מקריסה להובלת דרך

ב-7 באוקטובר 2023 קרסו מרבית אמות הסיפים של הקיום שנאחזנו בו בשנים שלפני כן. אין צורך להכביר מילים על אודות עוצמת השבר שחווינו בכל אחד מהיבטי החיים. היו אומנם סימנים מטרימים, למשל מהלך ההפיכה המשטרית שהובל על ידי הממשלה בחודשים שקדמו לאותו שבר, אבל הקריסה המלאה הכתה בנו במלוא עוצמתה באותו יום. כדאי למנות את המאפיינים ועקרונות החיים שהובילו וביטאו אותו:

• פסיעה לעבר חזון משיחי שארץ ישראל ודת ישראל האורותודוקסית הם עמודי התווך שלו, תוך דחיקה הצידה וביטול של כל ערך אחר המציב את האדם והחברה במרכז סדר היום.

• בניית שלטון מושחת של מקורבים העסוק רק בטובת עסקניו ובאותן קבוצות מקורבות התומכות באותו חזון משיחי.

• בניית כלכלה ליברטיאנית המפרקת כל מערכת חברתית (למעט זו התומכת בקבוצות המקורבים).

• מלחמה עד חורמה בקבוצות המנסות להציג סדר יום אחר והוקעתן כקבוצות של בוגדים משום שאינן תומכות באותו חזון.

• עם לבדד ישכון – התעלמות מוחלטת של שיקולי מעמד ישראל בזירה הבין לאומית והעמקת בידודה בכל תחומי החיים.

• פגיעה מכוונת ומתוכננת בציבור הערבי והכללתו באופן אוטומטי בכלל מבקשי רעתנו.

המחשה לאותו שינוי סדר עדיפויות שהובילה המדינה ניתן היה למצוא בסדרה המופתית של מודי בראון וענת זלצר "כביש 90" ששודרה שנים לפני שהיכה בנו האסון.

התעלמות מהבעיה הפלסטינאית

ניתן לומר שמהלך זה הלך ונבנה בישראל לאורך שנים ארוכות, במידה רבה תוך שיתוף פעולה שבשתיקה עם חלק ניכר מהציבור הליברלי שרעיונית אימץ חלק ניכר מהרעיונות הליברטיאניים, היה עסוק בלעשות לביתו ברוח אותם עקרונות, ונהה לפי כך לעבר מפלגות מרכז שאימצו גם הן חלק מאותם ערכים – כולל אלה של העמדת הלאומיות היהודית-דתית במרכז, התעלמות מהבעיה הפלסטינאית והדרת הציבור הערבי-ישראלי.

ב-7.10 קרסו כאמור מרבית אמות הסיפים ובאו לידי ביטוי חלק ניכר מהחוליים שהלכו והעמיקו שנים קודם לכן.

ראשית, במובן המבצעי הישיר, האסון קרה בגלל אותם סדרי עדיפויות שהוצגו לעיל, עת הוסט חלק ניכר מהכוח הצבאי להגנת ההתנחלויות בגדה המערבית.

שנית, במישור האסטרטגי, תפיסת "חמאס הוא נכס" שנועדה למנוע דיון על אודות פתרון הבעיה הפלסטינאית והנצחת המצב בגדה שמאפשר את המשך ההשתלטות היהודית על המרחב ודחיקת הערבים למעמד של חוטבי עצים ושואבי מים. ובהמשך, גם הארכת המלחמה שלא לצורך והפקרת החטופים, הם תוצאה של אותם סדרי עדיפויות.

במישור החברתי הפנימי חזינו בקריסת המערכת הממשלתית והציבורית שהלכה ונשחקה לאורך שנים והייתה בנויה בעיקר על מינויים פוליטיים שהיו עסוקים בעיקר בעצמם ולא בבניית חברה ומדינה מתוקנת.

מהעבר השני, חזינו בהתעוררות מדהימה של הציבור הישראלי שהשכיל להקים מערכי התנדבות שנתנו מענה לכשלים הממלכתיים, חיפו על הכשלים המערכתיים ואפשרו את השגת הניצחון בשדה הקרב. כל אלה היו בנויים על מערכת ערכים שונה בתכלית מזו שהלכה ונבנתה כאן בחסות הממשלה ותומכיה הגלויים והסמויים.

