תנועה

במרחב שבין ילדות לחברות מלאה, בין שייכות מובנת מאליה לבחירה מודעת, מתקיימת היום אחת האוכלוסיות הפחות מדוברות אך המשפיעות ביותר בקיבוץ – צעירי וצעירות הקיבוצים. בני הגילאים 20-40. מי שחיים בקיבוץ, עובדים בו, בוחרים בו, אך לא תמיד נספרים כחברים.

מי שמכיר את המתח הזה מקרוב הוא ינון ערב רמתי מקיבוץ מעגן. הוא נולד בקיבוץ וחזר אליו כדי לבנות את ביתו יחד עם בעלו רוי. "אני מאמין בצעירים, איפה שהצעירים נמצאים יש חיים, יש תרבות ויש צמיחה", הוא אומר בהתלהבות. "שנים הדרכתי נוער ועסקתי במקביל בפעילות פוליטית, כשהנוער שלי גדל הבנתי שאני צריך לדאוג להם גם אחרי מערכת החינוך הבלתי פורמלית של הקיבוץ וגדלתי איתם והתחלתי לעבוד בתחום הצעירים".

בשנה האחרונה ינון מנהל את 'הרשת', מחלקת הצעירים של התנועה הקיבוצית. הרשת אחראית על תחום הצעירים ברמה הארצית, המועצתית והקיבוצית. בתוך הקיבוצים הוא עובד מול רכזי/ות ועדות הצעירים והנהלות הקהילה במקומות שעדיין אין רכז/ת ביצירת הסדרי צעירים מותאמים לקיבוץ ותוכניות מנהיגות פנים קיבוציות.

הצעירים, לדבריו, היא קבוצה שנופלת בין הכיסאות – גם ברמה הלאומית וגם ברמה הקיבוצית. "להבדיל מהרבה אוכלוסיות אחרות, לצעירים אין באמת הגדרה. אין להם שיוך, או חוקים מיוחדים. יש חוק לקשישים וחוק לילדים, לנוער, להורים לילדים – אבל הצעירים במדינת ישראל הם מעין עלה נידף. ברגע שאתה משתחרר מהצבא עד שאתה מקים משפחה – אתה בחלל החלול. לכן חשוב שאנחנו נהיה שם כעוגן משמעותי עבורם".

התוצאה היא טשטוש, ויצירה של מעין גיל ביניים כזה. וכמו במדינה – כך גם בקיבוץ. "פעם, בגיל 18 היית מתקבל לחברות בקיבוץ. בעשורים האחרונים, השינוי העמוק במבנה הקיבוצי יצר מציאות חדשה לגמרי. היום, כאשר חברות היא בגין דירה או בגין משהו אחר, חברות ישר הופכת להיות בגילאים הרבה יותר מאוחרים בשל היכולות להשיג דירה. על אף הקושי והאתגרים שלא מדלגים על הצעירים הם בוחרים כן לגור בקיבוץ, לחיות בקהילה ולהיות פעילים. המטרה שלנו היא לחבר אותם".

על יציבות ורצף

אחת הבעיות המרכזיות, לדבריו, היא שאין כללים קבועים. "הקושי הגדול זה שכל קיבוץ עושה משהו אחר ושונה. וכל קיבוץ מתאים את זה ליכולות שלו ולאופי שלו. וגם הזכויות עצמן משתנות בין קיבוץ לקיבוץ וגם בתוך הקיבוצים עצמם – לפעמים התנאים והזכויות יכולים להשתנות כל שנתיים. זו אוכלוסייה שהיחס אליה מאוד דינאמי, מאוד משתנה, לפי כמות האנשים שבקיבוץ, לפי מה שהקיבוץ יכול או רוצה לתת".

ובתוך כל זה, מי שאמורים להחזיק את התחום בקיבוצים עצמם, לרוב עושים זאת כמעט ללא משאבים. "לרוב, רכזי ועדות הצעירים הם או בהתנדבות או בגמול מאוד נמוך. במקומות שבהם כן משקיעים, התמונה שונה לגמרי. אם שמים גמול גבוה, אז יש מלא פעילויות ורואים גם שיפור במצב של הצעירים".

"הצעירים בסוף רוצים לחזור לגור בקיבוצים. משלל סיבות, אני רוצה לדואג שהבחירה בחזרה הביתה תיתמך בבחירה ערכית ולא רק נוחות או נדל"ן . נכון, יש המון אתגרים – יש אתגרי דיור, תעסוקה, מציאת זוגיות, תחושות ביטחון – להגיד שאני גר בקיבוץ זה לרוב אומר גם שאני אגור בפריפריה, וחלקנו ממש על הגבול. אבל במצב הכלכלי של היום, ובצפיפות ההולכת וגוברת במדינה, קיבוץ זו אופציה טובה מאוד וחייבת להיות בחירה ערכית של חיי חברה וערבות הדדית".

