כנס גלובס 2026: ״הקיבוצים סמל לצמיחה ולתקומת ישראל״

כנס צמיחת הקיבוצים של גלובס בשותפות התנועה הקיבוצית ובנק דיסקונט, מתקיים זו השנה השלישית. הכנס עוסק בצמיחת הקיבוצים בתחומי האנרגיה, החברה, התשתיות, התעשייה והחקלאות.

״אנחנו רואים בתנועה הקיבוצית צמיחה והתחדשות ערכית עצומה״, פתחה את הכנס אלונה בר און, מו״לית גלובס, ״לצד התיישבות בגבולות, הקמת קיבוצים חדשים לראשונה מזה 40 שנים והקמת בית משותף עם הקיבוץ הדתי, הקיבוצים מולידים עשרות סטארטאפים חדשים ומובילים בתעשייה ובתרבות״.

בר און הציגה את נושאי הכנס והדגישה את חשיבות השנתון של התנועה הקיבוצית, המוצג לראשונה בכנס, ובו נתונים רבים על הכלכלה והחברה הקיבוצית. השנתון הוא הוכחה לשקיפות ולדמוקרטיה בה מתנהלת התנועה.

אנחנו יודעים לזהות צורך לאומי, להתאגד ולהביא את הפתרון ולבצע. אלה העוצמות שלנו, ואני רוצה שנרשה לעצמנו היום וגם בהמשך, לנסות ולזהות את הצרכים הלאומיים הבאים

אסף אלדר, סמנכ"ל וראש החטיבה הבנקאית בבנק דיסקונט אמר שכפי שהקיבוצים היו דומיננטיים בהקמת מדינת ישראל, המשקל הסגולי שלהם עדיין שריר וקיים. ״שלוש השנים האחרונות לימדו אותנו שהעולם הקיבוצי הוא דרמטי בישראל, הוא משפיע מאוד על הכלכלה והחברה הישראלית, ואין לקבל החלטות בהתעלמות ממנו בכל תחום מתחומי החיים״.

״אנחנו עומדים פה מספר ימים אחרי הבחירות, וכולנו באי וודאות גדולה, מהכותרות הגלובליות – בארה"ב, באסיה ובאירופה ועד למה שמרחף מעלינו במדינת ישראל כשצה"ל עדיין בלחימה״, אמר אלדר, ״אנחנו מרגישים כל תנועה בארץ ובעולם בשוק, בוודאי גם בקיבוצים עם מורכבות בתחום החברתי, הנדל"ני והכלכלי. אך בקיבוץ, אל מול אי הוודאות הזו, יש שלושה עוגנים של וודאות: העוצמה האנושית האדירה של הקיבוצים; האמונה ביכולת למצוא פתרונות יצירתיים למשק הבית, לעסק הקטן, לאגש"ח ולכל גורם; והוודאות שאנחנו כאן, שלא הולכים לשום מקום ושגם בשנה נהיה פה״.

מקימים תשתית לאומית

יעל רון בן משה, ראשת אגף כלכלה בתנועה הקיבוצית, פתחה את הכנס בשם התנועה הקיבוצית. ״דמיינו שער של עיתון גלובס, בעוד 10 שנים מהיום, מכריז כי שליש מכוח המחשוב הלאומי עובר דרך קיבוצי הנגב והגליל, עם 34 קיבוצים שמתאגדים ומקימים תשתית לאומית לשירות מדינת ישראל. לתשתית הזו מגיעים אנשים מכל המערכות שמגיעים לפתח את יישומי העתיד״.

״זה אולי נראה לנו רחוק, העיתון הזה עדיין לא נכתב, אבל אנחנו יכולים לעשות את זה״, אמרה רון בן משה, ״הכוח הוא כאן, ובעשייה היומיומית שלנו. אנחנו נמצאים בכנס שבמרכז שלו הוא הנושא הכלכלי, אבל אני חושבת שהעניין הוא יותר גדול מזה. התנועה הקיבוצית היא מפעל אדיר של ציונות, התיישבות והגשמה. מאות צעירים בגרעיני נח״ל ובשנות שירות, חקלאות מפוארת, ארגוני תעשייה וחדשנות ואורח חיים שמגיעים ללמוד אותו מכל העולם. התנועה ואנשיה נמצאים בכל מקום בו יש צורך לאומי.

