90 שנה למוזיאון א"ד גורדון בדגניה א'

הוא נחשב ל"הזקן" בגיל 48, היה חבר של רחל המשוררת, מורה דרך ומנטור לחלוצי העלייה השנייה, הטיף לחיי פשטות וחיבור לטבע, והמציא את "דת העבודה". אהרון דוד גורדון (1856-1922) שהה רק שנתיים, האחרונות בחייו, בדגניה. בשנת העשור לפטירתו התחילו החברים לדון בהקמת בית לזכרו. הוחלט על מרכז שישמש ללימוד, מחקר והדרכה, בנושאים כמו קרקע, מזיקים, דישון ועוד, ושיכיל ממצאים מן הטבע הסובב – המוזיאון הראשון ביישוב קיבוצי – וישמש גם מקום ללימוד. לשם כך הוקמה ספרייה גדולה בנושאי טבע וחקלאות, ונקבע שהבניין יהיה בסמוך לבית החינוך המשותף, כך שהתלמידים יוכלו לבוא ולהיעזר בספרים ובעובדי הבית. מטרה נוספת היתה הכרת הסביבה, החי והצומח המקומיים וזאת באמצעות תצוגת קבע של אוסף לימודי שיורכב מפוחלצי חיות, צמחים מיובשים, דוגמאות גאולוגיות ועוד. להקמת הבית היו שותפים יישובי עמק הירדן בשנת ההקמה – כנרת, דגניה ב', אפיקים ובית זרע.

על פי תחקיר שערך היסטוריון האדריכלות מיכאל יעקובסון, את הבניין תיכנן האדריכל יוחנן רטנר, שהיה בזמנו ראש הפקולטה לאדריכלות בטכניון ושימש גם כראש מפקדת "ההגנה", ב-1938. רטנר תיכנן בין היתר את המצבה על קברה של רחל, ואת מבנה המוסדות הלאומיים בירושלים ב1933. הבניין המקורי נבנה כמבנה מודרניסטי, חריג בנוף הכפרי והחקלאי של העמק. למבנה נוסף בשלב מאוחר יותר מצפה כוכבים שפעל עד שנות ה2000, וכן אולם הרצאות שתיכנן האדריכל היהודי-אוסטרי רוברט ריפר, חבר דגניה ב', שבחזיתו עבודת קרמיקה של האמן מירון סימה. מי שהקים את אוסף המוצגים במוזיאון, ובפרט את תצוגת הפוחלצים שמוצגת עד היום, היה חבר דגניה א' יעקב פלמוני. פלמוני ניהל את הבית במשך עשרות שנים והיה האחראי העיקרי לעיצוב תכניו.

גשר בין עבר לעתיד

בטקס נשא דברים ראש המועצה האזורית עמק הירדן עידן גרינבאום, שאמר: "תשעים שנה עברו מאז הוקם בית גורדון בדגניה א' ואנחנו בעמק הירדן גאים לחגוג יחד אתכם את הדרך הארוכה והמיוחדת שעשה הבית – מראשיתו כמוזיאון לטבע ועד למרכז חי ללימוד, סקרנות וחיבור לארץ. היום, יותר מתמיד, חשוב לזכור את החזון הזה וכיצד הוא ממשיך להתקיים כאן גם 90 שנה אחרי, בזכות המקום וכמובן בזכות האנשים. בית גורדון הוא לא רק זיכרון – הוא מרחב חי, מתחדש, שמהווה גשר בין עבר לעתיד".

רחלי בן צבי, חברת דגניה א' ומנהלת "בית גורדון" בשלוש השנים האחרונות, עמדה על החיבור בין אז לעכשיו: "בואו נחזור 90 שנה אחורה ונראה את גודל חזונם של תושבי העמק הזה. יישובים קטנים וצעירים (בני 25 שנה לכל היותר), על מה הם חולמים? על בית לזכרו של אדם אהוב ומוערך, גדול נפש וחלומות, אב רוחני להם ולכל תנועת ההתיישבות העובדת. לא בכדי נבחר המקום, בסמוך לבית החינוך המשותף של ילדי הקיבוצים השותפים. ייעודו של הבית היה להפיץ ידע ולאפשר לגדולים ולקטנים להכיר, ללמוד ולאהוב את טבע הארץ. אותו טבע שגורדון אהב ונשם ונמלא חיות ממנו ומעבודה ויצירה בתוכו".

היא אף ציינה כי "לניעור אבק רציני והכוונה מחודשת זכה בית גורדון מיד בן צבי, דרך צוות "ארץ חפץ". התרומה האחרונה, שהגיעה ממשרד מורשת, בהשתתפות המועצה האזורית עמק הירדן ודגניה, היתה של המיצג האור-קולי החדש "מאירים את הטבע".

בן צבי סיפרה על "הגורדוניה", חבורה של צעירים המתכנסים פעם בחודש לעיון, נגינה ושירה. הם לומדים בצוותא מכתבי גורדון, בבחינת "בירור רעיוננו מיסודו". לתוכנית נפרדת שותפה גם המרצה דר' עינת רמון שמלמדת על דמותו והגותו.

בהמשך הערב דיברו גם מוקי צור, וישי אלוני, נציג חבורת ה"גורדוניה". בחלק המוסיקלי השתתפו הזמר עוזי מאירי, מקהלת "ברמה ישוררו" מישובי הגולן בניצוחו של אריה ברכה, ומקהלת "קולות ירדן" עם המעבד והמנצח אילן גלבוע.

כיום ניתן לראות בבית גורדון: תצוגת הפוחלצים, חדרו המשוחזר של גורדון עם ריהוט מקורי, מיצג אור קולי "מאירים את הטבע" על השפעת הפעילות האנושית על הטבע בעמק, וכן מרכז חינוכי-טכנולוגי להפעלות והתנסות של ילדים. כמו מוזיאונים רבים, הבית נתקל בבעיות של שיווק ושל תקציבים. המנהלת רחלי בן צבי מדגישה את חשיבותו ההיסטורית והחינוכית, ומביעה תקווה להמשך הפעילות.