הובא לקבורה עמירם קופר, החטוף האחרון מניר עוז

המעגל הכואב של ניר עוז נסגר סופית עם הבאתו לקבורה של עמירם קופר, החטוף האחרון של הקיבוץ.

עמירם קופר נחטף מביתו עם אשתו נורית, ששוחררה מהשבי יחד עם יוכבד ליפשיץ, אשתו של עודד ליפשיץ, שאף הוא נחטף ונרצח בשבי. בדצמבר 2023 פרסם חמאס תיעוד של עמירם, שבו הוא נראה עם החטופים חיים פרי ויורם מצגר. נהרג בשבי במהלך פעילות צה"ל בחאן יונס, בן ה-85 במותו.

אפילו במנהרות היינו יחד

אשתו, שורדת השבי נורית קופר, ספדה לו:
״לכתוב על קופר בלשון עבר מוזר לי ביותר. הגעתי לניר עוז בגיל 18 כחברה בגרעין צבר. עוד לפני שהכרתי את קופר שמעתי על בחור אחד בגרעין ניר עוז שכותב שירים ושורק מנגינות. אהבתי את שיריו. בהמשך הכרנו, התאהבנו והקמנו משפחה. קופר היה בעל למופת ואבא חם ואוהב לילדיו ולנכדיו. חיינו חיים מלאים וטובים בניר עוז, היינו תמיד יחד, בלתי נפרדים. אפילו במנהרות היינו יחד. חלקנו את אותו המזרן ואת המזון המועט שקיבלנו וקיווינו לחזור הביתה בחיים. זוהי אבדה גדולה לכולנו. החיים בלעדיו בודדים, אתה חסר לי מאוד ואני מתגעגעת באהבה רבה, נורית".

חיינו בחוסר וודאות לגבי גורלך

רוית נוחומוביץ׳, בתו של עמירם קופר:
״אבא, השבועות האחרונים היו קשים מנשוא. כאילו לא עברנו מספיק מעינויי חוסר הוודאות, החמאס המשיך להתל בנו עוד ועוד. האפשרות שהנה, אתה שב אלינו אחרי שנתיים כדי שתוכל סוף סוף לנוח באדמת ניר עוז, נראתה לרגעים אמיתית עד כדי כאב ודפיקות לב מואצות ולעתים התרחקה עד כדי ייאוש מכרסם ומייסר. המחשבה שייתכן שתישאר שם לעד הייתה בלתי נסבלת עבורי. במשך תקופה ארוכה חיינו בחוסר וודאות לגבי גורלך, לגבי הנסיבות הנוראיות שבהן מצאת את מותך בשבי.
אבא אני כל כך מצטערת שזה לקח זמן כה רב, סליחה שלא הצלחנו להחזיר אותך בחיים, סליחה שעבורך הזמן נגמר, סליחה שנאלצת להישאר מוטל שם זמן כה רב".

רותם קופר, בנו של עמירם, ספד לאביו:
״השנים נצברו, האילנות גבהו וילדיך פרשו כנפיים, אך אתה ואמא דבקתם בניר עוז ולא עזבתם את ביתכם גם בימים קשים תחת מתקפות של טילים. וכך היה גם בשבת השחורה כשאתה ואמא נחטפתם על ידי מרצחים עלובים ונזנחתם על ידי מנהיגים קטנים ופחדנים.

בדרך נס אמא שוחררה והוחזרה לחיק משפחתנו לאחר 17 ימים במנהרות החמאס. נחמה מועטה אנו מוצאים בכך שידעת שאכן כך היה הדבר. הימים, השבועות והחודשים שחלפו מאז שיחרורה של רעייתך ודאי היו קשים מנשוא, כשהנפש מטלטלת בין תקווה לייאוש והגוף מתקשה לתפקד בתת תנאים המשפילים בהם הוחזקת. ובכל זאת בתעצומות נפש שרדת חודשים ארוכים. ארוכים מספיק בכדי שמדינתנו שהוקמה בראש וראשונה כדי לספק בית וביטחון לעם היהודי תמלא את חובתה הבסיסית כלפיך וכלפי חבריך.

הסיפור הזה, אבא, יכול וצריך היה להיגמר אחרת ועל כך לא תהיה כפרה. אבא לאחר מאבק של יותר משנתיים הבאנו אותך סוף סוף הביתה למנוחת עולמים בנחלתך, בקיבוצך, קיבוץ ניר עוז שכל כך אהבת.

אנחנו תומנים אותך היום לצד חבריך למשימה ולדרך. קבר אחרון בשורה ארוכה מידי של קברים שנחפרו מאז השבת השחורה. קבר שגם מסמל סגירת מעגל כלשהו עבור משפחתנו ועבור קהילת ניר עוז היקרה. קהילה שעכשיו יכולה להישיר מבט לשיקום ובנייה.

ובאותה נשימה אנחנו מבטיחים לא לשכוח ולו לרגע שבעזה יש עדיין חטופים שחייבים לחזור לביתם. למשפחותיהם. לנחלתם. אנחנו לא נסתפק בסיסמאות ונמשיך במאבק להחזרתם, עד האחרון שבהם.

ועוד דבר אחד אבא עברו יותר משנתיים אומנם אבל אתה חסר לי, כל יום. כואב ואוהב בנך רותם״.

מדבריו של שלמה מרגלית, חברו הטוב של קופר מהגרעין המייסד של ניר עוז:

״קופר נחטף מביתו חי, על הרגליים, יחד עם נורית. קיווינו שיחזור על רגליו, כמו נורית, עד שהגיעה ההודעה על הירצחו שם. אבל הוא חזר לביתו. למקום שהקדיש לו את חייו. מבלי שהתכוון, הוא זוכה לתואר של אחרון החטופים שחוזר לניר עוז מהיום המקולל ההוא. דבר שאולי יאפשר למשפחה לסגור מעגל ולנו, לקיבוץ, להתקדם בשיקום הבית. אני רואה בזה את הצוואה שלו. אנחנו בבית ניר עוז סגרנו מעגל. אבל נשארו עוד 11 חללים שחייבים לשוב הביתה, כמו שקופר חזר. אסור לנו לשכוח אותם. וחייבים להמשיך להיאבק. קופר, כמי שהלך איתך לאורך 75 שנים, וכאחרון ארבעת החיפאים, אני אעשה ככל יכולתי לקיים את הצוואה שלך ושל כל שאר חברינו. יהי זכרך ברוך״.

לצד המעבר המתבקש והנחוץ לשלב הריפוי והשיקום שלנו כקהילה ושל כל אחד מאיתנו לחוד,
נמשיך לעמוד לצידן של 11 משפחות החללים שעדיין מחכות לסוף שלהן.