זה קורה ב‏צפון הנגב, במרחק קצר מיישובי הנגב המערבי, שם לומדים בשלוש השנים האחרונות לחיות בין דריכות למאמצי השיקום והתקומה. היישובים אט אט חוזרים לשגרה, הקהילות מתחזקות, ולצד החקלאות והתעשייה ממשיכות לפעול באזור גם מלאכות עתיקות, כאלה שרבים מאיתנו מכירים בעיקר מספרי ההיסטוריה.

אחת הדוגמאות הבולטות למציאות הזו מגיעה מקיבוץ רוחמה שבמועצה האזורית שער הנגב, שם פועלת בשנים האחרונות, בתוך מבנה המיועד לשימור, נפחיה משגשגת אשר ממשיכה להעביר את רזי המלאכה לדור החדש.
‏

את הנפחייה מפעיל בגאווה אמנון גרינשפן (65), פיזיקאי במקצועו ואיש היי-טק ותיק, שהחליט בעשור השביעי לחייו לחשב מסלול מחדש, ולהתחבר מקרוב אל התחום המהווה עבורו מעבר לתחביב.

מאוסטרליה תצא הבשורה

על מנת לתהות על קנקנו של אמנון, יש לחזור קצת אחורה בזמן. הוא אב לשלושה בנים ותושב להבים, בוגר תואר שני בפיזיקה מהאוניברסיטה העברית, ומי שעבד במשך שנים רבות כפיזיקאי בחברת 'אינטל'.
בשנת 2000, במהלך נסיעת עבודה שגרתית לאוסטרליה, התרחשה נקודת מפנה משמעותית בחייו, כזו ששינתה את דפוס החשיבה שלו מקצה לקצה.

"הגעתי למוזיאון חי שמשחזר את החיים בתקופות היסטוריות שונות. היו שם עמדות מלאכות קדומות, וביניהם גם נפח שעבד מול האנשים", משחזר אמנון את אותם רגעים. "אני זוכר איך ראיתי אותו שם עובד. הוא בדיוק חישל פרסה. פשוט עמדתי נפעם מולו. אמרתי לעצמי באותו רגע 'וואו', זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. אבל באותה תקופה לא יכולתי להגשים את החלום. הייתי צריך לפרנס ילדים קטנים, אבל כבר אז ידעתי שיבוא יום וזה התחום שארצה לעסוק בו".

‏

עם שובו ארצה החל אמנון לחפש מקום בו יוכל ללמוד את התחום באופן מקצועי, שכן לא היה לו כל ניסיון קודם. הוא למד אצל הנפח המפורסם, אורי חופי מקיבוץ עין שמר. בהמשך, הרצון להתמקצע עוד יותר בתחום הוביל אותו אל הנפח אמנון גולץ ז"ל מקיבוץ רוחמה, אשר ליווה אותו כברת דרך ארוכה. גולץ העמיד לרשותו את הנפחייה, שם זכה התקדם בעיקר כאוטודידקט. בין לבין, זכה ללמוד גם אצל הנפח, שלמה הראל, מקיבוץ משמר העמק, ואפילו החל להשתתף בתחרויות בינלאומיות, כל זאת בעודו שכיר בענף ההיי-טק.

לפני כעשור הלך גולץ לעולמו. אמנון שביקש להמשיך את מורשתו של החבר והקולגה, שכר את מבנה הנפחייה בקיבוץ, כשבראשו כבר התגבש החלום לפתוח בית ספר לנפחות. בשנת 2023, חודשים בודדים לפני פרוץ המלחמה, החליט אמנון כי הוא זונח את עולם ההיי-טק ולהתמקד בהקמת בית הספר. "עבורי זו הייתה הגשמת החלום, לא פחות", הוא מספר בגאווה. "בניתי בית ספר, שהיום אני חושב הוא הגדול בארץ בתחום. זכיתי ללמד עד היום יותר מ-200 תלמידות ותלמידים, לתת להם את הבסיס והכלים למקצוע. עבורי זהו הסיפוק הכי גדול שיכול להיות".

"עבודת ידיים וברק בעיניים"

הפעילות ב"הברזליה", שמו של בית הספר לנפחות עליו אמון אמנון, נשענת על שלושה מסלולים. הקורס הבסיסי כולל 8 מפגשים בני 32 שעות סך הכול, ובמהלכו מכירים התלמידים את הכלים והטכניקות השונות, כך שבסופו יוכלו לעבוד באופן עצמאי בפרויקטים של נפחות. לצדו מתקיימות סדנאות חווייתיות של כמה שעות למשפחות, לזוגות ולקבוצות חברים, מהן כל משתתף יוצא עם תוצר אישי. המסלול השלישי מיועד לקבוצות מטיילים שמגיעות לאזור, והוא כולל הרצאה של כשעה וחצי על עולם הנפחות, בשילוב הדגמה של עבודת הנפח המסורתית בשיתוף הקהל.
‏

הנפחייה עצמה ממוקמת במבנה המיועד לשימור. לפני כשנתיים הצביעו חברי הקיבוץ בעד המשך עבודתו של אמנון במקום ובעד שימור מסורת הנפחייה ברוחמה.

את האמת, מה כל כך מרתק אותך בעבודה עם ברזל?
‏"תמיד אהבתי לעבוד בידיים, אבל נושא הברזל ריתק אותי מאז ומתמיד. הברזל הוא חומר חזק בצורה בלתי רגילה, אמנות מופלאה עם קסם רב שלא השתנה בה הרבה, עם אותן שיטות וטכניקות וכלים דומים למה שעשו אבות אבותינו. המטרה שלי היא לשמר את זה ולהמשיך את המסורת המופלאה הזו של עבודה עם ברזל. עצם היצירה והיכולת לקחת חומרים שזרוקים בשטח, כמו ברזלי זווית או צינורות, ולהפוך אותם ליצירת אמנות זה תחום שמרגש אותי בכל פעם מחדש".

‏איך מקבלים אותך בקיבוץ רוחמה?
‏"מקבלים אותי מאוד יפה. יש לי כבר הרבה חברים ותלמידים כאן. הברזליה הפכה כבר לסוג של מוסד בקיבוץ. לעיתים גם נעזרים בי בעבודות ריתוך ותיקונים. אני משתדל לסייע לכל בקשה שכזו בשמחה".

איך משתלבת פיזיקה עם עם נפחות?
‏"דווקא השילוב הזה בעיניי הוא מרתק. אני גם משלב את האלמנטים המדעיים, כמו נושא מבנה החומר והמכניקה. השילוב של איש מדע, יחד עם עבודת ידיים וברק בעיניים, אני חושב שזהו שילוב שגורם לי להצליח !"
‏

מה החזון שלך קדימה?
‏"אני כבר לא בחור צעיר. המטרה היא להמשיך ובעיקר ללמד את המסורת של עולם הנפחות לדורות הבאים, להמשיך לחשוף אותה בפני כמה שיותר קהלים נוספים. אני מרגיש שזהו הייעוד שלי".
‏