האם אנחנו אולי רוצים להרשות לעצמנו לפנטז להיות נהג הקטר של רכבת ה-AI? אני מציעה שאנחנו נחשוב על זה שהקיבוצים, התנועה הקיבוצית עם השותפים, נניח את מסילות הברזל עליהן תנוע הרכבת

״בעבר ידענו להניח תשתיות להקמת מדינת ישראל, ואנחנו נדע לבנות אותה אל העתיד. עשינו זאת בביטחון המזון, עוד לפני הקמת המדינה, אבל גם אחריה. לא ייצרנו מזון רק עבור החברים שלנו, אלא עבור החברה כולה. גם כיום, מדינת ישראל בלי הארגונים האזוריים של הקיבוצים היא מדינה ללא ביטחון מזון. לא בקורונה, לא במלחמה ולא באתגרים שעוד נכונים לנו.

״כשהגיעה הרפורמה במשק החלב, הקיבוצים די מהר ידעו להתאגד ולייצר את הרפתות המשותפות עם הטכנולוגיה הכי חדשנית, ולהביא את ההפרה הישראלית לשיא של תנובה, לעומת כל הפרות בעולם, תביאו את הדניות ההולנדיות, הפרות הישראליות, הקיבוצניקיות תמיד הראשונות.

״אנחנו יודעים לזהות צורך לאומי, אנחנו יודעים להתאגד, ואנחנו יודעים להביא את הפתרון ולבצע. אלה העוצמות שלנו, ואני רוצה שנרשה לעצמנו היום וגם בהמשך, לנסות ולזהות את הצרכים הלאומיים הבאים, להתאגד כמו שאנחנו כבר יודעים, לחשוב בגדול, לחשוב מערכת, ולהביא את הפתרון המשותף.

נקבע את תוואי הרכבת

רכבת ה-AI כבר יצאה מהתחנה, ועכשיו אנחנו בעת שצריך להחליט מה התפקיד שלנו. האם אנחנו נוסעים פסיביים על הרכבת הזו? האם אנחנו ממתינים באיזו תחנה רחוקה שאולי הרכבת הזו תגיע, אולי לא תגיע? האם אנחנו אולי רוצים להרשות לעצמנו לפנטז להיות נהג הקטר של רכבת ה-AI? אני מציעה שאנחנו נחשוב על זה שהקיבוצים, התנועה הקיבוצית עם השותפים, נניח את מסילות הברזל עליהן תנוע הרכבת. אנחנו נקבע את התוואי של רכבת הAI הלאומית. ואם אנחנו לא נעשה את זה, האם מדינת ישראל תעשה את זה?

הכלכלה הקיבוצית חזקה מאוד. היא צומחת כי ידענו להשכיל לעשות שותפויות ולמצוא את המיד טק בתוך החקלאות ובתוך התעשייה

״אנרגיה, קירור, סיבים אופטיים, חיבור לענן. זה לא נושא רק להיי-טקיסטים. מי יגן על המידע הזה? על המידע הרפואי שלנו, על המידע של הילדים שלנו, על המידע העסקי. יכול להיות שמדינת ישראל תהיה שם. אבל כמו בעבר, בואו אנחנו נביא את הפתרון. תארו לכם שלמדינת ישראל, באמצעות התנועה הקיבוצית והשותפים, יהיה ענן, לא עוד תלות בלעדית באמזון וגוגל.

״ואני רוצה שהקמפוס הזה שאנחנו יכולים לייצר, גם בנגב וגם בגליל, יהיה גם מקום מפגש קהילתי, חברתי, עסקי. אתם תוכלו להגיע לקמפוס הזה ולהמשיך ולבקש מאיתנו ומשותפים ויזמים נוספים לבנות את יישומי העתיד.

