי בקיבוץ נחשולים, בו היא מתגוררת מזה 17 שנים, משקף היטב את מה שהיא מלמדת בווינגייט, בדגש על ערכי המצוינות, ההתמדה והדבקות במטרה. לכך מתווספות בשלוש השנים האחרונות גאוות יחידה המלווה בלילות ללא שינה ודאגה לשני בניה, לוחמים מובחרים ביחידת קומנדו, שניצבו בחזית הלחימה ברצועת עזה ובגזרות נוספות.

גם ניצן, בתה הצעירה, השתייכה בעבר לנבחרת ישראל בהתעמלות מכשירים, וכיום נמצאת בעיצומה של שנת שירות.

הבית שלנו מצטיין בדוגמה אישית. לא נותנים לילדים הנחיות. הם רואים את אמא קמה מוקדם בבוקר, שישה ימים בשבוע לאימון

וכעת בחזרה לתמר בת ה-20, המשלבת את הקריירה הספורטיבית הבינלאומית עם שירות צבאי. למרות ההישגים המדהימים של בתה הצעירה, היא מבקשת להדגיש כי היא שווה בין שווים. "תמר היא ילדה לכל דבר בבית, לא זוכה לשום יחס מועדף בגלל ההישג אליו הגיעה", מבהירה נילי. "מתחילת הדרך שלה היא הוכיחה את היותה מאוד עצמאית ובוגרת לגילה. אנחנו יודעים לעשות במשפחה את ההפרדה".

‏

לשאלה איך מגדלים ילדים מוצלחים על טהרת הספורט, משיבה נילי בצורה חד משמעית. "הבית שלנו מצטיין בדוגמה אישית. לא נותנים לילדים הנחיות. הם רואים את אמא קמה מוקדם בבוקר, שישה ימים בשבוע לאימון". נילי מוסיפה כי עד היום היא מתאמנת בעצימות גבוהה, בעיקר בשחייה ובריצה, כאשר הילדים, לדבריה, אימצו את הדוגמה הזו ולמדו את ערכן של המסירות וההתמדה.

ובכל זאת, אי אפשר שלא לדבר על תמר שנחשבת אולי לתקווה למדליה אולימפית בלוס אנג'לס 2028. יוצא לך לפנטז על הרגע שבו תעלה על הפודיום?
"כמובן שזה יכול להיות רגע מדהים שכולנו מייחלים אליו. תמר ניחנה באורך רוח מדהים ויכולת באמת מופלאה לעמוד בלחצים. על עצמי אני יכולה להעיד שעם הגיל, אני רק נרגשת יותר ויותר מכל תחרות שלה".

‏

איך האחים מתמודדים עם ההצלחה שלה?
‏"היחסים בין כל האחים כל כך קרובים, שלהסתכל על זה מהצד גורם לי לגאווה. הם שמחים מכל הלב בהצלחתה ולא מרגישים שחלילה זה בא על חשבונם".
‏

ומה נאחל לך?
‏"רק שהמשפחה שלנו תמשיך להיות בריאה ומאוחדת. חשוב לי לציין שיש לנו קהילה מדהימה כאן בקיבוץ. כולם מאוד תומכים בתמר, כולל שלטי הוקרה לכבודה שהציבו בכניסה. זו ההזדמנות להודות להם".

‏
‏