השפיות הושלכה לפח 

ככל שאני מתבונן סביבי, מסתבר שאינני בודד בתחושה שהממשלה הנוכחית, בהנהגתו של מי שעומד בראשה, ממש לא שמה עלינו, אזרחי ישראל. זו ממשלה שעושה ככל שעולה על רוחה, ללא בדל התחשבות בשאיפות, ברצונות ובתקוות של רבים מעמנו. הדברים הגיעו לידי כך שבשורה ארוכה של נושאים קיים פער הולך ומתרחב, כזה שכבר כמעט לא ניתן לגישור, בין מה שרבים מאתנו רוצים, ומייחלים, לבין מה שבפועל אנו מקבלים בחזרה. הדוגמאות רבות. להלן, לקט מזדמן:  

אנו מחפשים מנהיג ישר דרך, נקי כפיים, לא מושחת ולא שקרן, ומה אנו מקבלים? ראש ממשלה שמואשם בפלילים, שאיבד לגמרי את דרכו המדינית, שממשיך להתברבר בניווט המדינה. אנו מבקשים ראש ממשלה אמפטי, הוגן, מתחשב, ומקבלים אחד שליבו ערל וגס לצערם וכאבם של אחרים, מלבד לבני משפחתו, כמובן. 

אנחנו רוצים לחיות במדינה יהודית, ישראלית, ציונית, מחויבת לערכי דמוקרטיה ליברלית, ברוח מגילת העצמאות, ומה מקבלים במקום? ממשלה בעלת סממנים לאומניים פשיסטיים, שבה יושבים שרים בעלי השקפת עולם קנאית, גזענית משיחית וסיפוחיסטית, כאלה ששואפים "לחדש ימינו כקדם" ולהקים כאן מדינה תיאוקרטית בדגם הסנהדרין. הלאומיות הישראלית הפכה ללאומנות יהודית-משיחית. 

אנחנו שואפים להיפרדות מהפלסטינים, ופתרון צודק של שתי מדינות, מתוך תובנה שלא נזכה לעולם לרגע של נחת באזור הזה, כל עוד לא נגיע להסדר כלשהו עם הפלסטינים. ומה מקבלים במקום? מדיניות דורסנית שמזכירה משטר אפרטהייד, מקפח ובלתי מוסרי בעליל, מדיניות המכוונת להשתלט על כל שטחי הגדה (ואם אפשר – גם על עזה), בהעדפה לסילוקם של הפלסטינים בדרך של "הגירה" רצונית ו/או כפויה. 

ירידה דרסטית בהשקעות ובמוניטין 

אנו שואפים לראות את החרדים שותפים מלאים לנשיאה בנטל הצבאי, ומה רואים מנגד? ניסיונות קואליציוניים לחוקק "חוק גיוס", שמשמעותו מתן לגיטימציה להשתמטות המונית של חרדים משירות צבאי. אנחנו בעד שילוב מלא של המגזר החרדי בעולם העבודה הישראלי. ומה צפוי לנו? מגזר ששואף להתבדל מהחברה הישראלית ולחיות כלוא בגטאות משלו.  

אנו מאמינים במתן כבוד להשקפות עולם גם של מי שאיננו מסכימים עימם. ומה מקבלים? יחס של זלזול, בוז, הסתה נגד האחר, משולב עם בוז לערכים הטבועים במגילת העצמאות. אנחנו פועלים להביא לעצירת ההפיכה המשטרית, ובכך למנוע ריסוק של כל הבלמים והאיזונים במדינה, ומקבלים במקום, חקיקה ממשלתית גורפת, המכוונת לחתוך פינות ולקדם את מה שהממשלה מכנה רפורמה משפטית, תוך טינוף מערכות המשפט והאכיפה בישראל ומי שעומדים בראשן. 