״תתארו לכם שמערכת הביטחון תגיע לקמפוס הזה בנגב ושם תפתח את יישומי העתיד. אני רוצה ששם נהיה. האם אפשר לעשות את זה? אני לא יודעת. אני גם לא מומחית לתחום, יכול להיות שאמרתי עכשיו גיבוב של מילים שאין בהן שום היגיון. אבל אני יודעת שאנחנו חייבים לחשוב בגדול. אנחנו חייבים לבוא עם 100 יוזמות כאלה שמנצלות את היתרון היחסי שלנו בלזהות צורך לאומי ובלהתאגד ולנסות.

הוא יהיה המהפכה הבאה

״מתוך 100 רעיונות כאלה, 99 לא יצליחו. אני לא רואה בזה כישלון. כי אחד יצליח, והוא יהיה המהפכה הבאה. הוא יהיה הארגונים האזוריים, הוא יהיה סמינר הקיבוצים שאז המציא מורים למדינת ישראל, הוא יהיה הרפת הקיבוצית המשוכללת בעולם, אבל זה יהיה ברמה אסטרטגית שעונה לצורך לאומי, אולי גם צורך עולמי. זו הרוח שאני רוצה שניקח איתנו לכנס הזה, ליום הזה ולהמשך. אני רוצה שנרשה לעצמנו להעז לחשוב. לחשוב בגדול, גדול מדי. שלא נפחד מזה״.

היועץ האסטרטגי ודובר צה״ל לשעבר, אבי בניהו, אירח לשיחה את בן סוכמן, מנכ״ל דפוס בארי. ״אני גאה להיות חבר בתנועה הקיבוצית״, פתח בניהו ואמר, ״התנועה שהתאוששה כעוף החול מהטבח הנורא, וכיום עומדת בראש החץ של המשימות הלאומיות יחד עם מדינת ישראל. אחרי ה-7 באוקטובר, לא נותרה בי עוד ציניות כלפי התנועה הקיבוצית״. בניהו סיפר כי הוא מכיר את סוכמן וכי ליווה את בארי במשך תקופה משברית.

סוכמן סיפר שבדפוס בארי יש חוק כי אף פעם לא מחמיצים משמרת. ״כבר משנת 2000 עפים עלינו טילים ובשביל שהדפוס יעבוד, צריך שגני הילדים יעבדו, ובשביל שגני הילדים יעבדו צריך שחדר האוכל יפתח. כל אחד יודע שהוא חייב לקום בבוקר למשמרת״.

משנת 2000 עפים עלינו טילים ובשביל שהדפוס יעבוד, צריך שגני הילדים יעבדו, ובשביל שגני הילדים יעבדו צריך שחדר האוכל יפתח. כל אחד יודע שהוא חייב לקום בבוקר למשמרת

סוכמן סיפר כי מה שעבר לו בראש בשעות הראשונות של הטבח, זה מה יהיה על המשמרת במפעל הדפוס. מפעל הדפוס של בארי מנפיק כרטיסי אשראי, מדבקות, אלבומים, מעטפות ומוצרים חיוניים נוספים לכל מדינת ישראל.

סוכמן סיפר על אימו שנרצחה ב-7 באוקטובר. ״שמענו רעש הפגזות מחריש אוזניים, יריות, דיבורים בערבית. דיברתי עם אמא שלי בטלפון במשך שעתיים, והיא מספרת לי שנכנסו מחבלים הביתה. המחבלים נכנסו והציתו את הבית. אמא שלי התיישבה על הספה ואמרה לי שהיא התעייפה, ואז סיפרה לי שמחבל נכנס הביתה. הוא דיבר איתה בערבית, היא ענתה לו, שמעתי צעקות, והיא יצאה איתו החוצה, ונעלמה. בהתחלה חשבו שנחטפה ואחרי כמה ימים הודיעו שנרצחה״.