"אני רוצה להאמין שהצעירים מחוברים לרעיון של קיבוץ, ולערכים אותם הקיבוץ מייצג כיום אחרת לא היינו חוזרים לשורשים, נכון שלא כולם ככה אבל כאן נכנס הקיבוץ עצמו שצריך להתאמץ בשביל זה ולפתח את תחום הצעירים והחיבור לקהילה".

לצורך החיבור הזה, ינון גם מדבר על הצורך בליווי מתמשך. "צריך שיהיה רצף. רצף התחנכות לקיבוץ ובקיבוץ", הוא מסביר. "הרצף הזה לא יכול להיעצר בגיל מסוים ולהמשיך כשנוח. אי אפשר לקטוע את החינוך הקיבוצי בגיל 18 ולהמשיך אותו בגיל 28 או 38 כשאתה רוצה להתקבל לחברות. יש פה עשר שנים, עשרים שנה, שהקיבוץ צריך להיות אחראי גם עליהם. ולשם אני נכנס".

לחבר בין חלקי הפאזל

מבחינת ינון, הקיבוץ לא יעמוד לבדו, אלא יתחבר למארג אותו הוא מכנה 'קיבוץ-מועצה-תנועה'. "מלבד הדאגה להסדרים ומאבק בכנסת מתפתחות גם התוכניות שאנחנו בונים ברשת לטובת הצעירים", הוא מסביר. במסגרה הזו, בשיתוף מנהלות ומנהלי מרכזי הצעירים במועצות, ינון מלווה את הפורומים האזוריים, ומתקיימות תוכניות מקומיות בחלק מהקיבוצים, שמטרתן לפתח את המנהיגות המקומית והעתודה הניהולית בקיבוץ. למשל, תוכניות אזוריות כמו תוכנית 'שבילים- לציונות וצדק חברתי' שבשנה הקרובה תתקיים במועצה האזורית מגידו.

בתחום הארצי ישנן פעילויות שונות ואירועים עבור הצעירים והצעירות על מנת להתחבר בפן הארצי כמו תוכנית "השגרירים/ות" בשיתוך המחלקה למפעלים ציוניים במסגרתה יוצאים צעירים מהקיבוצים לשליחויות הסברה ושיתופי פעולה בחו"ל. תוכנית ליווי לחברי מליאה ברשויות המקומיות "קול מקומי בדרום" שהייתה בשיתוף המרכזים לצדק חברתי והייתה ספציפית לרשויות העוטף אשכול, שער הנגב, חוף אשקלון.

עוד תכנית משמעותית היא "הצעירים/ות המשפיעים/ות" – בחירה של נבחרת צעירה של אנשי מעשה ורוח שתורמים רבות לסביבה, שהתנועה הקיבוצית בתנועה בוחרת להוקיר אותם במהלך כנס ההנהגות. וגולת הכותרת של השנה – "פסגת הצעירים" מקום מפגש לכלל בוגרי התוכניות של הרשת, רכזי ורכזות ועדות צעירים וכל מי שליבו חפץ בטובת הצעירים והצעירות בקיבוצים.

כאשר ערב רמתי נשאל על האתגר הגדול ביותר בתפקידו, הוא לא מהסס. "העשייה מרובה והאתגר הכי גדול שלי הוא להצליח לחבר את חלקי הפאזל", והחיבור הזה נדרש בכל הרמות. אנו נדרשים לחבר את הצעירים לעשייה, גם בתוך הקיבוץ וגם בזירה המקומית והארצית. אני מאוד מאמין בזה שצעירי קיבוצים הם פוטנציאל מנהיגות ענק. הערכים עליהם גדלנו הביאו פירות. ראינו אותם במאבק במהפכה המשפטית, בזמן המלחמה במילואים, בחזית ובעורף וגם כיום הם לא מפחדים להביע עמדה ברורה אל מול המתרחש במדינה"

כששואלים אותו איפה היה רוצה לראות את צעירי הקיבוצים בעתיד, התשובה שלו ברורה. "הייתי רוצה לראות אותם בהרבה יותר תפקידי מפתח. בצבא, בכנסת, באקדמיה, ברשויות המקומיות. וגם בקיבוצים עצמם – בוועדות, בחינוך, במועצות. אנחנו אלה שצריכים להוביל. לא מישהו אחר יוביל בשבילנו".

ינון אומר שישנם שותפים רבים לעשייה ולאמונה שהצעירים הם העתיד של התנועה הקיבוצית. "כיף לי להתעורר לעבודה שבה יכולת ההשפעה שלי גדולה. לא רק בקיבוץ, לא רק במועצה אלא בכל הארץ", הוא מחייך, ומבטיח שהעשייה נמצאת בתקופה, ושימשיך לפתח ולגדול את התחום.