אנחנו רוצים כלכלה איתנה, פורחת וצומחת. ומה אנו מקבלים? נזקים כלכליים, בריחת הון אנושי מהארץ, ירידה דרסטית בהשקעות ונזק למוניטין הכלכלי של ישראל. רבים בודקים אפשרויות של עזיבה למדינות יותר שפויות. מדובר בעיקר במי שיכולים לעזוב - אנשי הייטק, רופאים, מהנדסים, מדענים, אנשי עסקים, כאלה שחסרונם יורגש מיידית, כאלה שייקחו עמם השכלה, ניסיון, ויכולת תרומה למאגר העושר הלאומי. מי שיישארו כאן ימצאו את עצמם במדינה ענייה, בורה, לאומנית וחרדית-משיחית. 

אנו מאמינים במדיניות שתשפר את מעמדה של ישראל בעולם, ומקבלים מצב שבו יותר ויותר מדינות מצטרפות למעגלי גינוי, החרפת יחסים ולעיתים גם איומים בהחרמה עד כדי בידודה של מדינת ישראל. אנו מגנים בכל לשון את הטרור היהודי בשטחים, ומקבלים מדיניות של הכלה ומתן גב ממשלתי לפורעים, נוער הגבעות ודומיהם. 

חצויים לבלי הכר 

כאמור, מי בכלל מקשיב ומי שם עלינו? במציאות הפוליטית הנוכחית אין סיכוי שאפילו אחת ממשאלותינו תתגשם. המציאות הפוכה ב- 180 מעלות מכל מה שאנחנו בעד וממה שהיינו רוצים שיתגשם בארץ הזו. על פניו נראה שממשלת ישראל מתפרקת אט-אט מערכיה ומפרה חד-צדדית ובמתכוון את החוזה עם אזרחיה. לעיתים נדמה שהשפיות הושלכה לפח, ובמקומה, כאמור, אנו עדים למנהיגות מטורללת חסרת דרך וחסרת כיוון, שעושה כל שניתן כדי להרוס את מה שנבנה כאן בעמל רב. 

נכון להיום כולנו נמצאים בלימבו ואיננו יודעים כיצד לצאת ממנו. אנחנו כואבים וכועסים, אך לא מסוגלים לשנות דבר מלבד להפגין, למחות ולהמתין בסבלנות עד לבחירות הבאות. בזירה הפנימית אנו חצויים לבלי הכר, ואילו בזירה הבינלאומית מדינת ישראל מוקעת כיום מכל עבר, למעט התמיכה הנשמעת תכופות מפיהם של כהנים אוונגליסטים מטורללים.  

הבעיה היא שלחלק מהישראלים כל האמור לעיל כלל איננו נוגע כלל. הם אינם מבינים את גודל חומרת השסע החברתי הפנימי מחד גיסא, ומאידך גיסא אדישים להבנה שהכרה והערכה בינלאומית, גם היא חלק מהחוסן הלאומי שלנו. נכון להיום, בעיקר בזכות המלחמה הבלתי-נפסקת ברצועת עזה, בעיני העולם המערבי ישראל נתפסת כגזענית, תוקפנית, אפילו קצת פשיסטית. לא למדינה כזאת פיללנו והתפללנו. חובה לומר באומץ, כי מדינת ישראל, כפי שאנו רוצים לראותה, תחדל להתקיים לאורך זמן, אם היא תמשיך להיות מסומנת כמדינה גזענית, משיחית ותוקפנית.   

דווקא בימים עגומים אלה, ראוי להיזכר בשירו האופטימי הנפלא "ארץ" של שייקה פייקוב: "ארץ שנאהב, היא לנו אם ואב, ארץ של העם, ארץ לעולם, ארץ בה נולדנו, ארץ בה נחיה, יהיה מה שיהיה". ואולי, ראוי ונכון יותר היה לסיים את המאמר הפסימי בקטע משירו של אריק איינשטיין: "הוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן....היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו. אני כל כך עצוב, בא לי לבכות". האמת, שגם לי בא לבכות.