בניהו : ״ספר לי על אמא״.
סוכמן: ״אמא מהממת, שמאלנית, נראית ערביה, תמיד צחקתי שאני כמו שמעון פרס, אני זוכר את המבט של הילדים שלי מסתכלים עלי כשנודע לי על אמא״.
בניהו: ״אתה יוצא מבארי ומגלה אודים מוצלים מאש, קהילה חרבה״.
סוכמן: ״כל הזמן חשבתי מה על המשמרת במפעל, אבל אז הבנתי שיש כאן אירוע גדול יותר. ושלמפעל יש תפקיד גדול יותר. גייסנו את הנהלת הדפוס. אמרתי לשחר שהיה עובד במפעל,' שמע שחר, סמנכ״ל הכספים נרצח, אתה סמנכ״ל הכספים החדש, יוצאים לדרך'. הבנתי שהצ׳קים וכרטיסי האשראי זה לא העניין, העניין הוא להודיע לקהילה שדפוס בארי נפתח, זו בשורה שנותנת תקווה לקהילה, אם אי פעם נרצה לחזור למקום הארור הזה, יהיה לנו לאן לחזור״.

כשאין לך ברירה, תלך לעבוד

בניהו: ״אתם בחצרים כבר שנתיים, איך הקהילה בשנתיים האחרונות?״
סוכמן: קיבלו אותנו בחצרים באלטוראיזים מדהים. עכשיו, אחרי שנתיים, אני מאמין שכ-80%-90% מהחברים יחזרו לבארי, אבל זה מעלה גם הרבה קשיים. החשש שיש לי לגבי העוטף זה הילדים, זה החינוך. הם עברו טראומה ענקית. הבן שלי היה בממ״ד 18 שעות, שמע איך רוצחים את סבתא, ברח על גופות של מחבלים, בני כיתה שלו נרצחו, בני כיתה מתחתיו ומעליו נחטפו. הוא היה מחוץ לבית ועכשיו צריך לחזור״.
בניהו: ״המדינה מסייעת?״
סוכמן: ״בחודשים הראשונים היתה רק החברה האזרחית, ונעשתה עבודה ענקית. ההקמה של מנהלת תקומה, שהגיעה אחר כך, היא game changer. אני חושב שבצפון צריך גם תקומה. מה שעושים בדרום חייבים לעשות בצפון״.
״תוצאות הבחירות זה כאב גדול״, אמר סוכמן, ״התחלתי לספר על אמא, ואני חוזר אליה. הייתי מבואס 48 שעות אחרי הבחירות, אבל היום אני חושב שיש לנו עתיד מזהיר. אנחנו ניתן בראש ויהיה טוב במדינת ישראל״.
בניהו: ״מאיפה האופטימיות?״
סוכמן: ״אני למדתי שכשאין לך ברירה, תלך לעבוד. ראיתי צילי אדם נכנסים לאוטובוס והולכים לעבוד, ולמחרת הם גבוהים בסנטימטר אחד יותר״.
בניהו: ״אתה בן, אחד מהסמלים של תקומת ישראל, תודה רבה שאתה כאן, אני בטוח שעם הרוח שלך אנחנו נהיה יותר גדולים ויותר חזקים״.

הבנתי שהצ׳קים וכרטיסי האשראי זה לא העניין, העניין הוא להודיע לקהילה שדפוס בארי נפתח, זו בשורה שנותנת תקווה לקהילה, אם אי פעם נרצה לחזור למקום הארור הזה, יהיה לנו לאן לחזור

מיכל קראוס היא יו״ר קרן קמ״ע, מהגופים שתרמו לקיומו של הכנס בשלוש השנים האחרונות. ״הכנס חשוב מכיוון שהוא שם דגש על הנושאים שחשובים לנו״, אומרת קראוס, ״וגם בגלל המפגש שמתקיים כאן בין המשתתפים: אנשי תעשייה וחקלאות, מנהלי קהילות, אנשי פיננסיים וכספים, עיתונאים ותקשורת. חשוב לי מאוד לקדם נשים, צעירים ואת אנשי הקיבוצים בכלכלה הישראלית, ואני חושבת שהכנס מקדם את זה״.

״הכלכלה הקיבוצית חזקה מאוד״, מסכמת קראוס, ״היא צומחת כי ידענו להשכיל לעשות שותפויות ולמצוא את המיד טק בתוך החקלאות ובתוך התעשייה. גם בגידולים חקלאיים שהם דבר עתיק מאוד, אנחנו מצליחים להכניס חדשנות, ואנו עושים זאת בכל תחום מתחומי חיינו״.