התנועה הקיבוצית נפגעה

מול מציאות זו נשאלת השאלה לאן פנינו, כיצד מביאים לשינוי המצב. דומה שהשאלה מרחפת במלוא עוצמתה ברחבי התנועה הקיבוצית שכן פיזית, הקיבוצים הם הסקטור שנפגע יותר מכולם במלחמה הזו, ורעיונית התנועה הקיבוצית מייצגת, לפחות באופן היסטורי ופורמלי, מערכת ערכים חלופית, זו שכאמור ספגה באותן שנים שלפני המלחמה פגיעה נמשכת במעמדה.

ישנן לכאורה שתי אסטרטגיות פעולה – האחת היא התמקדות בשיקום ובבניה של המערכות הקיבוציות בבחינת להגביר את האור כדרך להיאבק בחושך. דרך זו היא חיונית במיוחד נוכח השבר הנורא שפקד חלק ניכר מהקיבוצים בעת המלחמה והחובה הניצבת לשקמם ולהחזיר אותם למסלול של צמיחה.

הדרך השנייה היא של הובלת מאבק נחרץ כנגד הכוחות שמקדמים את המדיניות שהובילה ל-7 באוקטובר וממשיכים להיאחז בה למרות כל מה שארע: הארכת המלחמה, המשך ההפיכה המשטרית והשתלטות על כל מוקדי הכוח בישראל (משטרה, שב"כ, בתי משפט, תקשורת) בדרך למימוש החזון המשיחי. זאת תוך הבנה שהמשך ההשתלטות הזו פירושה פירוק הדרגתי של כל המערכות החברתיות המקדמות ערכים חלופיים, והתנועה הקיבוצית בכלל זה.

במאמר מוסגר יש לומר שאותה מערכת ערכים שמייצגת התנועה הקיבוצית ניצבה במידה רבה בשורש ההתארגנות האזרחית וההתנדבותית שהצילה את המדינה. אך טבעי הוא שהתנועה הקיבוצית, בשם אותם ערכים, תצרף את קולה לכוחות שפועלים לאורם. הדבר נוגע הן למעורבות רשמית ומסודרת בפעילות תנועות המאבק שפועלות במידה רבה על בסיס אותם ערכים של התנדבות, זיקה עמוקה בין הפרט לכלל וראיית האדם, החברה וצורכיהם המשותפים כערך מרכזי בבניין החברה.

יש לכך נגיעה גם לפעילות בשדה הפוליטי, שכן גם מי שקורא לבניה של מערכות חברתיות שיש בהן אור, ורואה את החושך הנורא שהביאו עלינו הערכים בשמם פועלת הממשלה, חייב לשאול את עצמו איזו מפלגה מייצגת מערכת ערכים חלופית בכל רוחב החזית.

דרושה תוכנית פעולה

במצב הנוכחי, לאחר השבת החטופים החיים הביתה ותוך המשך המאבק להשבת החללים, יש לכאורה תחושה של עייפות ותהיה על אודות המשך המסע. זו נובעת מהפיצול וחוסר התיאום של הארגונים השונים הפועלים במסגרת המאבק ומריבוי הקריאות מכיוונים שונים לצאת לפעולות שאינן קשורות האחת לשנייה ואף אחת מהן אינה מצליחה להביא את השינוי המיוחל.

במציאות הזו – החפצים בשינוי חייבים לפעול למען יצירת תוכנית פעולה ברורה ואחודה של כל הכוחות הפועלים בשטח שתצביע על כיוון ועל דרך ותקרא להמונים להצטרף אליה.

למרות האכזבות יש עדיין תקווה שהתנועה הקיבוצית תהיה שותפה למהלך מעין זה. יש לה את הפריסה הגיאוגרפית ויש לה את המשאבים – בתאגידים הכלכליים הארציים והאזוריים. ויש לה את מלוא הצדקה והחובה המוסרית לעשות זאת נוכח מה שעברה ונוכח הערכים שהיא מייצגת.

לכשנצא לדרך – אחרינו יבואו ההמונים שמצפים לקריאה.

יש להמשיך במסע כמאמר שירה של רחל שפירא "חלק בעולם":

הַמַּסָּע עוֹד לֹא הֻשְׁלַם

וְהַדֶּרֶךְ מְטַלְטֶלֶת.

אֲנָשִׁים צְמֵאִים לְקֶשֶׁר

אֲנָשִׁים זְקוּקִים לְגֶשֶׁר.

עַל הַגֶּשֶׁר הַנָּטוּי

יֵשׁ תִּקְוָה וְיֵשׁ סִכּוּי.